זריקת האבן במחשבה עד עלת כל העלות - ונשמה רוח ונפש מנקדות הסגולתא
תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - מלחמת סמא"ל בשם מ"ב, ואבן הבחן של רועה נאמן · מאמר 80 · פיסקה 19 · דף יא ע"ב
לשון הזוהר
וְכַד אִית בְּיִשְׂרָאֵל מַשְׂכִּילִים וְזַרְקִין לֵהּ בְּדִבּוּרָא דִּצְלוֹתָן בְּקִירְטָא דִּילְהוֹן, וְסַלְקִין לָהּ בְּמַחֲשָׁבָה ° עַד הַהוּא מֻפְלָא דְּאִיהוּ עַל הַכֶּתֶר, מִיָּד נַעֲנִים. הָדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים צא) כִּי יָדַע שמ'י, שֵׁם י', תָּגָא דְּזַרְקָא, ׳יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי וְגוֹ'׳. ° בְּהַהוּא חוּט דְּאִיהוּ כְּרִיכוּ דִּילָהּ, דְּבֵהּ צָרִיךְ לְאַרְכָה לָהּ, עַד דְּסָלִיק לָהּ עַד עִלַּת כָּל עִלָּאִין, וְנָחִית בָּהּ לְקַבְּלָא צְלוֹתְהוֹן. זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּסָלִיק תְּלָת צְלוֹתִין לְגַבֵּהּ, בִּתְלָת נִקּוּדִין דִּסְגוֹלְתָּא, דְּמִנְּהוֹן אִתְמְשָׁכוּ תְּלָת טִפִּין ° דִּתְלָת מֹחִין עִלָּאִין. דְּכַד בַּר נָשׁ אִתְמְשַׁךְ זֶרַע מִנֵּהּ, אִלֵּין טִפִּין דְּאִתְמְשָׁכוּ מִנֵּהּ, אִנּוּן מִשּׁוּפְרֵי שׁוּפְרֵי דְּמֹחָא מֻבְחָר מִכֹּלָּא. הָכֵי כְּגַוְנָא דָּא, כַּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹרִית בְּבַר נָשׁ ° תְּלָת קְטִירִין, דְּאִנּוּן נִשְׁמְתָא וְרוּחָא וְנַפְשָׁא, מִשּׁוּפְרֵי שׁוּפְרֵי דִּילֵהּ יָהִיב לוֹן, ° דְּאִנּוּן מִתְּלָת דִּסְגוֹלְתָּא דְּאִתְרְמִיזוּ בְּשֵׁם יוּ"ד הֵ"י וָא"ו הֵ"י. וּבְגִין דָּא אָמַר (דף עו ע"ג) לוֹן ׳וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה׳ (דברים כו): בְּהַהוּא זִמְנָא דְּנַפְקוּ מִלֵּין אִלֵּין מִפּוּמוֹי דְּבוּצִינָא קַדִּישָׁא, נְחִיתַת ° שְׁכִינְתָּא וּנְשִׁיקַת לֵהּ וְכָל אִנּוּן מָארֵי מְתִיבָתָן בָּרִיכוּ לֵהּ, וְרָעֲיָא מְהֵימָנָא.
תרגום
וּכְשֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל מַשְׂכִּילִים וְזוֹרְקִים אוֹתָהּ בְּדִבּוּר תְּפִלָּתָם בְּאַבְנֵיהֶם הַקְּטַנּוֹת, וּמַעֲלִים אוֹתָהּ בְּמַחֲשָׁבָה עַד אוֹתוֹ הַמֻּפְלָא שֶׁהוּא עַל הַכֶּתֶר, מִיָּד נַעֲנִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים צא) 'כִּי יָדַע שְׁמִי' - שֵׁם יוֹ"ד, כֶּתֶר שֶׁל זַרְקָא, 'יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי' וְגוֹ'. בְּאוֹתוֹ הַחוּט שֶׁהוּא כְּרִיכָתָהּ, שֶׁבּוֹ צָרִיךְ לְהַאֲרִיכָהּ, עַד שֶׁמַּעֲלֶה אוֹתָהּ עַד עִלַּת כָּל הָעִלּוֹת, וְיוֹרֵד בָּהּ לְקַבֵּל תְּפִלָּתָם. אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּעֲלֶה שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת אֵלָיו, בִּשְׁלֹשׁ נְקֻדּוֹת שֶׁל הַסְּגוֹלְתָּא, שֶׁמֵּהֶן נִמְשְׁכוּ שָׁלֹשׁ טִפּוֹת שֶׁל שְׁלֹשָׁה מֹחִין עֶלְיוֹנִים. שֶׁכְּשֶׁאָדָם נִמְשָׁךְ זֶרַע מִמֶּנּוּ, אוֹתָן הַטִּפּוֹת הַנִּמְשָׁכוֹת מִמֶּנּוּ הֵן מִשּׁוּפְרֵי שׁוּפְרֵי הַמֹּחַ, הַנִּבְחָר מִכֹּל. כָּךְ כְּעֵין זֶה, כְּשֶׁהקב"ה הוֹרִישׁ בְּאָדָם שָׁלֹשׁ קְשָׁרִים שֶׁהֵם נְשָׁמָה וְרוּחַ וְנֶפֶשׁ, מִשּׁוּפְרֵי שׁוּפְרֵי שֶׁלּוֹ נָתַן אוֹתָם, שֶׁהֵם מִשְּׁלֹשֶׁת הַסְּגוֹלְתָּא הָרְמוּזוֹת בְּשֵׁם יוּ"ד הֵ"י וָא"ו הֵ"י. וּבִגְלַל זֶה אָמַר לָהֶם ' ׳וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה׳ (דברים כו) ': בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ דְּבָרִים אֵלֶּה מִפִּי בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, יָרְדָה הַשְּׁכִינָה וְנָשְׁקָה אוֹתוֹ, וְכָל אוֹתָם בַּעֲלֵי הַמְּתִיבְתּוֹת בֵּרְכוּ אוֹתוֹ, וְרוֹעֶה נֶאֱמָן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכד אית בישראל משכילים וזרקין לה בדבורא דצלותן בקירטא דילהון, וסלקין לה במחשבה ° עד ההוא מפלא דאיהו על הכתר, מיד נענים. הדא הוא דכתיב (תהלים צא) כי ידע שמ'י, שם י', תגא דזרקא, ׳יקראני ואענהו עמו אנכי וגו'׳. ° בההוא חוט דאיהו כריכו דילה, דבה צריך לארכה לה, עד דסליק לה עד עלת כל עלאין, ונחית בה לקבלא צלותהון. זכאה איהו מאן דסליק תלת צלותין לגבה, בתלת נקודין דסגולתא, דמנהון אתמשכו תלת טפין ° דתלת מחין עלאין. דכד בר נש אתמשך זרע מנה, אלין טפין דאתמשכו מנה, אנון משופרי שופרי דמחא מבחר מכלא. הכי כגונא דא, כד קודשא בריך הוא אורית בבר נש ° תלת קטירין, דאנון נשמתא ורוחא ונפשא, משופרי שופרי דילה יהיב לון, ° דאנון מתלת דסגולתא דאתרמיזו בשם יו"ד ה"י וא"ו ה"י. ובגין דא אמר (דף עו ע"ג) לון ׳ובך בחר ה' להיות לו לעם סגלה׳ (דברים כו): בההוא זמנא דנפקו מלין אלין מפומוי דבוצינא קדישא, נחיתת ° שכינתא ונשיקת לה וכל אנון מארי מתיבתן בריכו לה, ורעיא מהימנא.
התרגום: וכשיש בישראל משכילים וזורקים אותה בדבור תפלתם באבניהם הקטנות, ומעלים אותה במחשבה עד אותו המפלא שהוא על הכתר, מיד נענים. זהו שכתוב (תהלים צא) 'כי ידע שמי' - שם יו"ד, כתר של זרקא, 'יקראני ואענהו עמו אנכי' וגו'. באותו החוט שהוא כריכתה, שבו צריך להאריכה, עד שמעלה אותה עד עלת כל העלות, ויורד בה לקבל תפלתם. אשרי מי שמעלה שלש תפלות אליו, בשלש נקדות של הסגולתא, שמהן נמשכו שלש טפות של שלשה מחין עליונים. שכשאדם נמשך זרע ממנו, אותן הטפות הנמשכות ממנו הן משופרי שופרי המח, הנבחר מכל. כך כעין זה, כשהקב"ה הוריש באדם שלש קשרים שהם נשמה ורוח ונפש, משופרי שופרי שלו נתן אותם, שהם משלשת הסגולתא הרמוזות בשם יו"ד ה"י וא"ו ה"י. ובגלל זה אמר להם ' ׳ובך בחר ה' להיות לו לעם סגלה׳ (דברים כו) ': באותה שעה שיצאו דברים אלה מפי בוצינא קדישא, ירדה השכינה ונשקה אותו, וכל אותם בעלי המתיבתות ברכו אותו, ורועה נאמן.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: עד ההוא מופלא. ר"ל לעלת העלות והוא י' עילאה דזרקא כמש"ו: