ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 8: תיקון ו - בראשית קן צפור, גלות השכינה ובניה ורחמי שלוח הקן › פיסקה 14 (יח ע"ב)

מנוח היונה בשבת וימים טובים - והנפשות היתרות אשפיזין

תיקוני זוהר · תיקון ו - בראשית קן צפור, גלות השכינה ובניה ורחמי שלוח הקן · מאמר 8 · פיסקה 14 · דף יח ע"ב

לשון הזוהר

דִּבְזִמְנָא דִשְׁכִינְתָּא אִיהִי בְגָלוּתָא, דְאִתְּמַר בָּהּ ׳וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ וְגוֹמֵר׳ (בראשית ח, ט), אֶלָּא בְּשַׁבָּת וְיוֹמִין טָבִין, וּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְיַיחֲדַת עִם בַּעְלָהּ, וְכַמָּה נְפָשׁוֹת יְתֵרִין קָא נָחֲתִין עִמָּהּ, לְדַיָּירָא בְּיִשְׂרָאֵל, ° הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם׳ (שמות לא, טז), זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דִּמְתַקֵּן לָהּ דִּירָה נָאָה בְּלִבֵּיהּ, וְכֵלִים נָאִים בְּאֵיבָרִים דִּילֵיהּ, וְאִשָּׁה נָאָה דְאִיהִי נִשְׁמָתֵיהּ, ° דִּבְגִינָהּ שַׁרְיָא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה דְאִיהִי נִשְׁמַת כָּל חַי עֲלֵיהּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ שָׁבַת בְּחָד, וַיִּנָּפַשׁ בְּחָד, בִּשְׁכִינְתָּא עִלָּאָה אִיהוּ שָׁבַת עֲלַיְיהוּ, וּבִשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה ° אִיהוּ וַיִּנָּפַשׁ עֲלַיְיהוּ, וְיָהִיב לוֹן נַפְשָׁאן יְתֵירָן. דְּאִינוּן ׳בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ׳, דְּקָא אַתְיָיאן עִמָּהּ, וְכַמָּה מַלְאָכִים מְמַנָּן וּמְשַׁמְּשִׁין דִּלְהוֹן קָא אַתְיָיאן עִמְּהוֹן, דְּאִינוּן ° שַׁבְעִין, דְּתַלְיָין מִן זָכוֹר וְשָׁמוֹר, וְדָא אִיהוּ וַיְכֻלּ״וּ, כְּלִיל שַׁבְעִין וּתְרֵין, ° וְאִתְקְרִיאוּ אִלֵּין נְפָשׁוֹת אוּשְׁפִּזִּין, בְּגִין דְּלָא שַׁרְיָיאן בְּיִשְׂרָאֵל אֶלָּא ׳בְּיוֹם הַשַּׁבָּת׳, וְכַד נָפִיק שַׁבָּת כֻּלְּהוּ חָזְרִין לְאַתְרַיְיהוּ.

תרגום

שֶׁבִּזְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ וְגוֹמֵר׳ (בראשית ח, ט), אֶלָּא בְּשַׁבָּת וְיָמִים טוֹבִים, וּבְאוֹתוֹ זְמַן מִתְיַחֶדֶת עִם בַּעְלָהּ, וְכַמָּה נְפָשׁוֹת יְתֵרוֹת יוֹרְדוֹת עִמָּהּ לָדוּר בְּיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם׳ (שמות לא, טז). אַשְׁרֵי מִי שֶׁמְּתַקֵּן לָהּ דִּירָה נָאָה בְּלִבּוֹ, וְכֵלִים נָאִים בְּאֵבָרָיו, וְאִשָּׁה נָאָה שֶׁהִיא נִשְׁמָתוֹ, שֶׁבִּגְלָלָהּ שׁוֹרָה הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהִיא נִשְׁמַת כָּל חַי, עָלָיו. וְהקב"ה שָׁבַת בְּאֶחָד ׳וְוַיִּנָּפַשׁ׳ בְּאֶחָד: בַּשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה הוּא שָׁבַת עֲלֵיהֶם, וּבַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה הוּא ׳וַיִּנָּפַשׁ׳ עֲלֵיהֶם, וְנוֹתֵן לָהֶם נְפָשׁוֹת יְתֵרוֹת. שֶׁהֵן ׳בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ׳ הַבָּאוֹת עִמָּהּ, וְכַמָּה מַלְאָכִים מְמֻנִּים וּמְשָׁרְתִים שֶׁלָּהֶם בָּאִים עִמָּהֶם, שֶׁהֵם שִׁבְעִים הַתְּלוּיִים מִן ׳זָכוֹר׳ ׳וְשָׁמוֹר׳, וְזֶהוּ ׳וַיְכֻלּוּ׳, הַכּוֹלֵל שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם, וְנִקְרָאוֹת נְפָשׁוֹת אֵלּוּ ׳אֻשְׁפִּיזִין׳, מִשּׁוּם שֶׁאֵינָן שׁוֹרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל אֶלָּא ׳בְּיוֹם הַשַּׁבָּת׳, וּכְשֶׁיּוֹצֵאת הַשַּׁבָּת כֻּלָּן חוֹזְרוֹת לִמְקוֹמָן.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דבזמנא דשכינתא איהי בגלותא, דאתמר בה ׳ולא מצאה היונה מנוח וגומר׳ (בראשית ח, ט), אלא בשבת ויומין טבין, ובההוא זמנא אתייחדת עם בעלה, וכמה נפשות יתרין קא נחתין עמה, לדיירא בישראל, ° הדא הוא דכתיב ׳ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם׳ (שמות לא, טז), זכאה איהו מאן דמתקן לה דירה נאה בלביה, וכלים נאים באיברים דיליה, ואשה נאה דאיהי נשמתיה, ° דבגינה שריא שכינתא עלאה דאיהי נשמת כל חי עליה, וקודשא בריך הוא איהו שבת בחד, וינפש בחד, בשכינתא עלאה איהו שבת עלייהו, ובשכינתא תתאה ° איהו וינפש עלייהו, ויהיב לון נפשאן יתירן. דאינון ׳בתולות אחריה רעותיה׳, דקא אתייאן עמה, וכמה מלאכים ממנן ומשמשין דלהון קא אתייאן עמהון, דאינון ° שבעין, דתליין מן זכור ושמור, ודא איהו ויכל״ו, כליל שבעין ותרין, ° ואתקריאו אלין נפשות אושפזין, בגין דלא שרייאן בישראל אלא ׳ביום השבת׳, וכד נפיק שבת כלהו חזרין לאתרייהו.

התרגום: שבזמן שהשכינה בגלות, שנאמר בה ׳ולא מצאה היונה מנוח וגומר׳ (בראשית ח, ט), אלא בשבת וימים טובים, ובאותו זמן מתיחדת עם בעלה, וכמה נפשות יתרות יורדות עמה לדור בישראל, הדא הוא דכתיב ׳ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם׳ (שמות לא, טז). אשרי מי שמתקן לה דירה נאה בלבו, וכלים נאים באבריו, ואשה נאה שהיא נשמתו, שבגללה שורה השכינה העליונה, שהיא נשמת כל חי, עליו. והקב"ה שבת באחד ׳ווינפש׳ באחד: בשכינה העליונה הוא שבת עליהם, ובשכינה התחתונה הוא ׳וינפש׳ עליהם, ונותן להם נפשות יתרות. שהן ׳בתולות אחריה רעותיה׳ הבאות עמה, וכמה מלאכים ממנים ומשרתים שלהם באים עמהם, שהם שבעים התלויים מן ׳זכור׳ ׳ושמור׳, וזהו ׳ויכלו׳, הכולל שבעים ושתים, ונקראות נפשות אלו ׳אשפיזין׳, משום שאינן שורות בישראל אלא ׳ביום השבת׳, וכשיוצאת השבת כלן חוזרות למקומן.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: דבגינה. רוצה לומר בשביל הנשמה שהיא מבינה:

לכל המפרשים על פיסקה זו