׳מלך אסור ברהטים׳ - הקב"ה חבוש עם השכינה בתפלין מאהבתו
תיקוני זוהר · תיקון ו - בראשית קן צפור, גלות השכינה ובניה ורחמי שלוח הקן · מאמר 8 · פיסקה 6 · דף יז ע"ב
לשון הזוהר
° וְאִי תֵימָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַאו אִתְתַּרַךְ עִמֵּיהּ, בְּגִין דָּא אָמַר קְרָא ׳כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ׳ (משלי כז, ח), בְּגִין לְנַטְרָא לָהּ בְּגָלוּתָא מֵרְשׁוּ נוּכְרָאָה, ° הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מב, ח) אֲנִי יְיָ' הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן וְגוֹמֵר, לְאַחֵר דָּא אֵל אַחֵר, דָּא סמא''ל, ° לַפְּסִילִים אִלֵּין מְמַנָּן דְּעַל שַׁבְעִין אוּמִין. וּבְגִינָהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ ׳מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים׳, ° אִיהוּ אָסוּר עִמְּהוֹן בִּתְפִלִּין דְּרֵישָׁא, דְאִינוּן פְּאֵר דְּרֵישָׁא, דִתְּפִלִּין דְּרֵישָׁא אִינוּן בַּאֲתַר דְּרַהֲטֵי דְמוֹחָא, וְדָא אִיהוּ אָסוּר בָּרְהָטִים, וְאִיהוּ חָבוּשׁ עִמְּהוֹן בִּתְפִלִּין דְּיָד בְּקֶשֶׁר שֶׁל יָד, וְדָא הוּא דִכְתִיב ׳פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ׳ (יחזקאל כד, יז), וּבְגִין דְּאִיהוּ חָבוּשׁ עִמְּהוֹן בְּגָלוּתָא, אִתְּמַר בֵּיהּ אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין, וּשְׁכִינְתָּא אִיהִי בֵּית הָאֲסוּרִין דִּילֵיהּ, בְּגִין רְחִימוּ דִילָהּ אִיהוּ אָסוּר בָּהּ, וְרָזָא דְמִלָּה ° ׳צְרוֹר הַמּוֹר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין׳ (שיר א יג).
תרגום
וְאִם תֹּאמַר שֶׁהקב"ה לֹא גֹּרַשׁ עִמָּהּ, מִשּׁוּם כָּךְ אוֹמֵר הַכָּתוּב ׳כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ׳ (משלי כז, ח), כְּדֵי לִשְׁמֹר עָלֶיהָ בַּגָּלוּת מֵרְשׁוּת נָכְרִית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן וְגוֹמֵר׳ (ישעיה מב, ח). ׳לְאַחֵר׳ - זֶה אֵל אַחֵר, זֶה סמא"ל, ׳לַפְּסִילִים׳ - אֵלּוּ הַמְמֻנִּים עַל שִׁבְעִים הָאֻמּוֹת. וּבִגְלָלָהּ, הקב"ה הוּא ׳מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים׳: הוּא אָסוּר עִמָּהֶם בִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, שֶׁהֵן פְּאֵר הָרֹאשׁ, שֶׁתְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ הֵן בְּמָקוֹם רָהִיטֵי הַמֹּחַ, וְזֶהוּ ׳אָסוּר בָּרְהָטִים׳, וְהוּא חָבוּשׁ עִמָּהֶם בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד בְּקֶשֶׁר שֶׁל יָד, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ׳ (יחזקאל כד, יז). וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא חָבוּשׁ עִמָּהֶם בַּגָּלוּת, נֶאֱמַר בּוֹ, אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר אֶת עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְהַשְּׁכִינָה הִיא בֵּית הָאֲסוּרִים שֶׁלּוֹ, מִשּׁוּם אַהֲבָתוֹ אֵלֶיהָ הוּא אָסוּר בָּהּ. וְסוֹד הַדָּבָר, ׳צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ° ואי תימא דקודשא בריך הוא לאו אתתרך עמיה, בגין דא אמר קרא ׳כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו׳ (משלי כז, ח), בגין לנטרא לה בגלותא מרשו נוכראה, ° הדא הוא דכתיב (ישעיה מב, ח) אני יי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן וגומר, לאחר דא אל אחר, דא סמא'ל, ° לפסילים אלין ממנן דעל שבעין אומין. ובגינה, קודשא בריך הוא איהו ׳מלך אסור ברהטים׳, ° איהו אסור עמהון בתפלין דרישא, דאינון פאר דרישא, דתפלין דרישא אינון באתר דרהטי דמוחא, ודא איהו אסור ברהטים, ואיהו חבוש עמהון בתפלין דיד בקשר של יד, ודא הוא דכתיב ׳פארך חבוש עליך׳ (יחזקאל כד, יז), ובגין דאיהו חבוש עמהון בגלותא, אתמר ביה אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין, ושכינתא איהי בית האסורין דיליה, בגין רחימו דילה איהו אסור בה, ורזא דמלה ° ׳צרור המור דודי לי בין שדי ילין׳ (שיר א יג).
התרגום: ואם תאמר שהקב"ה לא גרש עמה, משום כך אומר הכתוב ׳כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו׳ (משלי כז, ח), כדי לשמר עליה בגלות מרשות נכרית, הדא הוא דכתיב ׳אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן וגומר׳ (ישעיה מב, ח). ׳לאחר׳ - זה אל אחר, זה סמא"ל, ׳לפסילים׳ - אלו הממנים על שבעים האמות. ובגללה, הקב"ה הוא ׳מלך אסור ברהטים׳: הוא אסור עמהם בתפלין של ראש, שהן פאר הראש, שתפלין של ראש הן במקום רהיטי המח, וזהו ׳אסור ברהטים׳, והוא חבוש עמהם בתפלין של יד בקשר של יד, וזהו שכתוב ׳פארך חבוש עליך׳ (יחזקאל כד, יז). ומשום שהוא חבוש עמהם בגלות, נאמר בו, אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים, והשכינה היא בית האסורים שלו, משום אהבתו אליה הוא אסור בה. וסוד הדבר, ׳צרור המר דודי לי בין שדי ילין׳.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ואי תימא כו'. רוצה לומר שלא תטעה בזה לכך אמר קרא כן איש כו' ומה שלא נכתב כאן בפסוק שלח תשלח בשביל שהוא לא שולח בעונותיו וביה באמת אין השילוח רק שהוא עושה בשבילה ולזה אמר קרא כצפור נודדת כו' כן כו' וזה שאומר בגין לנטרא לה כו':
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: