ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 80: תקונים מזהר חדש - מלחמת סמא"ל בשם מ"ב, ואבן הבחן של רועה נאמן › פיסקה 23 (יב ע"א)

המתנסה בשם הכתר אין סוף לנסיונו - ושני פרצופי משה משה

תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - מלחמת סמא"ל בשם מ"ב, ואבן הבחן של רועה נאמן · מאמר 80 · פיסקה 23 · דף יב ע"א

לשון הזוהר

שַׁפִּיר אִיהוּ. וּמָאן דְּיִתְנַסֶּה (מִלּוּלָא) מִלְעֵילָא בַּעֲשָׂרָה אָתְוָן דְּסָחֲרִין לְכִתְרָא. וְכֵיוָן דְּהָכֵי, הוּא יָכִיל לְאִתְנַסְּאָה. וּמָאן דְּיִתְנַסָּא תַּמָּן, לֵית סוֹף לְנִסְיוֹנָא דִּילֵהּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָךְ׳ (איכה ב, יג). דְּלֵית יָכִיל לְאִתְדַּמְּאָה נִסְיוֹנָא דִּילָךְ לְמַ'ה, דְּאִיהוּ יוּ"ד הֵ"א וָא"ו בִּתְלָת אֲבָהָן, הֵ'א בְּמַלְכוּתָא. בָּתַר דְּנִסְיוֹנָא דִּילָךְ בָּאֵין סוֹף (שם) ׳כִּי גָּדוֹל כַּיָּ"ם שִׁבְרֵךְ מִ"י יִרְפָּא לָךְ׳. הַהוּא דְּאִיהוּ מֻפְלָא וּמְכֻסֶּה וּבֵהּ תִּסְתַּלַּק ° לְאֵ'ם, כְּמָא דִּתְבִירוּ דִּילָךְ לֵית לֵיה סוֹף. (וּכְעָן) וכאן בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, טֹל אַבְנָא לְגַבָּךְ דְּאַנְתְּ יָכִיל לְמִסְבַּל לַהּ, וְאִית לָךְ חֵילָא. וְאִי תֵּימָא דְּאַנְתְּ בִּלְחוֹדָךְ אִיהוּ דְּאַזְרִיקַת לָךְ. לֹא, אֶלָּא אֲפִלּוּ לַאֲבָהָן וּלְכָל מַשִּׁרְיָן דְּנִשְׁמָתִין דִּמְקַנְּנִין עִמָּךָ בְּדִיּוֹקְנָא דִּילָךְ, כְּרָעֲיָא מְהֵימָנָא ° דְּאִית לֵהּ תְּרֵי פַּרְצוּפִין, חַד לְעֵלָּא וְחַד לְתַתָּא, לָקֳבֵל מֶרְכַּבְתָּא עִלָּאָה וּמֶרְכַּבְתָּא (דף עו ע"ד) תַּתָּאָה. וּבְגִינַיְהוּ אִתְּמַר ׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים׳ (בראשית א, כז). בְּצַלְמוֹ בְּדִיּוֹקְנָא דִּלְעֵלָּא, ׳בְּצֶלֶם אֱלֹהִים׳ דִּיּוֹקְנָא לְתַתָּא. וּבְגִין דָּא כָּפַל שְׁמֵהּ תְּרֵין זִמְנִין מֹשֶׁ"ה מֹשֶׁ"ה הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שמות ב) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה.

תרגום

יָפֶה הוּא. וּמִי שֶׁמִּתְנַסֶּה (בְּדִבּוּר) מִלְמַעְלָה בַּעֲשָׂרָה אוֹתִיּוֹת הַסּוֹבְבוֹת אֶת הַכֶּתֶר - וְכֵיוָן שֶׁכָּךְ, הוּא יָכוֹל לְהִתְנַסּוֹת. וּמִי שֶׁמִּתְנַסֶּה שָׁם, אֵין סוֹף לְנִסְיוֹנוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (איכה ב) 'מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ' - שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁווֹת נִסְיוֹנְךָ לְמַ"ה, שֶׁהוּא יוּ"ד הֵ"א וָא"ו בִּשְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת, ה"א בַּמַּלְכוּת. אַחַר נִסְיוֹנְךָ בָּא אֵין סוֹף, (שם) כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ, מִי יִרְפָּא לָךְ. אוֹתוֹ שֶׁהוּא מֻפְלָא וּמְכֻסֶּה, וּבוֹ תִּסְתַּלְּקִי אֶל הָאֵם, כְּמוֹ שֶׁלַּשֶּׁבֶר שֶׁלָּךְ אֵין לוֹ סוֹף. וְעַתָּה, בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, קַח אֶבֶן אֵלֶיךָ שֶׁאַתָּה יָכוֹל לָשֵׂאת אוֹתָהּ, וְיֵשׁ לְךָ כֹּחַ. וְאִם תֹּאמַר שֶׁאַתָּה לְבַדְּךָ הוּא שֶׁזָּרְקוּ לְךָ - לֹא, אֶלָּא אֲפִלּוּ לָאָבוֹת וּלְכָל מַחֲנוֹת הַנְּשָׁמוֹת הַמְּקַנְּנוֹת עִמְּךָ בִּדְמוּתְךָ, כְּרוֹעֶה נֶאֱמָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי פַרְצוּפִים, אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה, כְּנֶגֶד הַמֶּרְכָּבָה הָעֶלְיוֹנָה וְהַמֶּרְכָּבָה הַתַּחְתּוֹנָה. וּבִגְלָלָם נֶאֱמַר (בראשית א) 'וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים'. 'בְּצַלְמוֹ' - בִּדְמוּת שֶׁלְמַעְלָה, 'בְּצֶלֶם אֱלֹהִים' - דְּמוּת לְמַטָּה. וּבִגְלַל זֶה כָּפַל שְׁמוֹ שְׁתֵּי פְעָמִים מֹשֶׁה מֹשֶׁה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות ב) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: שפיר איהו. ומאן דיתנסה (מלולא) מלעילא בעשרה אתון דסחרין לכתרא. וכיון דהכי, הוא יכיל לאתנסאה. ומאן דיתנסא תמן, לית סוף לנסיונא דילה. הדא הוא דכתיב ׳מה אעידך מה אדמה לך׳ (איכה ב, יג). דלית יכיל לאתדמאה נסיונא דילך למ'ה, דאיהו יו"ד ה"א וא"ו בתלת אבהן, ה'א במלכותא. בתר דנסיונא דילך באין סוף (שם) ׳כי גדול כי"ם שברך מ"י ירפא לך׳. ההוא דאיהו מפלא ומכסה ובה תסתלק ° לא'ם, כמא דתבירו דילך לית ליה סוף. (וכען) וכאן בוצינא קדישא, טל אבנא לגבך דאנת יכיל למסבל לה, ואית לך חילא. ואי תימא דאנת בלחודך איהו דאזריקת לך. לא, אלא אפלו לאבהן ולכל משרין דנשמתין דמקננין עמך בדיוקנא דילך, כרעיא מהימנא ° דאית לה תרי פרצופין, חד לעלא וחד לתתא, לקבל מרכבתא עלאה ומרכבתא (דף עו ע"ד) תתאה. ובגיניהו אתמר ׳ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים׳ (בראשית א, כז). בצלמו בדיוקנא דלעלא, ׳בצלם אלהים׳ דיוקנא לתתא. ובגין דא כפל שמה תרין זמנין מש"ה מש"ה הדא הוא דכתיב (שמות ב) ויאמר משה משה.

התרגום: יפה הוא. ומי שמתנסה (בדבור) מלמעלה בעשרה אותיות הסובבות את הכתר - וכיון שכך, הוא יכול להתנסות. ומי שמתנסה שם, אין סוף לנסיונו. זהו שכתוב (איכה ב) 'מה אעידך מה אדמה לך' - שאי אפשר להשוות נסיונך למ"ה, שהוא יו"ד ה"א וא"ו בשלשת האבות, ה"א במלכות. אחר נסיונך בא אין סוף, (שם) כי גדול כים שברך, מי ירפא לך. אותו שהוא מפלא ומכסה, ובו תסתלקי אל האם, כמו שלשבר שלך אין לו סוף. ועתה, בוצינא קדישא, קח אבן אליך שאתה יכול לשאת אותה, ויש לך כח. ואם תאמר שאתה לבדך הוא שזרקו לך - לא, אלא אפלו לאבות ולכל מחנות הנשמות המקננות עמך בדמותך, כרועה נאמן שיש לו שתי פרצופים, אחד למעלה ואחד למטה, כנגד המרכבה העליונה והמרכבה התחתונה. ובגללם נאמר (בראשית א) 'ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים'. 'בצלמו' - בדמות שלמעלה, 'בצלם אלהים' - דמות למטה. ובגלל זה כפל שמו שתי פעמים משה משה, זהו שכתוב (שמות ב) ויאמר משה משה.

מן המפרשים

אור יקר: יו״ד ה״א וא״ו ה״א דהיינו ג׳ אלפין ג׳ אוירין, שיתלבשו בתוכה ג׳ יודין שהם סוד סגולתא, בענין שסוד יהו״ה יתמלא מאור עשר אותיות דהיינו עשר סגולות, מפני שכיון שהיא סגולתא, עשר ספירות הם כולם סגולות, שדרך כל השם להיות כל חלק ממנו…

ביאור הגר"א: דאית ליה תרי פרצופין כו'. ר"ל כמ"ש לעיל דף ע"ג שמרכבה עילאה הוא חבג"ג וכתר כליל לון, ומרכבה תתאה תנה"י ומלכות כליל לון, והן תרין פרצופין של ד' פנים. והכללות הוא מצד אבנא הנ"ל שהוא זמנין לתתא במלכות ולזמנין בכתר. ור"מ כליל…

לכל המפרשים על פיסקה זו