ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 8: תיקון ו - בראשית קן צפור, גלות השכינה ובניה ורחמי שלוח הקן › פיסקה 21 (יט ע"ב)

ירידת אליהו וחילותיו - אילן רשב"י שיתפרנסו מחבורו בדור האחרון

תיקוני זוהר · תיקון ו - בראשית קן צפור, גלות השכינה ובניה ורחמי שלוח הקן · מאמר 8 · פיסקה 21 · דף יט ע"ב

לשון הזוהר

° וּבְגִין דָּא מָאן דִּמְקַבְּלִין אוּשְׁפִּיזִין, דְּאִינוּן נִשְׁמָתִין יְתֵרִין, דְּאִינוּן מַרְכִּיבִין עֲלַיְיהוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת, בְּאַנְפִּין צְהוּבִין בְּחֶדְוָה בְּעִנּוּגָא בְּהַאי עָלְמָא, כַּד נִשְׁמָתָא וְרוּחָא וְנַפְשָׁא נָפִיק מִן גּוּפֵיהּ מֵהַאי עָלְמָא, הָכִי מְקַבְּלִין לוֹן בְּעָלְמָא דְאָתֵי, ° וְאִתְּמַר בְּהוֹן ׳גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וגו'׳, זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דִּמְקַבֵּל אוֹרָחִין בִּרְעוּ שְׁלִים, כְּאִלּוּ מְקַבֵּל אַנְפֵּי שְׁכִינְתָּא, ° דִבְמִדָּה דְמָדַד בַּר נַשׁ בָּהּ מוֹדְדִין לֵיהּ, אָתָא רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ וְנָשִׁיק יְדוֹי, וְאִשְׁתַּטְחוּ לֵיהּ כָּל חַבְרַיָּא, וְאָמְרוּ לֵיהּ, אִילוּ לָא אֲתֵינָא לְעָלְמָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע מִלִּין אִלֵּין דַּי: אַדְהָכִי הָא אֵלִיָּהוּ קָא נָחִית מֵעִילָא, בְכַמָּה חֲיָילִין דְּנִשְׁמָתִין, וְכַמָּה מַלְאָכַיָּא סוּחְרָנֵיהּ, וּשְׁכִינְתָּא עִלָּאָה עֲטָרָה עַל כֻּלְּהוּ, כֶּתֶר בְּרֵישׁ כָּל צַדִּיק, בְּהַהוּא זִמְנָא קָלָא אִתְעַר בְּאִילָנָא דִלְעִילָא בְּנִגּוּנָא, וְכַמָּה עוֹפִין דְּנִשְׁמָתִין שַׁרְיָין תַּמָּן בְּעַנְפּוֹי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳רְבָה אִילָנָא וּתְקִיף וגו'׳ (דניאל ד, ח), וְיֵימָא הָכִי, רַבִּי רַבִּי אַנְתְּ הוּא אִילָנָא דִרְבָה וּתְקִיף בְּאוֹרַיְיתָא, בְּעַנְפִין דִּילָךְ דְּאִינוּן אֵבָרִין קַדִּישִׁין, כַּמָּה עוֹפִין שַׁרְיָין תַּמָּן, דְּנִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין כְּגַוְונָא דִלְעִילָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ וּבְעַנְפוֹהִי ׳יְדוּרָן צִפֲּרֵי שְׁמַיָּא׳ (שם ט), וְכַמָּה בְּנֵי נָשָׁא לְתַתָּא יִתְפַּרְנְסוּן מֵהַאי חִבּוּרָא דִילָךְ, כַּד יִתְגַּלֵי לְתַתָּא בְּדָרָא בַתְרָאָה בְּסוֹף יוֹמַיָּא, ° וּבְגִינֵיהּ ׳וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ וְגוֹמֵר׳ (ויקרא כה, י).

תרגום

וּמִשּׁוּם כָּךְ, מִי שֶׁמְּקַבְּלִים אֻשְׁפִּיזִין, שֶׁהֵם נְשָׁמוֹת יְתֵרוֹת הַמֻּרְכָּבוֹת עֲלֵיהֶם בְּעֶרֶב שַׁבָּת, בְּפָנִים צוֹהֲלוֹת, בְּשִׂמְחָה, בְּעֹנֶג, בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה וְהָרוּחַ וְהַנֶּפֶשׁ יוֹצְאִים מִגּוּפוֹ מֵעוֹלָם הַזֶּה, כָּךְ מְקַבְּלִים אוֹתָם בָּעוֹלָם הַבָּא, וְנֶאֱמַר בָּהֶם ׳גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וְגוֹ'׳. אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּקַבֵּל אוֹרְחִים בְּרָצוֹן שָׁלֵם, כְּאִלּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, שֶׁבַּמִּדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד בָּהּ מוֹדְדִים לוֹ. בָּא רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְנָשַׁק יָדָיו, וְהִשְׁתַּטְּחוּ לוֹ כָּל הַחֲבֵרִים, וְאָמְרוּ לוֹ, אִלּוּ לֹא בָּאנוּ לָעוֹלָם אֶלָּא לִשְׁמֹעַ דְּבָרִים אֵלֶּה - דַּי. בֵּינְתַיִם הִנֵּה אֵלִיָּהוּ יוֹרֵד מִלְּמַעְלָה, בְּכַמָּה חֵילוֹת שֶׁל נְשָׁמוֹת, וְכַמָּה מַלְאָכִים סְבִיבוֹ, וְהַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה עֲטָרָה עַל כֻּלָּם, כֶּתֶר בְּרֹאשׁ כָּל צַדִּיק. בְּאוֹתוֹ זְמַן קוֹל מִתְעוֹרֵר בָּאִילָן שֶׁלְּמַעְלָה בְּנִגּוּן, וְכַמָּה עוֹפוֹת שֶׁל נְשָׁמוֹת שׁוֹרִים שָׁם בַּעֲנָפָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳רְבָה אִילָנָא וּתְקִיף וְגוֹמֵר׳ (דניאל ד, ח), וְאוֹמֵר כָּךְ, רַבִּי רַבִּי, אַתָּה הוּא הָאִילָן שֶׁגָּדַל וְהִתְחַזֵּק בַּתּוֹרָה, בַּעֲנָפֶיךָ שֶׁהֵם אֵבָרִים קְדוֹשִׁים כַּמָּה עוֹפוֹת שׁוֹרִים שָׁם, שֶׁהֵם נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת כְּדֻגְמַת מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, ׳וּבְעַנְפוֹהִי יְדוּרָן צִפֳּרֵי שְׁמַיָּא׳, וְכַמָּה בְּנֵי אָדָם לְמַטָּה יִתְפַּרְנְסוּ מֵחִבּוּרְךָ זֶה, כְּשֶׁיִּתְגַּלֶּה לְמַטָּה בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּסוֹף הַיָּמִים, וּבִגְלָלוֹ ׳וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ וְגוֹמֵר׳ (ויקרא כה, י).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ° ובגין דא מאן דמקבלין אושפיזין, דאינון נשמתין יתרין, דאינון מרכיבין עלייהו בערב שבת, באנפין צהובין בחדוה בענוגא בהאי עלמא, כד נשמתא ורוחא ונפשא נפיק מן גופיה מהאי עלמא, הכי מקבלין לון בעלמא דאתי, ° ואתמר בהון ׳גם צפור מצאה בית וגו'׳, זכאה איהו מאן דמקבל אורחין ברעו שלים, כאלו מקבל אנפי שכינתא, ° דבמדה דמדד בר נש בה מודדין ליה, אתא רבי אלעזר בריה ונשיק ידוי, ואשתטחו ליה כל חבריא, ואמרו ליה, אילו לא אתינא לעלמא אלא למשמע מלין אלין די: אדהכי הא אליהו קא נחית מעילא, בכמה חיילין דנשמתין, וכמה מלאכיא סוחרניה, ושכינתא עלאה עטרה על כלהו, כתר בריש כל צדיק, בההוא זמנא קלא אתער באילנא דלעילא בנגונא, וכמה עופין דנשמתין שריין תמן בענפוי, הדא הוא דכתיב ׳רבה אילנא ותקיף וגו'׳ (דניאל ד, ח), ויימא הכי, רבי רבי אנת הוא אילנא דרבה ותקיף באורייתא, בענפין דילך דאינון אברין קדישין, כמה עופין שריין תמן, דנשמתין קדישין כגוונא דלעילא, דאתמר ביה ובענפוהי ׳ידורן צפרי שמיא׳ (שם ט), וכמה בני נשא לתתא יתפרנסון מהאי חבורא דילך, כד יתגלי לתתא בדרא בתראה בסוף יומיא, ° ובגיניה ׳וקראתם דרור בארץ וגומר׳ (ויקרא כה, י).

התרגום: ומשום כך, מי שמקבלים אשפיזין, שהם נשמות יתרות המרכבות עליהם בערב שבת, בפנים צוהלות, בשמחה, בענג, בעולם הזה, כשהנשמה והרוח והנפש יוצאים מגופו מעולם הזה, כך מקבלים אותם בעולם הבא, ונאמר בהם ׳גם צפור מצאה בית וגו'׳. אשרי מי שמקבל אורחים ברצון שלם, כאלו מקבל פני השכינה, שבמדה שאדם מודד בה מודדים לו. בא רבי אלעזר בנו ונשק ידיו, והשתטחו לו כל החברים, ואמרו לו, אלו לא באנו לעולם אלא לשמע דברים אלה - די. בינתים הנה אליהו יורד מלמעלה, בכמה חילות של נשמות, וכמה מלאכים סביבו, והשכינה העליונה עטרה על כלם, כתר בראש כל צדיק. באותו זמן קול מתעורר באילן שלמעלה בנגון, וכמה עופות של נשמות שורים שם בענפיו, הדא הוא דכתיב ׳רבה אילנא ותקיף וגומר׳ (דניאל ד, ח), ואומר כך, רבי רבי, אתה הוא האילן שגדל והתחזק בתורה, בענפיך שהם אברים קדושים כמה עופות שורים שם, שהם נשמות קדושות כדגמת מעלה, שנאמר בו, ׳ובענפוהי ידורן צפרי שמיא׳, וכמה בני אדם למטה יתפרנסו מחבורך זה, כשיתגלה למטה בדור האחרון בסוף הימים, ובגללו ׳וקראתם דרור בארץ וגומר׳ (ויקרא כה, י).

מן המפרשים

ביאור הגר"א: ואתמר בהון גם כו'. רוצה לומר בנר"ן שלו, שלא יצטרך לבוא בגלגול:

לכל המפרשים על פיסקה זו