שלש אבנים עליונות סגולתא ושלש תחתונות סגול - ואין מריב בעבור השכינה
תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - סוד הכרובים בתפלה, עליתה כיונה וכנשר, ואבן הזרקא · מאמר 79 · פיסקה 17 · דף ז ע"ב
לשון הזוהר
[דף עה ע"א] פָּתַח וְאָמַר זַרְקָא מָקֵף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא ° תְּלָת אַבְנִין עִלָּאִין אִנּוּן סְגוֹלְתָּא. ° תְּלָת טִפִּין עִלָּאִין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳הֵן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר׳ (איוב לג, כט). ° וּתְלָת טִפִּין תַּתָּאִין לְקָבְלַיְהוּ סֶגוֹל ° עָלַיְהוּ אִתְּמַר ׳שָׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה'׳ (מיכה ו, ב). מָאן הָרִים. אֶלָּא הָא תְּלָת אַבְנִין עִלָּאִין לְגַבַּיְכוּ, דְּאִנּוּן סְגוֹלְתָּא. וּלְמָאן מִנַּיְכוּ ° לְרַבִּ'י וְרַ'ב וְרַבָּ'א דִּמְתִיבְתָּא עִלָּאָה. דִּלְקָבְלַיְכוּ הֲווֹ כָּל רַב מִבָּבֶל. וְרִבִּי מֵאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל. וְרַבָּא מִשְּׁאָר אַרְעִין. שָׁמְעוּ ° דְּאַתְוָן רִיב וּקְטָטָה וּמַחֲלֹקֶת בַּהֲלָכָה לְעֵלָּא. וְרַבִּ'י וְרַ'ב וְרַבָּ'א מַחֲלֹקֶת וְרִיב וּקְטָטָה בַּהֲלָכָה דִּילְהוֹן לְתַתָּא. וְלֵית בְּכוּ דִּיהֵא רִיב וּקְטָטָה וּמַחֲלֹקֶת בְּגִין שְׁכִינְתָּא, לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְדַחֲקָא לֵהּ ° בְּכַמָּה קוּשְׁיָן עַד דְּיָפִיק לֵהּ מִן גָּלוּתָא. וְהָאֵיתָנִים, ° אִלֵּין תַּנָּאִים דְּמַתְנִיתִין דִּמְתִיבְתָּא דִּלְתַתָּא. הָא תְּלָת אַבְנִין לְגַבַּיְכוּ, דְּאִנּוּן סֶגוֹל. דְּשִׁית נִקּוּדִין אִלֵּין, אִנּוּן שִׁית סִדְרֵי מַתְנִיתִין. וְכָל נְקֻדָּה אִיהִי. עֶשֶׂר וְסַלְקִין לְס' מַסֶּכְתּוֹת, דְּעָלַיְהוּ אָמַר שְׁלֹמֹה ׳שִׁשִּׁים הֵמָּה׳ (שיר השירים ו, ח) (דף עה ע"א) מְלָכוֹת. וְאִית לֵהּ כַּמָּה בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רְעוּתֶיהָ ° דַּהֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (שם) ׳וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר׳. ° וּשְׁכִינְתָּא אִיהִי תָּגָא עַל כֻּלְּהוּ. ° תָּגָא דְּזַרְקָא עָלֵהּ אִתְּמַר ° ׳רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חַיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה׳ (משלי לא, כט). וְאִיהִי ° רִיב וּקְטָטָה וּמַחֲלֹקֶת וְקוּשְׁיָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין יִשְׂרָאֵל אַחֵיכוֹן. ומ"מ דְּמִשְׁתַּדְּלִין בְּאוֹרַיְתָא בְּכָל יוֹמָא וְלֵילְיָא בְּגָלוּתָא, אִיהִי רִיב בְּגִינַיְהוּ דְּיִפּוּק לוֹן. וְלֵית מָאן דִּיהֵא רִיב וּקְטָטָה וּמַחֲלֹקֶת לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִינֵהּ בְּגָלוּתָא:
תרגום
פָּתַח וְאָמַר: זַרְקָא מַקֵּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא - שָׁלֹשׁ אֲבָנִים עֶלְיוֹנוֹת הֵן סְגוֹלְתָּא. שָׁלֹשׁ טִפּוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן ׳'הֵן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר'׳ (איוב לג, כט). וְשָׁלֹשׁ טִפּוֹת תַּחְתּוֹנוֹת כְּנֶגְדָּן - סֶגוֹל, עֲלֵיהֶן נֶאֱמַר: ׳שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה'׳ (מיכה ו, ב). מִיהוּ הָרִים? אֶלָּא הֲרֵי שָׁלֹשׁ אֲבָנִים עֶלְיוֹנוֹת אֲלֵיכֶם, שֶׁהֵן סְגוֹלְתָּא, וּלְמִי מִכֶּם - לְרַבִּ"י וְרַ"ב וְרַבָּ"א שֶׁל הַמְּתִיבְתָּא הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁכְּנֶגְדְּכֶם הָיָה כָּל רַב מִבָּבֶל, וְרִבִּי מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְרַבָּא מִשְּׁאָר אֲרָצוֹת. שִׁמְעוּ - שֶׁאוֹתִיּוֹת שֶׁל רִיב וּקְטָטָה וּמַחֲלֹקֶת בַּהֲלָכָה לְמַעְלָה, וְרַבִּ"י וְרַ"ב וְרַבָּ"א - מַחֲלֹקֶת וְרִיב וּקְטָטָה בַּהֲלָכָה שֶׁלָּהֶם לְמַטָּה. וְאֵין בָּכֶם שֶׁיִּהְיֶה רִיב וּקְטָטָה וּמַחֲלֹקֶת בִּגְלַל הַשְּׁכִינָה כְּלַפֵּי הקב"ה, לְדָחֳקוֹ בְּכַמָּה קֻשְׁיוֹת עַד שֶׁיּוֹצִיא אוֹתָהּ מִן הַגָּלוּת. 'וְהָאֵיתָנִים' - אֵלֶּה תַּנָּאִים שֶׁל הַמִּשְׁנָה שֶׁל הַמְּתִיבְתָּא שֶׁלְּמַטָּה. הֲרֵי שָׁלֹשׁ אֲבָנִים אֲלֵיכֶם שֶׁהֵן סֶגוֹל. שֵׁשֶׁת הַנְּקֻדּוֹת הָאֵלֶּה הֵן שֵׁשֶׁת סִדְרֵי הַמִּשְׁנָה. וְכָל נְקֻדָּה הִיא עֶשֶׂר, וְעוֹלוֹת לְשִׁשִּׁים מַסֶּכְתּוֹת, שֶׁעֲלֵיהֶן אָמַר שְׁלֹמֹה ׳שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת׳ (שיר השירים ו, ח). וְיֵשׁ לוֹ כַּמָּה בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ - הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן (שם) ׳'וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר'׳. וְהַשְּׁכִינָה הִיא כֶּתֶר עַל כֻּלָּם, כֶּתֶר שֶׁל זַרְקָא, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר ' ׳רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חַיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה׳ (משלי לא, כט) '. וְהִיא רִיב וּקְטָטָה וּמַחֲלֹקֶת וְקֻשְׁיָא כְּלַפֵּי הקב"ה בִּגְלַל יִשְׂרָאֵל אֲחֵיכֶם. וּמִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה ׳בְּכָל יוֹם׳ וָלַיְלָה בַּגָּלוּת, הִיא רִיב בִּגְלָלָם שֶׁיּוֹצִיא אוֹתָם, וְאֵין מִי שֶׁיִּהְיֶה רִיב וּקְטָטָה וּמַחֲלֹקֶת לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּגְלָלוֹ בַּגָּלוּת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [דף עה ע"א] פתח ואמר זרקא מקף שופר הולך סגולתא ° תלת אבנין עלאין אנון סגולתא. ° תלת טפין עלאין דאתמר בהון ׳הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר׳ (איוב לג, כט). ° ותלת טפין תתאין לקבליהו סגול ° עליהו אתמר ׳שמעו הרים את ריב ה'׳ (מיכה ו, ב). מאן הרים. אלא הא תלת אבנין עלאין לגביכו, דאנון סגולתא. ולמאן מניכו ° לרב'י ור'ב ורב'א דמתיבתא עלאה. דלקבליכו הוו כל רב מבבל. ורבי מארעא דישראל. ורבא משאר ארעין. שמעו ° דאתון ריב וקטטה ומחלקת בהלכה לעלא. ורב'י ור'ב ורב'א מחלקת וריב וקטטה בהלכה דילהון לתתא. ולית בכו דיהא ריב וקטטה ומחלקת בגין שכינתא, לגבי קודשא בריך הוא לדחקא לה ° בכמה קושין עד דיפיק לה מן גלותא. והאיתנים, ° אלין תנאים דמתניתין דמתיבתא דלתתא. הא תלת אבנין לגביכו, דאנון סגול. דשית נקודין אלין, אנון שית סדרי מתניתין. וכל נקדה איהי. עשר וסלקין לס' מסכתות, דעליהו אמר שלמה ׳ששים המה׳ (שיר השירים ו, ח) (דף עה ע"א) מלכות. ואית לה כמה בתולות אחריה רעותיה ° דהלכות פסוקות דאתמר בהון (שם) ׳ועלמות אין מספר׳. ° ושכינתא איהי תגא על כלהו. ° תגא דזרקא עלה אתמר ° ׳רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה׳ (משלי לא, כט). ואיהי ° ריב וקטטה ומחלקת וקושיא לקודשא בריך הוא בגין ישראל אחיכון. ומ"מ דמשתדלין באוריתא בכל יומא וליליא בגלותא, איהי ריב בגיניהו דיפוק לון. ולית מאן דיהא ריב וקטטה ומחלקת לקודשא בריך הוא בגינה בגלותא:
התרגום: פתח ואמר: זרקא מקף שופר הולך סגולתא - שלש אבנים עליונות הן סגולתא. שלש טפות עליונות שנאמר בהן ׳'הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר'׳ (איוב לג, כט). ושלש טפות תחתונות כנגדן - סגול, עליהן נאמר: ׳שמעו הרים את ריב ה'׳ (מיכה ו, ב). מיהו הרים? אלא הרי שלש אבנים עליונות אליכם, שהן סגולתא, ולמי מכם - לרב"י ור"ב ורב"א של המתיבתא העליונה, שכנגדכם היה כל רב מבבל, ורבי מארץ ישראל, ורבא משאר ארצות. שמעו - שאותיות של ריב וקטטה ומחלקת בהלכה למעלה, ורב"י ור"ב ורב"א - מחלקת וריב וקטטה בהלכה שלהם למטה. ואין בכם שיהיה ריב וקטטה ומחלקת בגלל השכינה כלפי הקב"ה, לדחקו בכמה קשיות עד שיוציא אותה מן הגלות. 'והאיתנים' - אלה תנאים של המשנה של המתיבתא שלמטה. הרי שלש אבנים אליכם שהן סגול. ששת הנקדות האלה הן ששת סדרי המשנה. וכל נקדה היא עשר, ועולות לששים מסכתות, שעליהן אמר שלמה ׳ששים המה מלכות׳ (שיר השירים ו, ח). ויש לו כמה בתולות אחריה רעותיה - הלכות פסוקות שנאמר בהן (שם) ׳'ועלמות אין מספר'׳. והשכינה היא כתר על כלם, כתר של זרקא, שעליה נאמר ' ׳רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה׳ (משלי לא, כט) '. והיא ריב וקטטה ומחלקת וקשיא כלפי הקב"ה בגלל ישראל אחיכם. ומי שמשתדל בתורה ׳בכל יום׳ ולילה בגלות, היא ריב בגללם שיוציא אותם, ואין מי שיהיה ריב וקטטה ומחלקת לקדוש ברוך הוא בגללו בגלות.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: תלת טיפין כו'. שיורד ממוח אל מלכות והן נקראין אלה כמ"ש לעיל וז"ש הן כל כו' . פעמים שלש כו' . שמסט' דג' טפין הנ"ל מתגלגל האדם ג"פ כמ"ש בת"ז: