אין קרבה אל המלך אלא בזאת - אהרן משה יעקב ודוד
תיקוני זוהר · תיקון ו - בראשית קן צפור, גלות השכינה ובניה ורחמי שלוח הקן · מאמר 8 · פיסקה 7 · דף יז ע"ב
לשון הזוהר
וּבְגִין דָּא מָאן דְּבָעִי לְאַשָּׂגָא לְמַלְכָּא, לֵית לֵיהּ רְשׁוּ לְאַשָּׂגָא לֵיהּ אֶלָּא בִּשְׁכִינְתָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אַל יִתְהַלֵּל׳ (ירמיה ט, כב) כו' ׳כִּי אִם בְּזֹאת וְגוֹמֵר׳, וְאַהֲרֹן כַּד עָאל לְקֹדֶשׁ קֻדְשִׁין בְּיוֹמָא דְכִפּוּרֵי, בָּהּ הֲוָה עָאל, דִּכְתִיב ׳בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ׳ (ויקרא טז, ג), ° דְּאִיהִי עִת לַעֲשֹׂת לַיְיָ', ° וּמֹשֶׁה בְּגִינָהּ אִתְקַיַּים בְּעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר וְגוֹמֵר׳ (דברים לג, א), וּבָהּ עֲבִיד עֲשַׂר מַכְתְּשִׁין לְפַרְעֹה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְאוּלָם ° בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ׳ (שמות ט, טז), וְיַעֲקֹב בְּגִין דַּהֲוָה יָדַע דְּכָל רְעוּתָא דְמַלְכָּא בָּהּ, מַנִּי לִבְנוֹי עֲלָהּ, דְּלָא יַעֲלוּן קֳדָם מַלְכָּא אֶלָּא בָּהּ, וְכָל שְׁאֵלְתִּין דִּלְהוֹן בִּצְלוֹתִין וּבָעוּתִין לְמַלְכָּא ° דִיְהוֹן בָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וְגוֹמֵר׳ (בראשית מט, כח), וְדָוִד בְּגִין דַּהֲוָה יָדַע דְּכָל רְעוּתָא וְחֵילָא וְתוּקְפָא דְמַלְכָּא בָּהּ, אָמַר (תהלים כז, ג) אִם תַּחֲנֶה וְגוֹמֵר, ׳בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ׳, ° דְּאִתְּמַר עֲלָהּ (שם קג, ט) וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה, ° וּמָאן דְּלָא שָׁת לִבֵּיהּ גַּם לָזֹאת, ° עֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת׳ (שם צב, ז).
תרגום
וּמִשּׁוּם כָּךְ, מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֶל הַמֶּלֶךְ, אֵין לוֹ רְשׁוּת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו אֶלָּא בַּשְּׁכִינָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אַל יִתְהַלֵּל׳ (ירמיה ט, כב) וְכוּ כִּי אִם בְּזֹאת ׳וְגוֹמֵר. וְאַהֲרֹן כְּשֶׁנִּכְנַס לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, בָּהּ הָיָה נִכְנָס, שֶׁכָּתוּב בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ שֶׁהִיא עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ (ויקרא טז, ג). וּמֹשֶׁה בִּגְלָלָהּ נִתְקַיֵּם בָּעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר וְגוֹמֵר׳ (דברים לג, א). וּבָהּ עָשָׂה עֶשֶׂר מַכּוֹת לְפַרְעֹה, הֲדָא הוּא׳ דִכְתִיב וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ׳ (שמות ט, טז). וְיַעֲקֹב, מִשּׁוּם שֶׁיָּדַע שֶׁכָּל רְצוֹן הַמֶּלֶךְ בָּהּ, צִוָּה אֶת בָּנָיו עָלֶיהָ שֶׁלֹּא יַעֲלוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֶלָּא בָּהּ, וְכָל בַּקָּשׁוֹתֵיהֶם בִּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת לַמֶּלֶךְ שֶׁיִּהְיוּ בָּהּ, הֲדָא הוּא׳ דִכְתִיב וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וְגוֹמֵר׳ (בראשית מט, כח). וְדָוִד, מִשּׁוּם שֶׁיָּדַע שֶׁכָּל רְצוֹן וְחֵיל וְתֹקֶף הַמֶּלֶךְ בָּהּ, אָמַר אִם תַּחֲנֶה (תהלים כז, ג) וְגוֹמֵר, ׳בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ׳, שֶׁנֶּאֱמַר עָלֶיהָ ׳וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה׳. וּמִי שֶׁלֹּא שָׂם לִבּוֹ גַּם לָזֹאת, עָלָיו נֶאֱמַר ׳וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובגין דא מאן דבעי לאשגא למלכא, לית ליה רשו לאשגא ליה אלא בשכינתא, הדא הוא דכתיב ׳אל יתהלל׳ (ירמיה ט, כב) כו' ׳כי אם בזאת וגומר׳, ואהרן כד עאל לקדש קדשין ביומא דכפורי, בה הוה עאל, דכתיב ׳בזאת יבא אהרן אל הקדש׳ (ויקרא טז, ג), ° דאיהי עת לעשת ליי', ° ומשה בגינה אתקיים בעלמא, הדא הוא דכתיב ׳וזאת הברכה אשר וגומר׳ (דברים לג, א), ובה עביד עשר מכתשין לפרעה, הדא הוא דכתיב ׳ואולם ° בעבור זאת העמדתיך׳ (שמות ט, טז), ויעקב בגין דהוה ידע דכל רעותא דמלכא בה, מני לבנוי עלה, דלא יעלון קדם מלכא אלא בה, וכל שאלתין דלהון בצלותין ובעותין למלכא ° דיהון בה, הדא הוא דכתיב ׳וזאת אשר דבר להם אביהם וגומר׳ (בראשית מט, כח), ודוד בגין דהוה ידע דכל רעותא וחילא ותוקפא דמלכא בה, אמר (תהלים כז, ג) אם תחנה וגומר, ׳בזאת אני בוטח׳, ° דאתמר עלה (שם קג, ט) ומלכותו בכל משלה, ° ומאן דלא שת לביה גם לזאת, ° עליה אתמר ׳וכסיל לא יבין את זאת׳ (שם צב, ז).
התרגום: ומשום כך, מי שרוצה להתקרב אל המלך, אין לו רשות להתקרב אליו אלא בשכינה, הדא הוא דכתיב ׳אל יתהלל׳ (ירמיה ט, כב) וכו כי אם בזאת ׳וגומר. ואהרן כשנכנס לקדש הקדשים ביום הכפורים, בה היה נכנס, שכתוב בזאת יבא אהרן אל הקדש שהיא עת לעשות לה׳ (ויקרא טז, ג). ומשה בגללה נתקים בעולם, הדא הוא דכתיב ׳וזאת הברכה אשר וגומר׳ (דברים לג, א). ובה עשה עשר מכות לפרעה, הדא הוא׳ דכתיב ואולם בעבור זאת העמדתיך׳ (שמות ט, טז). ויעקב, משום שידע שכל רצון המלך בה, צוה את בניו עליה שלא יעלו לפני המלך אלא בה, וכל בקשותיהם בתפלות ובקשות למלך שיהיו בה, הדא הוא׳ דכתיב וזאת אשר דבר להם אביהם וגומר׳ (בראשית מט, כח). ודוד, משום שידע שכל רצון וחיל ותקף המלך בה, אמר אם תחנה (תהלים כז, ג) וגומר, ׳בזאת אני בוטח׳, שנאמר עליה ׳ומלכותו בכל משלה׳. ומי שלא שם לבו גם לזאת, עליו נאמר ׳וכסיל לא יבין את זאת׳.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: דאיהי עת כו'. רוצה לומר שנאמר ואל יבוא בכל עת, רק בה, שהיא עת לעשות, שבה עשיית המצות ותיקונם לה':
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: