׳ודברתם אל הסלע׳ ולא הכאתו - ובעלי המשנה מוציאים הלכות טפין טפין
תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - סוד הכרובים בתפלה, עליתה כיונה וכנשר, ואבן הזרקא · מאמר 79 · פיסקה 18 · דף ח ע"א
לשון הזוהר
[וילנא ח ע"א] קָם סָבָא חֲדָא מבֵּינַיְהוּ וְאָמַר, רָעֲיָא מְהֵימָנָא ° כַּמָּה תַּקִּיפִין אַבְנִין דְּזָרִיקַת. דְּאִזְדַּעְזְעוּ ° מָארֵי מְתִיבְתָּא דִּלְעֵלָּא וְתַתָּא, וַאֲפִלּוּ מַלְאָכִין עִלָּאִין דְּאִנּוּן סַמְכִין ° שִׁית דַּרְגִּין דְּכֻרְסֵא וְכֻרְסֵא אִזְדַּעְזְעַת. אֲבָל הָא ° אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ לְגַבָּךְ דְּאִיהִי שְׁבִיעָאָה אִתְּמַר מִנַּהּ, דְּהָא אַבְנָא דְּזָרִיקַת הָא אִיהִי לְגַבָּךְ דְּאִיהִי תָּגָא עַל כֻּלְּהוּ. ° שִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ, וְשִׁית אָחֳרָנִין לְגַבָּךְ ° בְּגִין דְּאִיהוּ אָמַר ׳לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עוֹשֶׂה׳ (יחזקאל לו, כב). הָא שִׁית לְגַבָּךְ ° ׳כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי׳ הָא שְׁבִיעָאָה לְגַבָּךְ ° וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּאַנְתְּ הוּא דְּאִתְּמַר בָּךְ ׳וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע׳ ° וְשִׂים בַּסֶּלַע, דְּחִוְיָא לְכַפֵּר עֲוֹנֵךְ קִנֶּךָ. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָנֵי לְכוּ ׳וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע׳, וְאַתּוּן לָא עֲבַדְתּוּן הָכֵי. דְּאִי עֲבַדְתּוּן מֵימְרֵי בְּדִבּוּרָא, הֲווֹ אוֹלְפִין אוֹרַיְתָא ° בְּלָא סָפֵק וּבְלָא קוּשְׁיָא וּמַחֲלֹקֶת. וּבְגִין דְּאִתְּמַר בָּךְ ׳וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע׳ (במדבר כ, יא) וְלֹא נָפְקוּ מִנֵּהּ ° אֶלָּא טִפִּין טִפִּין. ° הָכֵי מארי מתניתין אִנּוּן כְּמָאן דְּמָחֵי בַּסֶּלַע. וְאִנּוּן לִישַׁנְהוֹן. כְּפַטִישׁ ° יְפוֹצֵץ סֶלַע וּפַסְקִין בָּהּ כַּמָּה פְּסָקוֹת דַּהֲלָכוֹת, וְלֹא נַפְקִין מִנַּיְהוּ אֶלָּא טִפִּין טִפִּין וְאִנּוּן לְקוּטוֹת.
תרגום
קָם זָקֵן אֶחָד מִבֵּינֵיהֶם וְאָמַר: רוֹעֶה נֶאֱמָן, כַּמָּה חֲזָקוֹת הָאֲבָנִים שֶׁזָּרַקְתָּ, שֶׁנִּזְדַּעְזְעוּ בַּעֲלֵי הַמְּתִיבְתָּא שֶׁל מַעְלָה וּמַטָּה, וַאֲפִלּוּ מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים שֶׁהֵם סוֹמְכֵי שֵׁשֶׁת דַּרְגוֹת הַכִּסֵּא, וְכָל כִּסֵּא וְכִסֵּא נִזְדַּעְזֵעַ. אֲבָל הֲרֵי 'אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ' אֵלֶיךָ, שֶׁהִיא הַשְּׁבִיעִית, נֶאֱמַר מִמֶּנָּה, שֶׁהֲרֵי הָאֶבֶן שֶׁזָּרַקְתָּ הִיא אֵלֶיךָ, שֶׁהִיא כֶּתֶר עַל כֻּלָּם. שִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ, וְשֵׁשׁ אֲחֵרוֹת אֵלֶיךָ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא אָמַר ' ׳לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה׳ (יחזקאל לו) '. הֲרֵי שֵׁשׁ אֵלֶיךָ, 'כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי' - הֲרֵי הַשְּׁבִיעִית אֵלֶיךָ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאַתָּה הוּא שֶׁנֶּאֱמַר בְּךָ 'וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע', 'וְשִׂים בַּסֶּלַע' - שֶׁהַנָּחָשׁ יְכַפֵּר עֲוֹנֵךְ, קִנֶּךָ. הקב"ה צִוָּה לָכֶם 'וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע', וְאַתֶּם לֹא עֲשִׂיתֶם כָּךְ, שֶׁאִלּוּ עֲשִׂיתֶם מַאֲמָרִי בְּדִבּוּר, הָיוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה בְּלֹא סָפֵק וּבְלֹא קֻשְׁיָא וּמַחֲלֹקֶת. וּבִגְלַל שֶׁנֶּאֱמַר בְּךָ (במדבר כ) 'וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע' וְלֹא יָצְאוּ מִמֶּנּוּ אֶלָּא טִפִּין טִפִּין, כָּךְ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה הֵם כְּמִי שֶׁמַּכֶּה בַּסֶּלַע, וְלָשׁוֹנָם כְּפַטִּישׁ 'יְפוֹצֵץ סָלַע', וּפוֹסְקִים בָּהּ כַּמָּה פְּסָקִים שֶׁל הֲלָכוֹת, וְאֵינָם יוֹצְאִים מֵהֶם אֶלָּא טִפִּין טִפִּין, וְהֵם לְקוּטוֹת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [וילנא ח ע"א] קם סבא חדא מביניהו ואמר, רעיא מהימנא ° כמה תקיפין אבנין דזריקת. דאזדעזעו ° מארי מתיבתא דלעלא ותתא, ואפלו מלאכין עלאין דאנון סמכין ° שית דרגין דכרסא וכרסא אזדעזעת. אבל הא ° איתן מושבך לגבך דאיהי שביעאה אתמר מנה, דהא אבנא דזריקת הא איהי לגבך דאיהי תגא על כלהו. ° שים בסלע קנך, ושית אחרנין לגבך ° בגין דאיהו אמר ׳לא למענכם אני עושה׳ (יחזקאל לו, כב). הא שית לגבך ° ׳כי אם לשם קדשי׳ הא שביעאה לגבך ° ולא עוד אלא דאנת הוא דאתמר בך ׳ויך את הסלע׳ ° ושים בסלע, דחויא לכפר עונך קנך. קודשא בריך הוא מני לכו ׳ודברתם אל הסלע׳, ואתון לא עבדתון הכי. דאי עבדתון מימרי בדבורא, הוו אולפין אוריתא ° בלא ספק ובלא קושיא ומחלקת. ובגין דאתמר בך ׳ויך את הסלע׳ (במדבר כ, יא) ולא נפקו מנה ° אלא טפין טפין. ° הכי מארי מתניתין אנון כמאן דמחי בסלע. ואנון לישנהון. כפטיש ° יפוצץ סלע ופסקין בה כמה פסקות דהלכות, ולא נפקין מניהו אלא טפין טפין ואנון לקוטות.
התרגום: קם זקן אחד מביניהם ואמר: רועה נאמן, כמה חזקות האבנים שזרקת, שנזדעזעו בעלי המתיבתא של מעלה ומטה, ואפלו מלאכים עליונים שהם סומכי ששת דרגות הכסא, וכל כסא וכסא נזדעזע. אבל הרי 'איתן מושבך' אליך, שהיא השביעית, נאמר ממנה, שהרי האבן שזרקת היא אליך, שהיא כתר על כלם. שים בסלע קנך, ושש אחרות אליך, משום שהוא אמר ' ׳לא למענכם אני עשה׳ (יחזקאל לו) '. הרי שש אליך, 'כי אם לשם קדשי' - הרי השביעית אליך. ולא עוד אלא שאתה הוא שנאמר בך 'ויך את הסלע', 'ושים בסלע' - שהנחש יכפר עונך, קנך. הקב"ה צוה לכם 'ודברתם אל הסלע', ואתם לא עשיתם כך, שאלו עשיתם מאמרי בדבור, היו לומדים תורה בלא ספק ובלא קשיא ומחלקת. ובגלל שנאמר בך (במדבר כ) 'ויך את הסלע' ולא יצאו ממנו אלא טפין טפין, כך בעלי המשנה הם כמי שמכה בסלע, ולשונם כפטיש 'יפוצץ סלע', ופוסקים בה כמה פסקים של הלכות, ואינם יוצאים מהם אלא טפין טפין, והם לקוטות.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: כמה תקיפין כו'. שכולן בריב ומחלוקת כנ"ל: