ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 8: תיקון ו - בראשית קן צפור, גלות השכינה ובניה ורחמי שלוח הקן › פיסקה 18 (יט ע"א)

שלוח הקן קדם הגלות - לעורר רחמים על הנשמות ההולכות בגלגול

תיקוני זוהר · תיקון ו - בראשית קן צפור, גלות השכינה ובניה ורחמי שלוח הקן · מאמר 8 · פיסקה 18 · דף יט ע"א

לשון הזוהר

קָם רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, וְהָא קֳדָם דְּגָלוּ יִשְׂרָאֵל וּשְׁכִינְתָּא, בְּמַאי הֲווֹ מְקַיְימִין שִׁלּוּחַ הַקֵּן, אָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּרִי, בְּגִין לְאַתְעָרָא רַחֲמִין עַל אִינוּן נַפְשִׁין וְרוּחִין וְנִשְׁמָתִין, דַּהֲווֹ אָזְלִין בְּגָלוּתָא בְּגִלְגּוּלָא מִתְתַּרְכִין מִגּוּפֵיהוֹן דְּאִתְחַרְבוּ, דַּעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה בּוֹנֶה עָלְמִין וּמַחֲרִיבָן, דְּאִשְׁתָּאֲרוּ חֲרֵבִין גּוּפֵיהוֹן מִנַּיְיהוּ, וּמְנִיעוּ דְבִרְכָאָן לְעִילָא גָרִים וְנָהָר יֶחרַב וְיָבֵשׁ, וְהָכִי אוּקְמוּהוּ ° אִתְחַרַב בַּיִת רִאשׁוֹן ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳. אִתְחַרַב בַּיִת שֵׁנִי ׳וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם׳, ° וּבְגִין אִלֵּין נִשְׁמָתִין דְּאִתְבְּרִיאוּ קֳדָם דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא וְלֵית לוֹן גּוּפִין, בְּגִין לְאַתְעָרָא רַחֲמֵי עֲלַיְיהוּ, הֲווֹ מְקַיְּימֵי הַאי פִּקּוּדָא, אָמַר לֵיהּ, אַבָּא, ° אִם כֵּן תַּלְמִיד חָכָם דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דְמַחֲשָׁבָה, דְאִתְּמַר בֵּיהּ יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לִיבָּרְאוֹת, הַאי אוֹרַיְיתָא אִיהִי בֵּן לְתַלְמִיד חָכָם, אִם כֵּן אִתְּתָא דִילֵהּ אַמַּאי צְרִיכָא יִבּוּם, דְּהָא לָא שַׁוּוּ אַפְרָשׁוּתָא מָארֵי מַתְנִיתִין לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים מִשְּׁאָר בְּנֵי נָשָׁא, ° אָמַר לֵיהּ, בְּרִי, וַדַּאי צְרִיכָה יִבּוּם, לְאִלֵּין נִשְׁמָתִין דְּאָזְלִין עַרְטִילָאִין מִשִּׁית יוֹמֵי בְּרֵאשִׁית.

תרגום

קָם רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, וַהֲרֵי לִפְנֵי שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל וְהַשְּׁכִינָה, בַּמָּה הָיוּ מְקַיְּמִים שִׁלּוּחַ הַקֵּן? אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּנִי, כְּדֵי לְעוֹרֵר רַחֲמִים עַל אוֹתָן הַנְּפָשׁוֹת וְהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת שֶׁהָיוּ הוֹלְכוֹת בַּגָּלוּת בְּגִלְגּוּל, מְגֹרָשׁוֹת מִגּוּפוֹתֵיהֶן שֶׁחָרְבוּ, שֶׁעֲלֵיהֶן נֶאֱמַר שֶׁהקב"ה הָיָה בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָן, שֶׁנִּשְׁאֲרוּ חֲרֵבִים גּוּפוֹתֵיהֶם מֵהֶם, וּמְנִיעַת בְּרָכוֹת לְמַעְלָה גּוֹרֶמֶת שֶׁ ׳נָּהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ׳. וְכָךְ בֵּאֲרוּהוּ: חָרַב בַּיִת רִאשׁוֹן - ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳, חָרַב בַּיִת שֵׁנִי - ׳וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם׳. וּבִגְלַל אוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ לִפְנֵי שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְאֵין לָהֶן גּוּפִים, כְּדֵי לְעוֹרֵר רַחֲמִים עֲלֵיהֶן, הָיוּ מְקַיְּמִים מִצְוָה זוֹ. אָמַר לוֹ, אַבָּא, אִם כֵּן תַּלְמִיד חָכָם שֶׁהוּא מִצַּד הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְהִבָּרֵא׳ - הַתּוֹרָה הַזֹּאת הִיא בֵּן לְתַלְמִיד חָכָם - אִם כֵּן אִשְׁתּוֹ מַדּוּעַ צְרִיכָה יִבּוּם, וַהֲרֵי לֹא עָשׂוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה הַפְרָשָׁה בֵּין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לִשְׁאָר בְּנֵי אָדָם? אָמַר לוֹ, בְּנִי, וַדַּאי צְרִיכָה יִבּוּם, בִּגְלַל אוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת הַהוֹלְכוֹת עֲרֻמּוֹת מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: קם רבי אלעזר ואמר, והא קדם דגלו ישראל ושכינתא, במאי הוו מקיימין שלוח הקן, אמר ליה רבי שמעון, ברי, בגין לאתערא רחמין על אינון נפשין ורוחין ונשמתין, דהוו אזלין בגלותא בגלגולא מתתרכין מגופיהון דאתחרבו, דעלייהו אתמר דקודשא בריך הוא הוה בונה עלמין ומחריבן, דאשתארו חרבין גופיהון מנייהו, ומניעו דברכאן לעילא גרים ונהר יחרב ויבש, והכי אוקמוהו ° אתחרב בית ראשון ׳והארץ היתה תהו ובהו׳. אתחרב בית שני ׳וחשך על פני תהום׳, ° ובגין אלין נשמתין דאתבריאו קדם דאתברי עלמא ולית לון גופין, בגין לאתערא רחמי עלייהו, הוו מקיימי האי פקודא, אמר ליה, אבא, ° אם כן תלמיד חכם דאיהו מסטרא דמחשבה, דאתמר ביה ישראל עלה במחשבה ליבראות, האי אורייתא איהי בן לתלמיד חכם, אם כן אתתא דילה אמאי צריכא יבום, דהא לא שוו אפרשותא מארי מתניתין לתלמידי חכמים משאר בני נשא, ° אמר ליה, ברי, ודאי צריכה יבום, לאלין נשמתין דאזלין ערטילאין משית יומי בראשית.

התרגום: קם רבי אלעזר ואמר, והרי לפני שגלו ישראל והשכינה, במה היו מקימים שלוח הקן? אמר לו רבי שמעון, בני, כדי לעורר רחמים על אותן הנפשות והרוחות והנשמות שהיו הולכות בגלות בגלגול, מגרשות מגופותיהן שחרבו, שעליהן נאמר שהקב"ה היה בונה עולמות ומחריבן, שנשארו חרבים גופותיהם מהם, ומניעת ברכות למעלה גורמת ש ׳נהר יחרב ויבש׳. וכך בארוהו: חרב בית ראשון - ׳והארץ היתה תהו ובהו׳, חרב בית שני - ׳וחשך על פני תהום׳. ובגלל אותן הנשמות שנבראו לפני שנברא העולם ואין להן גופים, כדי לעורר רחמים עליהן, היו מקימים מצוה זו. אמר לו, אבא, אם כן תלמיד חכם שהוא מצד המחשבה, שנאמר בו ׳ישראל עלה במחשבה להברא׳ - התורה הזאת היא בן לתלמיד חכם - אם כן אשתו מדוע צריכה יבום, והרי לא עשו בעלי המשנה הפרשה בין תלמידי חכמים לשאר בני אדם? אמר לו, בני, ודאי צריכה יבום, בגלל אותן הנשמות ההולכות ערמות מששת ימי בראשית.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: אתחרב בית ראשון כו'. והן שתי ההי"ן, וכן בנשמתא - שני גלגולים. שהיא נע ונד למצוא גלגול שלישי שלא תתחרב, כמו שכתוב הן כל אלה כו', דוגמת בית שלישי:

לכל המפרשים על פיסקה זו