כל ממנה מלמד זכות על עופותיו - ואין מלמד זכות על בני המלך
תיקוני זוהר · תיקון ו - בראשית קן צפור, גלות השכינה ובניה ורחמי שלוח הקן · מאמר 8 · פיסקה 17 · דף יט ע"א
לשון הזוהר
בְּשַׁבָּת וְיוֹמִין טָבִין נָחֲתִין עֲלַיְיהוּ נִשְׁמָתִין וְרוּחִין וְנַפְשִׁין בְּאֹרַח אֲצִילוּת, דְּאִינוּן רוּחָא דְקוּדְשָׁא ° מֵעֲשַׂר סְפִירָן, ° וְכָל מְמַנָּא אוֹלִיף זְכוּ עַל עוֹפִין דִּילֵיהּ, דְּאִינוּן נִשְׁמָתִין דְּפָרְחִין בִּבְנֵי נָשָׁא, וּבְזִמְנָא דְיִשְׂרָאֵל מְקַיְמִין הַאי פִּקּוּדָא, כָּל מְמַנָּא אוֹלִיף זְכוּ עַל עוֹפִין דִּילֵיהּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֶה עָבִיד, כָּנִישׁ לְכָל חֲיָלִין דִּילֵיהּ, וְיֵימָא, וְכִי (נ״א הא) כָּל מְמַנָּא דְעוֹפֵי דִלְתַתָּא אוֹלִיף זְכוּ עַל עוֹפִין דִּילֵיהּ דִּמְמַנָּא עֲלַיְיהוּ, וְלֵית בְּכוּ מָאן דְּאוֹלִיף זְכוּ עַל בָּנַי דְּאִינוּן יִשְׂרָאֵל, ׳בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל׳, וְעַל שְׁכִינְתָּא דְאִיהִי בְגָלוּתָא, דְקִנָּא דִילָהּ דְּאִיהִי יְרוּשָׁלַיִם חֲרֵבָה, וּבְנוֹי בְּגָלוּתָא תְּחוֹת יַד אֲדוֹנִים קָשִׁין אוּמִין דְּעָלְמָא, וְלֵית מָאן דְּבָעִי עֲלַיְיהוּ רַחֲמֵי, וְיוֹלִיף זְכוּ עֲלַיְיהוּ, בְּהַהוּא זִמְנָא צָוַוח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאָמַר ׳לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה׳ (ישעיה מח, יא), ׳וָאֶעֱשֶׂה לְמַעַן שְׁמִי׳ (יחזקאל כ, יד), וּבְדָא יִתְעַר רַחֲמֵי עַל שְׁכִינְתֵּיהּ וְעַל בְּנוֹי דִּבְגָלוּתָא.
תרגום
בְּשַׁבָּת וּבְיָמִים טוֹבִים יוֹרְדוֹת עֲלֵיהֶם נְשָׁמוֹת וְרוּחוֹת וּנְפָשׁוֹת בְּאֹרַח אֲצִילוּת, שֶׁהֵן רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת, וְכָל מְמֻנֶּה מְלַמֵּד זְכוּת עַל עוֹפוֹתָיו, שֶׁהֵם הַנְּשָׁמוֹת הַפּוֹרְחוֹת בִּבְנֵי אָדָם. וּבִזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקַיְּמִים מִצְוָה זוֹ, כָּל מְמֻנֶּה מְלַמֵּד זְכוּת עַל עוֹפוֹתָיו, וְהקב"ה מָה עוֹשֶׂה? מְכַנֵּס אֶת כָּל חֵילוֹתָיו, וְאוֹמֵר, וְכִי כָּל מְמֻנֶּה עַל עוֹפוֹת שֶׁלְּמַטָּה מְלַמֵּד זְכוּת עַל עוֹפוֹתָיו הַמְּמֻנִּים עֲלֵיהֶם, וְאֵין בָּכֶם מִי שֶׁמְּלַמֵּד זְכוּת עַל בָּנַי, שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל, ׳בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל׳, וְעַל הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא בַּגָּלוּת, שֶׁקִּנָּהּ, שֶׁהוּא יְרוּשָׁלַיִם, חָרֵב, וּבָנֶיהָ בַּגָּלוּת תַּחַת יַד אֲדוֹנִים קָשִׁים, אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְאֵין מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וּמְלַמֵּד זְכוּת עֲלֵיהֶם? בְּאוֹתוֹ זְמַן צוֹעֵק הקב"ה וְאוֹמֵר ׳לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה׳ (ישעיה מח, יא), ׳וָאֶעֱשֶׂה לְמַעַן שְׁמִי׳ (יחזקאל כ, יד), וּבָזֶה יִתְעוֹרְרוּ רַחֲמִים עַל שְׁכִינָתוֹ וְעַל בָּנָיו שֶׁבַּגָּלוּת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בשבת ויומין טבין נחתין עלייהו נשמתין ורוחין ונפשין בארח אצילות, דאינון רוחא דקודשא ° מעשר ספירן, ° וכל ממנא אוליף זכו על עופין דיליה, דאינון נשמתין דפרחין בבני נשא, ובזמנא דישראל מקימין האי פקודא, כל ממנא אוליף זכו על עופין דיליה, וקודשא בריך הוא מה עביד, כניש לכל חילין דיליה, ויימא, וכי (נ״א הא) כל ממנא דעופי דלתתא אוליף זכו על עופין דיליה דממנא עלייהו, ולית בכו מאן דאוליף זכו על בני דאינון ישראל, ׳בני בכרי ישראל׳, ועל שכינתא דאיהי בגלותא, דקנא דילה דאיהי ירושלים חרבה, ובנוי בגלותא תחות יד אדונים קשין אומין דעלמא, ולית מאן דבעי עלייהו רחמי, ויוליף זכו עלייהו, בההוא זמנא צווח קודשא בריך הוא ואמר ׳למעני למעני אעשה׳ (ישעיה מח, יא), ׳ואעשה למען שמי׳ (יחזקאל כ, יד), ובדא יתער רחמי על שכינתיה ועל בנוי דבגלותא.
התרגום: בשבת ובימים טובים יורדות עליהם נשמות ורוחות ונפשות בארח אצילות, שהן רוח הקדש מעשר ספירות, וכל ממנה מלמד זכות על עופותיו, שהם הנשמות הפורחות בבני אדם. ובזמן שישראל מקימים מצוה זו, כל ממנה מלמד זכות על עופותיו, והקב"ה מה עושה? מכנס את כל חילותיו, ואומר, וכי כל ממנה על עופות שלמטה מלמד זכות על עופותיו הממנים עליהם, ואין בכם מי שמלמד זכות על בני, שהם ישראל, ׳בני בכרי ישראל׳, ועל השכינה שהיא בגלות, שקנה, שהוא ירושלים, חרב, ובניה בגלות תחת יד אדונים קשים, אמות העולם, ואין מי שמבקש עליהם רחמים ומלמד זכות עליהם? באותו זמן צועק הקב"ה ואומר ׳למעני למעני אעשה׳ (ישעיה מח, יא), ׳ואעשה למען שמי׳ (יחזקאל כ, יד), ובזה יתעוררו רחמים על שכינתו ועל בניו שבגלות.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: כל ממנא אוליף זכו על עופין. רוצה לומר, עופות ממש שבעולם הזה, וזה שאומר וקב"ה כו':