ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 80: תקונים מזהר חדש - מלחמת סמא"ל בשם מ"ב, ואבן הבחן של רועה נאמן › פיסקה 6 (ט ע"ב)

השכינה נקראת קבלה מצד הצדיק - והצרכה מצד השור שהקריב אדם הראשון

תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - מלחמת סמא"ל בשם מ"ב, ואבן הבחן של רועה נאמן · מאמר 80 · פיסקה 6 · דף ט ע"ב

לשון הזוהר

וּבִתְלָת בַּתְרָאִין אִתְקְרִיאַת ° קַבָּלָה דְּבָהּ עַבְדָּא דְּאִיהוּ מְטַטְרוֹ"ן אִיהוּ כְּעֶבֶד הַמְּקַבֵּל פְּרָס מֵרַבּוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ, וּבֵהּ יַהֲבִין אַגְרָא דִּצְלוֹתִין לְאִלֵּין דִּמְצַלִּין עַל מְנָת לָקֳבֵל פְּרָס. אֲבָל לְאִנּוּן (נ"א לבנין) דְּלָא מְצַלִּין אֶלָּא מִגּוֹ רְחִימוּ וּדְחִילוּ דְּמָארֵיהוֹן בְּצַדִּיק. יְסוֹד חַ"י עָלְמִין כָּלִיל חַ"י בִּרְכָּאִין מְקַבְּלִין. דְמִסִּטְרָא דְּצַדִּיק אִתְקְרִיאַת אִיהִי קַבָּלָה, אִיהִי בֵּית קִבּוּל לְיַרְתָּא נִשְׁמָתִין לְצַדִּיקַיָּא. הַצְרָכָה אִתְקְרִיאַת מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, כִּד נָטִיל מִגְּבוּרָה דְּאִיהוּ שׁוֹר דְּקָרִיב אָדָם קַדְמָאָה, ° דְּאִיהוּ חָכְמָה דִּמְמָנָא עַל כָּל קָרְבְּנִין. דְּכֶבֶשׂ אִיהוּ מִסִּטְרָא דִּימִינָא, וְשׁוֹר מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא. ° וּבְגִין דָּא שׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם קַדְמָאָה אִתְּמַר בֵּהּ ׳מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִין מַפְרִיס׳ (תהלים סט, לב). ° וְאִיהוּ מְמָנָא עַל מַדְבְּרָא וּבֵהּ ° סִפֵּק צָרְכֵיהוֹן בְּאָרַע מַדְבְּרָא. ° וּמִתַּמָּן אִתְקְרִיאַת שְׁכִינְתָּא הַצְרָכָה, ° וּמִנֵּהּ ° אִתְקְרִיאַת פְּסָק וּמִתַּמָּן פִּסְקֵי דִּינִין. ° וּמִתַּמָּן לָאוֵי דִּינִין לָא צְרִיכָא. ° וּבְגִין דָּא אִית לְאֵשֶׁת מוֹדַע לְבַר נָשׁ כָּל מִדָּה וּמִדָּה דְּאִיהִי שְׁאֵלָה וּתְשׁוּבָה ° דִּיהֵא בָּהּ שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה. ׳וְכָל רָז לָא אָנִיס׳ לֵהּ.

תרגום

וּבִשְׁלֹשֶׁת הָאַחֲרוֹנוֹת נִקְרֵאת קַבָּלָה, שֶׁבָּהּ הָעֶבֶד שֶׁהוּא מְטַטְרוֹ"ן הוּא כְּעֶבֶד הַמְּקַבֵּל פְּרָס מֵרַבּוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ, וּבָהּ נוֹתְנִים שְׂכַר תְּפִלּוֹת לְאֵלֶּה הַמִּתְפַּלְּלִים עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס. אֲבָל לְאוֹתָם שֶׁאֵינָם מִתְפַּלְּלִים אֶלָּא מִתּוֹךְ אַהֲבָה וְיִרְאָה שֶׁל אֲדוֹנָם - בַּצַּדִּיק, יְסוֹד חַ"י עוֹלָמִים, הַכּוֹלֵל חַ"י בְּרָכוֹת, מְקַבְּלִים. שֶׁמִּצַּד הַצַּדִּיק נִקְרֵאת הִיא קַבָּלָה, הִיא בֵּית קִבּוּל לְהוֹרִישׁ נְשָׁמוֹת לַצַּדִּיקִים. הַצְרָכָה נִקְרֵאת מִצַּד עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, כְּשֶׁנּוֹטֵל מִן הַגְּבוּרָה שֶׁהִיא הַשּׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא הַחָכְמָה הַמְמֻנָּה עַל כָּל הַקָּרְבָּנוֹת. שֶׁהַכֶּבֶשׂ מִצַּד הַיָּמִין, וְהַשּׁוֹר מִצַּד הַשְּׂמֹאל. וּבִגְלַל זֶה הַשּׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן נֶאֱמַר בּוֹ (תהלים סט) 'מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס'. וְהוּא מְמֻנֶּה עַל הַמִּדְבָּר, וּבוֹ סִפֵּק צָרְכֵיהֶם בְּאֶרֶץ הַמִּדְבָּר. וּמִשָּׁם נִקְרֵאת הַשְּׁכִינָה הַצְרָכָה, וּמִמֶּנָּה נִקְרֵאת פְּסָק, וּמִשָּׁם פִּסְקֵי דִּינִים. וּמִשָּׁם לָאוֵי דִּינִין - 'לֹא צְרִיכָא'. וּבִגְלַל זֶה יֵשׁ לְהוֹדִיעַ לְבֶן אָדָם כָּל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהִיא שְׁאֵלָה וּתְשׁוּבָה, שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב כַּהֲלָכָה. 'וְכָל רָז לֹא אָנֵס' לוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ובתלת בתראין אתקריאת ° קבלה דבה עבדא דאיהו מטטרו"ן איהו כעבד המקבל פרס מרבו והולך לו, ובה יהבין אגרא דצלותין לאלין דמצלין על מנת לקבל פרס. אבל לאנון (נ"א לבנין) דלא מצלין אלא מגו רחימו ודחילו דמאריהון בצדיק. יסוד ח"י עלמין כליל ח"י ברכאין מקבלין. דמסטרא דצדיק אתקריאת איהי קבלה, איהי בית קבול לירתא נשמתין לצדיקיא. הצרכה אתקריאת מסטרא דעמודא דאמצעיתא, כד נטיל מגבורה דאיהו שור דקריב אדם קדמאה, ° דאיהו חכמה דממנא על כל קרבנין. דכבש איהו מסטרא דימינא, ושור מסטרא דשמאלא. ° ובגין דא שור שהקריב אדם קדמאה אתמר בה ׳משור פר מקרין מפריס׳ (תהלים סט, לב). ° ואיהו ממנא על מדברא ובה ° ספק צרכיהון בארע מדברא. ° ומתמן אתקריאת שכינתא הצרכה, ° ומנה ° אתקריאת פסק ומתמן פסקי דינין. ° ומתמן לאוי דינין לא צריכא. ° ובגין דא אית לאשת מודע לבר נש כל מדה ומדה דאיהי שאלה ותשובה ° דיהא בה שואל ומשיב כהלכה. ׳וכל רז לא אניס׳ לה.

התרגום: ובשלשת האחרונות נקראת קבלה, שבה העבד שהוא מטטרו"ן הוא כעבד המקבל פרס מרבו והולך לו, ובה נותנים שכר תפלות לאלה המתפללים על מנת לקבל פרס. אבל לאותם שאינם מתפללים אלא מתוך אהבה ויראה של אדונם - בצדיק, יסוד ח"י עולמים, הכולל ח"י ברכות, מקבלים. שמצד הצדיק נקראת היא קבלה, היא בית קבול להוריש נשמות לצדיקים. הצרכה נקראת מצד עמודא דאמצעיתא, כשנוטל מן הגבורה שהיא השור שהקריב אדם הראשון, שהוא החכמה הממנה על כל הקרבנות. שהכבש מצד הימין, והשור מצד השמאל. ובגלל זה השור שהקריב אדם הראשון נאמר בו (תהלים סט) 'משור פר מקרן מפריס'. והוא ממנה על המדבר, ובו ספק צרכיהם בארץ המדבר. ומשם נקראת השכינה הצרכה, וממנה נקראת פסק, ומשם פסקי דינים. ומשם לאוי דינין - 'לא צריכא'. ובגלל זה יש להודיע לבן אדם כל מדה ומדה שהיא שאלה ותשובה, שיהיה בה שואל ומשיב כהלכה. 'וכל רז לא אנס' לו.

מן המפרשים

אור יקר: דאיהו שור דקריב וכו׳, הענין כי הצרכה דקאמר ענינו סיפוק צורך, ואם היתה יונקת מן הת״ת מצד ימין או אמצע היה לה כדי צורך והותר, ומפני היותו מצד הגבורה אין בו אלא כדי צורך לבד, וז״ש הצרכה כלומר סיפוק כפי המצטרך, ועתה יקשה כיון…

ביאור הגר"א: קבלה דבה עבדא כו'. דנקראת קבלה מסט' דצדיק כמש"ו ועבדא כו' הוא בדרגא דצדיק וע"י התפלה בחול כידוע, ובשבת ע"י יסוד, ואותן דמצלין ע"מ לקבל פרס הם בדרגא דעבד ונקראין חול אבל מתוך דחילו ורחימו נקראו בנים לזו"נ ע"י יסוד ונקראין שבת…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: