׳נשקו בר׳ - סלת נקיה בלא מץ ותבן של תורת משה
תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - מלחמת סמא"ל בשם מ"ב, ואבן הבחן של רועה נאמן · מאמר 80 · פיסקה 20 · דף יא ע"ב
לשון הזוהר
בְּרִיךְ לֵהּ וְנָשִׁיק לֵהּ. בְּהַהוּא זִמְנָא סָבָא חֲדָא אִזְדְּמַן לְגַבֵּהּ. פָּתַח וְאָמַר ° נָשְׁקוּ בַּר דְּאִיהוּ סֹלֶת נְקִיָּה, טִפָּה קַדִּישָׁא ° דָּא דְּאוֹרַיְתָא דְּמֹשֶׁה דְּאִתְיְהִיב לָן עַל יְדֵהּ, דְּלָא הֲוָה בֵּהּ פְּסֹלֶת דְּמֹץ וְתֶבֶן. דְּמָאן דְּלֵית פְּסֹלֶת בְּנִשְׁמָתֵהּ, אִיהוּ בָּרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ. דְּאִית בַּר ° מֵהַהוּא חִטָה דְּאִתְּמַר בָּהּ אִילָן דְּאָכַל אָדָם קַדְמָאָה חִטָה הֲוָה: ח"ט מֹץ וְתֶבֶן. דִּבְגִינֵהּ אָמַר דָּוִד ׳הֵן בְּעָוֹן חוֹלַלְתִּי וְגוֹ'׳ (תהלים נא, ז). וּבְזִמְנָא דְּאָת ה', דְּאִיהִי חֲמִשָּׁה מִינֵי נַהֲמָא, אִיהִי ° בְּכִסּוּיָא, דָּרַת בֵּין רַשִּׁיעַיָּא בְּגָלוּתָא, דְּאִתְּמַר עָלַיְהוּ ׳לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ׳ (תהלים א, ד), י' דְּאִיהִי ° מַעֲשֵׂר דִּילַהּ לֹא אִתְחַבְּרַת עִמֵּהּ. וּבְגִין דָּא מֹץ וְתֶבֶן פְּטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר. וּבְגִין דָּא נָשְׁקוּ בַּר. ° נָשְׁקוּ דְּשִׂפְוָן עִלָּאִין דְּרָעֲיָא מְהֵימָנָא, דְּאִנּוּן שַׁקְיוּ דִּילְהוֹן בִּתְרֵי סַמְכֵי קְשׁוֹט, דְּאִנּוּן לִמּוּדֵי ה'. וְצַדִּיק אִיהוּ לְשׁוֹן לִמּוּדִים, אִיהוּ לָשׁוֹן לְעֵלָּא, וְאוֹת בְּרִית לְתַתָּא. וְעוֹד נָשְׁקוּ בַּר בְּשִׂפְוָן עִלָּאָה ° שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, דְּהָכֵי סְלִיקַת שְׁכִינָה כְּחֻשְׁבַּן שָׂפָ"ה. חוּט דְּאַסְחַר עָלֵהּ, אִיהוּ הַהוּא כְּרִיכוּ, חוּט ° דְּזַרְקָא דְּאַסְחַר שָׂפָה ° אִיהוּ חוּט שֶׁל חֶסֶד. וְאִיהוּ חוּט דְּדַהֲבָא. וְאִיהוּ קַו יָרֹק מִסִּטְרָא דִּתְיוּבְתָּא דְּאַסְחַר כָּל עָלְמָא. ° תְּלָת חוּטִין אִנּוּן לְעֵלָּא דְּסָחֲרִין לְבַת עֵינָא, דְּעָלַיְהוּ אִתְּמַר (שיר ז) ׳עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים׳. מַאי בַּת רַבִּים, בַּת עַיִן אִלֵּין ° תְּלָת אֲבָהָן תְּלָת גְּוָנִין אִנּוּן דְּעֵינָא. ° עֵינָא דְּמַיָּא דְּלֵית לָהּ הֶפְסֵק עֵין הַמַּיִם. ° וּמִתַּמָּן נָשְׁקוּ בַּר לְאַנְהָרָא עָלְמִין בְּרָזִין סְתִימִין דְּאוֹרַיְתָא.
תרגום
בֵּרְכוּ אוֹתוֹ וְנָשְׁקוּ אוֹתוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה זָקֵן אֶחָד נִזְדַּמֵּן אֵלָיו. פָּתַח וְאָמַר: נַשְּׁקוּ בַר שֶׁהוּא סֹלֶת נְקִיָּה, טִפָּה קְדוֹשָׁה, זוֹ שֶׁל תּוֹרַת מֹשֶׁה שֶׁנִּתְּנָה לָנוּ עַל יָדוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ פְּסֹלֶת שֶׁל מֹץ וְתֶבֶן. שֶׁמִּי שֶׁאֵין בּוֹ פְּסֹלֶת בְּנִשְׁמָתוֹ, הוּא בֵּן שֶׁל הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ. שֶׁיֵּשׁ בֵּן מֵאוֹתָהּ הַחִטָּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: הָאִילָן שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן חִטָּה הָיָה: חַ"ט - מֹץ וְתֶבֶן. שֶׁבִּגְלָלוֹ אָמַר דָּוִד ׳הֵן בְּעָוֹן חוֹלָלְתִּי וְגוֹ'׳ (תהלים נא, ז). וּבִזְמַן אוֹת ה', שֶׁהִיא חֲמִשָּׁה מִינֵי לֶחֶם, הִיא בְּכִסּוּי, דָּרָה בֵּין הָרְשָׁעִים בַּגָּלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם ׳'לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ'׳ (תהלים א, ד) - יוֹ"ד שֶׁהִיא מַעֲשֵׂר שֶׁלָּהּ לֹא הִתְחַבְּרָה עִמּוֹ. וּבִגְלַל זֶה מֹץ וְתֶבֶן פְּטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר. וּבִגְלַל זֶה 'נַשְּׁקוּ בַר' - נְשִׁיקַת שְׂפָתַיִם עֶלְיוֹנוֹת שֶׁל רוֹעֶה נֶאֱמָן, שֶׁהֵן הַשְׁקָיָתָם בִּשְׁנֵי סַמְכֵי הָאֱמֶת, שֶׁהֵם 'לִמּוּדֵי ה''. וְצַדִּיק הוּא 'לְשׁוֹן לִמּוּדִים', הוּא לָשׁוֹן לְמַעְלָה, וְאוֹת בְּרִית לְמַטָּה. וְעוֹד, 'נַשְּׁקוּ בַר' בִּשְׂפָתַיִם עֶלְיוֹנוֹת - הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁכָּךְ עוֹלָה שְׁכִינָה כְּחֶשְׁבּוֹן שָׂפָה. הַחוּט הַמַּקִּיף אוֹתוֹ הוּא אוֹתָהּ הַכְּרִיכָה, חוּט שֶׁל זַרְקָא הַמַּקִּיף שָׂפָה, הוּא חוּט שֶׁל חֶסֶד. וְהוּא חוּט שֶׁל זָהָב. וְהוּא קַו יָרֹק מִצַּד הַתְּשׁוּבָה הַמַּקִּיף כָּל הָעוֹלָם. שְׁלֹשָׁה חוּטִים הֵם לְמַעְלָה הַסּוֹבְבִים אֶת בַּת הָעַיִן, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שיר ז) ' ׳עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים׳ '. מַהוּ 'בַּת רַבִּים'? בַּת עַיִן - אֵלֶּה שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת, שְׁלֹשֶׁת גְּוָנֵי הָעַיִן. עֵין הַמַּיִם שֶׁאֵין לָהּ הֶפְסֵק - עֵין הַמַּיִם. וּמִשָּׁם 'נַשְּׁקוּ בַר' לְהָאִיר לָעוֹלָמוֹת בְּרָזִים סְתוּמִים שֶׁל הַתּוֹרָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בריך לה ונשיק לה. בההוא זמנא סבא חדא אזדמן לגבה. פתח ואמר ° נשקו בר דאיהו סלת נקיה, טפה קדישא ° דא דאוריתא דמשה דאתיהיב לן על ידה, דלא הוה בה פסלת דמץ ותבן. דמאן דלית פסלת בנשמתה, איהו ברא דקודשא בריך הוא ושכינתה. דאית בר ° מההוא חטה דאתמר בה אילן דאכל אדם קדמאה חטה הוה: ח"ט מץ ותבן. דבגינה אמר דוד ׳הן בעון חוללתי וגו'׳ (תהלים נא, ז). ובזמנא דאת ה', דאיהי חמשה מיני נהמא, איהי ° בכסויא, דרת בין רשיעיא בגלותא, דאתמר עליהו ׳לא כן הרשעים כי אם כמץ אשר תדפנו רוח׳ (תהלים א, ד), י' דאיהי ° מעשר דילה לא אתחברת עמה. ובגין דא מץ ותבן פטורים מן המעשר. ובגין דא נשקו בר. ° נשקו דשפון עלאין דרעיא מהימנא, דאנון שקיו דילהון בתרי סמכי קשוט, דאנון למודי ה'. וצדיק איהו לשון למודים, איהו לשון לעלא, ואות ברית לתתא. ועוד נשקו בר בשפון עלאה ° שכינתא עלאה, דהכי סליקת שכינה כחשבן שפ"ה. חוט דאסחר עלה, איהו ההוא כריכו, חוט ° דזרקא דאסחר שפה ° איהו חוט של חסד. ואיהו חוט דדהבא. ואיהו קו ירק מסטרא דתיובתא דאסחר כל עלמא. ° תלת חוטין אנון לעלא דסחרין לבת עינא, דעליהו אתמר (שיר ז) ׳עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים׳. מאי בת רבים, בת עין אלין ° תלת אבהן תלת גונין אנון דעינא. ° עינא דמיא דלית לה הפסק עין המים. ° ומתמן נשקו בר לאנהרא עלמין ברזין סתימין דאוריתא.
התרגום: ברכו אותו ונשקו אותו. באותה שעה זקן אחד נזדמן אליו. פתח ואמר: נשקו בר שהוא סלת נקיה, טפה קדושה, זו של תורת משה שנתנה לנו על ידו, שלא היה בה פסלת של מץ ותבן. שמי שאין בו פסלת בנשמתו, הוא בן של הקב"ה ושכינתו. שיש בן מאותה החטה שנאמר בה: האילן שאכל ממנו אדם הראשון חטה היה: ח"ט - מץ ותבן. שבגללו אמר דוד ׳הן בעון חוללתי וגו'׳ (תהלים נא, ז). ובזמן אות ה', שהיא חמשה מיני לחם, היא בכסוי, דרה בין הרשעים בגלות, שנאמר עליהם ׳'לא כן הרשעים כי אם כמץ אשר תדפנו רוח'׳ (תהלים א, ד) - יו"ד שהיא מעשר שלה לא התחברה עמו. ובגלל זה מץ ותבן פטורים מן המעשר. ובגלל זה 'נשקו בר' - נשיקת שפתים עליונות של רועה נאמן, שהן השקיתם בשני סמכי האמת, שהם 'למודי ה'. וצדיק הוא 'לשון למודים', הוא לשון למעלה, ואות ברית למטה. ועוד, 'נשקו בר' בשפתים עליונות - השכינה העליונה, שכך עולה שכינה כחשבון שפה. החוט המקיף אותו הוא אותה הכריכה, חוט של זרקא המקיף שפה, הוא חוט של חסד. והוא חוט של זהב. והוא קו ירק מצד התשובה המקיף כל העולם. שלשה חוטים הם למעלה הסובבים את בת העין, שעליהם נאמר (שיר ז) ' ׳עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים׳ '. מהו 'בת רבים'? בת עין - אלה שלשת האבות, שלשת גוני העין. עין המים שאין לה הפסק - עין המים. ומשם 'נשקו בר' להאיר לעולמות ברזים סתומים של התורה.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: דהכי סליק כו'. מביא ראיה שהיא חכמה ששם ס"ג הוא בה כמש"ו: