ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 8: תיקון ו - בראשית קן צפור, גלות השכינה ובניה ורחמי שלוח הקן › פיסקה 19 (יט ע"ב)

הגלגולים סוד ההרכבה - ׳הוא ותמורתו יהיה קדש׳ מין במינו

תיקוני זוהר · תיקון ו - בראשית קן צפור, גלות השכינה ובניה ורחמי שלוח הקן · מאמר 8 · פיסקה 19 · דף יט ע"ב

לשון הזוהר

[יט:] אָמַר לֵיהּ, וְהָא כְּתִיב ׳לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ וְגוֹמֵר׳ (ויקרא כז, י), וְכִי הַאי אִתְּתָא דְאִיהִי קֹדֶשׁ קֻדְשִׁין, תְּהֵא קִינָא ° לְמָאן דְּלַאו אִיהוּ מִמִּינָהּ, דְּהָא כְּתִיב ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ׳ (בראשית א, כד), וְלֵית לָהּ הַרְכָּבָה אֶלָּא מִמִּינָהּ, אָמַר לֵיהּ, בְּנִי, גִלְגּוּלִין אִינוּן ° רָזָא דְהַרְכָּבָה, כְּגוֹן מָאן דְּמַרְכִּיב אִילָנָא דְלַאו אִיהוּ מִינֵיהּ בְּאִילָנָא אָחֳרָא, כְּגוֹן מָאן דְּמַרְכִּיבִין אִלָּנִין דָּא בְדָא, אֲבָל עִקָּרָא דְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ, צָרִיךְ דִּיְהֵא קֹדֶשׁ בַּקֹּדֶשׁ, דְּאִילָנָא אִית מִסִּטְרָא דִמְסָאֲבוּ דְאִיהוּ רַע, וּבְגִינֵיהּ אִתְּמַר לֹא ׳יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב׳ (ויקרא כז, י), דְּהַאי ° אִיהוּ רָזָא דְצַדִּיק וְרַע לוֹ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ, ° אֲבָל אִם ׳הָמֵר יְמִירֶנּוּ, וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ׳ (שם לג), וּבְדָא מַרְכִּיבִין קֹדֶשׁ בַּקֹּדֶשׁ, וּמְקַבְּלִין דֵּין מִן דֵּין, וְרָזָא (דף יט ע״ב) דְמִלָּה (שמות כו, ה) מַקְבִּילוֹת הַלֻּלָאֹת, וּמִין בְּמִינוֹ הַאי אִיהוּ צַדִּיק וְטוֹב לוֹ, וְכַד הַהִיא נִשְׁמָתָא דְאִיהִי קֹדֶשׁ לָא אַשְׁכַּחַת מִינָהּ, אִתְּמַר בָּהּ ׳וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ׳ (בראשית ח, ט) לְכַף רַגְלָהּ.

תרגום

אָמַר לוֹ, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ׳ (ויקרא כז, י), וְגוֹמֵר, וְכִי אִשָּׁה זוֹ שֶׁהִיא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה קִנְיָן לְמִי שֶׁאֵינוֹ מִמִּינָהּ, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ׳ (בראשית א, כד), וְאֵין לָהּ הַרְכָּבָה אֶלָּא מִמִּינָהּ? אָמַר לוֹ, בְּנִי, הַגִּלְגּוּלִים הֵם סוֹד הַהַרְכָּבָה, כְּגוֹן מִי שֶׁמַּרְכִּיב אִילָן שֶׁאֵינוֹ מִמִּינוֹ בְּאִילָן אַחֵר, כְּגוֹן שֶׁמַּרְכִּיבִים אִילָנוֹת זֶה בָּזֶה. אֲבָל הָעִקָּר, שֶׁ ׳אִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ׳ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה קֹדֶשׁ בַּקֹּדֶשׁ, שֶׁיֵּשׁ בָּאִילָן מִצַּד הַטֻּמְאָה שֶׁהוּא רַע, וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר לֹא יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב, שֶׁזֶּהוּ סוֹד ׳צַדִּיק וְרַע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ׳. אֲבָל ׳אִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ, וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ׳ - וּבָזֶה מַרְכִּיבִים קֹדֶשׁ בַּקֹּדֶשׁ, וּמְקַבְּלִים זֶה מִזֶּה. וְסוֹד הַדָּבָר, מַקְבִּילֹת הַלֻּלָאֹת (שמות כו, ה), וּמִין בְּמִינוֹ - זֶה צַדִּיק וְטוֹב לוֹ. וּכְשֶׁאוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא קֹדֶשׁ לֹא מוֹצֵאת אֶת מִינָהּ, נֶאֱמַר בָּהּ וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ (בראשית ח, ט).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [יט:] אמר ליה, והא כתיב ׳לא יחליפנו ולא ימיר אתו וגומר׳ (ויקרא כז, י), וכי האי אתתא דאיהי קדש קדשין, תהא קינא ° למאן דלאו איהו ממינה, דהא כתיב ׳תוצא הארץ נפש חיה למינה׳ (בראשית א, כד), ולית לה הרכבה אלא ממינה, אמר ליה, בני, גלגולין אינון ° רזא דהרכבה, כגון מאן דמרכיב אילנא דלאו איהו מיניה באילנא אחרא, כגון מאן דמרכיבין אלנין דא בדא, אבל עקרא דאם המר ימירנו, צריך דיהא קדש בקדש, דאילנא אית מסטרא דמסאבו דאיהו רע, ובגיניה אתמר לא ׳ימיר אתו טוב ברע או רע בטוב׳ (ויקרא כז, י), דהאי ° איהו רזא דצדיק ורע לו רשע וטוב לו, ° אבל אם ׳המר ימירנו, והיה הוא ותמורתו יהיה קדש׳ (שם לג), ובדא מרכיבין קדש בקדש, ומקבלין דין מן דין, ורזא (דף יט ע״ב) דמלה (שמות כו, ה) מקבילות הללאת, ומין במינו האי איהו צדיק וטוב לו, וכד ההיא נשמתא דאיהי קדש לא אשכחת מינה, אתמר בה ׳ולא מצאה היונה מנוח׳ (בראשית ח, ט) לכף רגלה.

התרגום: אמר לו, והרי כתוב ׳לא יחליפנו ולא ימיר אתו׳ (ויקרא כז, י), וגומר, וכי אשה זו שהיא קדש קדשים תהיה קנין למי שאינו ממינה, והרי כתוב ׳תוצא הארץ נפש חיה למינה׳ (בראשית א, כד), ואין לה הרכבה אלא ממינה? אמר לו, בני, הגלגולים הם סוד ההרכבה, כגון מי שמרכיב אילן שאינו ממינו באילן אחר, כגון שמרכיבים אילנות זה בזה. אבל העקר, ש ׳אם המר ימירנו׳ צריך שיהיה קדש בקדש, שיש באילן מצד הטמאה שהוא רע, ובגללו נאמר לא ימיר אתו טוב ברע או רע בטוב, שזהו סוד ׳צדיק ורע לו, רשע וטוב לו׳. אבל ׳אם המר ימירנו, והיה הוא ותמורתו יהיה קדש׳ - ובזה מרכיבים קדש בקדש, ומקבלים זה מזה. וסוד הדבר, מקבילת הללאת (שמות כו, ה), ומין במינו - זה צדיק וטוב לו. וכשאותה הנשמה שהיא קדש לא מוצאת את מינה, נאמר בה ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה (בראשית ח, ט).

מן המפרשים

ביאור הגר"א: למאן דלאו כו'. רוצה לומר שהוא אינו צדיק:

לכל המפרשים על פיסקה זו