גאלת השכינה ובנינה תלוים במשה - ו ׳מי ירפא לך׳ האם העליונה
תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - סוד הכרובים בתפלה, עליתה כיונה וכנשר, ואבן הזרקא · מאמר 79 · פיסקה 19 · דף ח ע"א
לשון הזוהר
וּבְגִין דָּא בָּךְ תַּלְיָא כֹּלָּא. הָא אַבְנָא (וילנא ח ע"א) לְגַבָּךְ וְשִׁית אָחֳרָנִין. וּבָךְ תַּלְיָא פֻּרְקָנָא דִּשְׁכִינְתָּא ° וּבְנָהָא, בְּגִין דְּיִתְקַן בָּךְ מַה דאתהרס בְּקַדְמִיתָא. וּבְגִין חֲבִיבוּתָא דִּילָךְ, ° שִׁית טִפִּין ° דְּגִלְגּוּלָא ° אִתְחַזְּרוּן לְגַבָּךְ דְּאִנּוּן רְמִיזִין בְּרֵישֵׁי עַנְפִּין דִּלְךָ. ° אִנּוּן ש ש דְּכָפַל בְּהוּ מֹשֶׁה מֹשֶׁה. ° אַבְנָא שְׁבִיעָאָה ׳מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ׳ (איכה ב, יג) ° וְאִתְּמַר בֵּהּ הַבַּת יְרושָׁלַיִם. וְעָלַהּ אִתְּמַר ׳מָה אֲשַׁוֶּה לָךְ׳. אִיהִי ׳אֲשַׁוֶּה לָךְ׳ בִּתְבִירוּ דִּילָךְ, וַאֲנַחֲמֵךְ. דְּאִית לָךְ לְהִתְנַחֵם עִמָּהּ. דְּדַיּוֹ לְעֶבֶד לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ. וְאַף עַל גַּב דִּיהֵא רַב תְּבִירוּ דִּילָךְ ° כְּיַמָּא, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (שם) ׳כִּי גָּדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִ"י יִרְפָּא לָךְ׳, דְּאִיהִי אִמָּא עִלָּאָה תְּשׁוּבָה צָרִיךְ ° בֵּירָא דִּילָךְ אִתְבַּקְּעַת דְּאִיהִי יַמָּא דְּאוֹרַיְתָא. ° הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וַיֵּט מֹשֶׁה׳ (שמות יד, כא) ׳יָדוֹ עַל הַיָּם וַיֹּלֵךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לְחָרָבָה׳. ע"כ: מִכָאן וָאֵילָךְ ° ׳וַיִּבָּקְעוּ הַמַּיִם׳ דִּילֵהּ ° לְגַבָּהּ. ° וְאִיהוּ עֵץ חַיִּים דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ ° וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמַּיִם׳ (שם טו, כה) דְּאוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (שם) ׳וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם׳ (שמות א, כג).
תרגום
וּבִגְלַל זֶה בְּךָ תָּלוּי הַכֹּל. הֲרֵי הָאֶבֶן אֵלֶיךָ וְשֵׁשׁ אֲחֵרוֹת, וּבְךָ תְּלוּיָה גְּאֻלַּת הַשְּׁכִינָה וּבִנְיָנָהּ, כְּדֵי שֶׁיִּתַּקֵּן בְּךָ מַה שֶּׁנֶּהֱרַס בַּתְּחִלָּה: וּבִגְלַל חֲבִיבוּתְךָ, שֵׁשׁ טִפּוֹת שֶׁל הַגִּלְגּוּל יַחְזְרוּ אֵלֶיךָ, שֶׁהֵן רְמוּזוֹת בְּרָאשֵׁי עַנְפֶיךָ, הֵן שי"ן שי"ן שֶׁכָּפַל בָּהֶן מֹשֶׁה מֹשֶׁה. הָאֶבֶן הַשְּׁבִיעִית (איכה ב) 'מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ' - וְנֶאֱמַר בָּהּ 'הַבַּת יְרוּשָׁלַיִם'. וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר '׳מָה אֲשַׁוֶּה לָּךְ׳'. הִיא: אֲשַׁוֶּה לָךְ בְּשִׁבְרֵךְ וַאֲנַחֲמֵךְ, שֶׁיֵּשׁ לְךָ לְהִתְנַחֵם עִמָּהּ, שֶׁדַּי לָעֶבֶד לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּהְיֶה שִׁבְרְךָ גָּדוֹל כַּיָּם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) 'כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ, מִי יִרְפָּא לָךְ' - שֶׁהִיא הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה, תְּשׁוּבָה צְרִיכָה. בְּאֵרְךָ נִבְקְעָה, שֶׁהִיא יַם הַתּוֹרָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שמות יד) וַיֵּט מֹשֶׁה יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה. עַד כָּאן: מִכָּאן וָאֵילָךְ 'וַיִּבָּקְעוּ הַמַּיִם' שֶׁלּוֹ אֵלֶיהָ, וְהוּא עֵץ הַחַיִּים שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (שם טו) 'וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם' - שֶׁל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (שם) 'וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם' (שמות א).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובגין דא בך תליא כלא. הא אבנא (וילנא ח ע"א) לגבך ושית אחרנין. ובך תליא פרקנא דשכינתא ° ובנהא, בגין דיתקן בך מה דאתהרס בקדמיתא. ובגין חביבותא דילך, ° שית טפין ° דגלגולא ° אתחזרון לגבך דאנון רמיזין ברישי ענפין דלך. ° אנון ש ש דכפל בהו משה משה. ° אבנא שביעאה ׳מה אעידך מה אדמה לך׳ (איכה ב, יג) ° ואתמר בה הבת ירושלים. ועלה אתמר ׳מה אשוה לך׳. איהי ׳אשוה לך׳ בתבירו דילך, ואנחמך. דאית לך להתנחם עמה. דדיו לעבד להיות כרבו. ואף על גב דיהא רב תבירו דילך ° כימא, הדא הוא דכתיב (שם) ׳כי גדול כים שברך מ"י ירפא לך׳, דאיהי אמא עלאה תשובה צריך ° בירא דילך אתבקעת דאיהי ימא דאוריתא. ° הדא הוא דכתיב ׳ויט משה׳ (שמות יד, כא) ׳ידו על הים וילך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה׳. ע"כ: מכאן ואילך ° ׳ויבקעו המים׳ דילה ° לגבה. ° ואיהו עץ חיים דאתמר בה ׳ויורהו ה' עץ ° וישלך אל המים וימתקו המים׳ (שם טו, כה) דאוריתא דבעל פה, דאתמר בהון (שם) ׳ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם׳ (שמות א, כג).
התרגום: ובגלל זה בך תלוי הכל. הרי האבן אליך ושש אחרות, ובך תלויה גאלת השכינה ובנינה, כדי שיתקן בך מה שנהרס בתחלה: ובגלל חביבותך, שש טפות של הגלגול יחזרו אליך, שהן רמוזות בראשי ענפיך, הן שי"ן שי"ן שכפל בהן משה משה. האבן השביעית (איכה ב) 'מה אעידך מה אדמה לך' - ונאמר בה 'הבת ירושלים'. ועליה נאמר '׳מה אשוה לך׳'. היא: אשוה לך בשברך ואנחמך, שיש לך להתנחם עמה, שדי לעבד להיות כרבו. ואף על פי שיהיה שברך גדול כים, זהו שכתוב (שם) 'כי גדול כים שברך, מי ירפא לך' - שהיא האם העליונה, תשובה צריכה. בארך נבקעה, שהיא ים התורה, זהו שכתוב (שמות יד) ויט משה ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה. עד כאן: מכאן ואילך 'ויבקעו המים' שלו אליה, והוא עץ החיים שנאמר בה (שם טו) 'ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים' - של תורה שבעל פה, שנאמר בה (שם) 'ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם' (שמות א).
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ובנהא. דאינון מן ו"ק שית אבנין הנ"ל דתרין מתיבתות: