ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 79: תקונים מזהר חדש - סוד הכרובים בתפלה, עליתה כיונה וכנשר, ואבן הזרקא › פיסקה 15 (ז ע"א)

׳יחיו מתיך׳ - הממיתים עצמם באהל התורה קמים בטל תורה

תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - סוד הכרובים בתפלה, עליתה כיונה וכנשר, ואבן הזרקא · מאמר 79 · פיסקה 15 · דף ז ע"א

לשון הזוהר

[דף עד ע"ד] וְאִית אָחֳרָנִין דְּמִשְׁתַּדְּלִין בָּהּ לִשְׁמָהּ, מָארֵי תְּרִיסִין דְּבֵהּ מִדְרָשָׁא דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳אָדָם כִּי יָמוּת ° בָּאֹהֶל׳ (במדבר יט) כְּמָה דְּאוֹקְמוּהּ מָארֵי מַתְנִיתִין אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיְּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ, וְלֵית מִיתָה אֶלָּא עֹנִי דְּאוֹקְמוּהּ בֵּהּ (משנה אבות ו ד) ° פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכַל, וְעָלַיְהוּ אִתְּמַר (ישעיה כו, יט) יִחְיוּ מֵתֶיךָ אִלֵּין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳אָדָם כִּי יָמוּת בָּאֹהֶל׳ (במדבר יט), דְּוַדַּאי בְּהוֹן אִתְקַיְּמַת שְׁכִינְתָּא, וְעָתִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָחַיָּא לוֹן בֵּהּ כְּמָה דְּאוֹקְמוּהּ כָּל הַמְקַיִּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי ° סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ (דף עד ע"ד) כו'. נְבֵלָתִי יְקוּמוּן (ישעיה כו, יט), אִלֵּין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳אִם נבלת בְּהִתְנַשֵּא׳ (משלי ל, לב), וְאָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין (ברכות סג ע"ב) ° כָּל הַמְנַבֵּל עַצְמוֹ עַל הַתּוֹרָה לַסּוֹף מִתְנַשֵּא. ׳הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר׳ (ישעיהו כו, יט) אִלֵּין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (משנה אבות ו ד) וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן, ° בְּגִין הַהִיא דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר׳ (קהלת ג, כ) ° וַאֲפִלּוּ גַּלְגַּל חַמָּה, דְּבֵהּ בְּרִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַבְרָהָם ° ׳כֹּה יִהְיֶה זַרְעֲךָ. כַּעֲפַר הָאָרֶץ׳ (בראשית טו, ה), וְדָא שְׁכִינְתָּא, דִּבְגִינַהּ אִתְּמַר בְּאִלֵּין דְּמִשְׁתַּדְּלִין בֵּהּ לִשְׁמָהּ, ׳וְרַבִּים ° מִישֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם׳ (דניאל יב, ב). ואלין דלא משתדלין בה לשמה יהון ׳לחרפות לדראון עולם׳. ° ׳כִּי טַל אוֹרוֹת טַלֶּךָ׳ (ישעיה כו, יט) וְדָא יוּ"ד הֵ"א וָא"ו הַאי אִיהוּ ° חֻשְׁבַּן טָ"ל. אוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה דְּאִיהוּ הֵ"א, שִׁית סִדְרֵי מִשְׁנָה אִיהוּ בְּחֻשְׁבַּן הֵ"א. וּבְגִינַהּ אוֹקְמוּהּ מָארֵי מַתְנִיתִין כָּל הָעוֹסֵק בְּטַל תּוֹרָה טַל תּוֹרָה מְחַיֵּהוּ. וְהַאי אִיהוּ דמצלין בֵּהּ ° מוֹרִיד הַטָ"ל. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר (הושע יא, ט) לֹא אָבֹא בָּעִיר. מָשָׁל לְבַת מֶלֶךְ דְּאָזַל בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּלְזִמְנָא דְּאָתָא לְגַבָּהּ אוֹמֵי לָהּ דְּלָא עָאל ° בְּיִשּׁוּבָא וְהַאי אִיהוּ לֹא אָבֹא בָּעִיר. וְאִם לֵית אַתְּ מְהֵימְנַת לִי ° הֲרֵי לָךְ סִימָנָא שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָ"ל דְּהַאי אִיהוּ טַל לְהַחֲיוֹת בּוֹ מֵתִים. ° ׳וְאֶרֶץ רְפָאִים ° תַּפִּיל׳ (ישעיה כו, יט) אוֹקְמוּהּ מָארֵי מתניתין מָאן רְפָאִים אִלֵּין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן בִּקְרָא אָחֳרָא ׳רְפָאִים בַּל יָקוּמוּ׳ (ישעיה כו, יד), וְאִלֵּין אִנּוּן דמתרפין מִפִּתְגְּמֵי אוֹרַיְתָא לע"ז, דְּיָהֲבֵי לְעוֹבְדֵי עַכּוּ"ם מָמוֹנָא דִּילְהוֹן לְאִתְגַּבְּרָא בְּהוֹן, וארפון יְדֵיהוֹן מֵאִלֵּין דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא לִשְׁמָהּ לְמֶעֱבַד טִיבוּ עִמְּהוֹן. אִלֵּין לֹא יְקוּמוּן, וְאַפִּילַת לוֹן אַרְעָא כְּאִתְּתָא עֻבָּרָא דְּמַפֶּלֶת נְפָלִים, וְדָא אִיהוּ ׳וְאֶרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל׳, דְּנֶפֶל לָאו אִיהוּ בַּר קַיָּמָא. וְהַאי הוּא דְּלָא כָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו, דְּאִנּוּן ט' יַרְחִין ° דְּעֻבָּרָא. ° מָאן עֻבָּרָא, אֶלָּא ° דָּא אוֹרַיְתָא, וְאִיהִי שְׁכִינְתָּא.

תרגום

וְיֵשׁ אֲחֵרִים הַמִּשְׁתַּדְּלִים בָּהּ לִשְׁמָהּ, בַּעֲלֵי תְּרִיסִים שֶׁבָּהֶם הַמִּדְרָשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (במדבר יט) 'אָדָם כִּי יָמוּת בָּאֹהֶל', כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ, וְאֵין מִיתָה אֶלָּא עֹנִי, שֶׁבֵּאֲרוּ בּוֹ (משנה אבות ו ד) 'פַּת בְּמֶלַח תֹּאכַל', וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ישעיה כו יט) 'יִחְיוּ מֵתֶיךָ' - אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (במדבר יט) 'אָדָם כִּי יָמוּת בָּאֹהֶל', שֶׁוַדַּאי בָּהֶם נִתְקַיְּמָה הַשְּׁכִינָה, וְעָתִיד הקב"ה לְהַחֲיוֹתָם בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ: כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ וְכוּ'. 'נְבֵלָתִי יְקוּמוּן' (ישעיה כו יט) - אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (משלי ל לב) '׳אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא׳', וְאָמְרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה (ברכות סג ע"ב): כָּל הַמְנַבֵּל עַצְמוֹ עַל הַתּוֹרָה לַסּוֹף מִתְנַשֵּׂא. '׳הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר׳' (ישעיהו כו יט) - אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (משנה אבות ו ד) 'וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן', בִּגְלַל אוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (קהלת ג כ) '׳הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר׳' וַאֲפִלּוּ גַּלְגַּל הַחַמָּה, שֶׁבּוֹ בֵּרַךְ הקב"ה אֶת אַבְרָהָם (בראשית טו ה) '׳כֹּה יִהְיֶה זַרְעֲךָ׳', (בראשית יג טז) 'כַּעֲפַר הָאָרֶץ' - וְזוֹ הַשְּׁכִינָה, שֶׁבִּגְלָלָהּ נֶאֱמַר בְּאֵלֶּה הַמִּשְׁתַּדְּלִים בּוֹ לִשְׁמָהּ (דניאל יב ב) '׳וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם׳'. וְאֵלֶּה שֶׁאֵינָם מִשְׁתַּדְּלִים בָּהּ לִשְׁמָהּ יִהְיוּ '׳לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם׳': '׳כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ׳' (ישעיה כו יט), וְזֶה יו"ד ה"א וא"ו - זֶה הוּא חֶשְׁבּוֹן טָ"ל. תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁהִיא ה"א, שֵׁשׁ סִדְרֵי מִשְׁנָה הִיא בְּחֶשְׁבּוֹן ה"א. וּבִגְלָלָהּ בֵּאֲרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: כָּל הָעוֹסֵק בְּטַל תּוֹרָה, טַל תּוֹרָה מְחַיֵּהוּ. וְזֶה שֶׁמִּתְפַּלְּלִים בּוֹ 'מוֹרִיד הַטָּל'. וְהקב"ה אָמַר (הושע יא ט) לֹא אָבוֹא בָּעִיר. מָשָׁל לְבַת מֶלֶךְ שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבְעֵת שֶׁבָּא אֵלֶיהָ נִשְׁבָּע לָהּ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לַיִּשּׁוּב, וְזֶה 'לֹא אָבוֹא בָּעִיר'. וְאִם אֵינֵךְ מַאֲמִינָה לִי, הֲרֵי לָךְ סִימָן: שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל, שֶׁזֶּה טַל לְהַחֲיוֹת בּוֹ מֵתִים. (ישעיה כו יט) '׳וְאֶרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל׳' - בֵּאֲרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: מִי הֵם רְפָאִים, אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם בְּפָסוּק אַחֵר (ישעיה כו יד) '׳רְפָאִים בַּל יָקֻמוּ׳', וְאֵלֶּה הֵם הַמִּתְרַפִּים מִדִּבְרֵי תוֹרָה לַעֲבוֹדָה זָרָה, הַנּוֹתְנִים לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אֶת מָמוֹנָם לְהִתְגַּבֵּר בָּהֶם, וְרוֹפִים יְדֵיהֶם מֵאֵלֶּה הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ לַעֲשׂוֹת טוֹבָה עִמָּם. אֵלֶּה לֹא יָקוּמוּ, וְתַפִּיל אוֹתָם הָאָרֶץ כְּאִשָּׁה מְעֻבֶּרֶת הַמַּפֶּלֶת נְפָלִים, וְזֶהוּ '׳וְאֶרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל׳', שֶׁהַנֵּפֶל אֵינוֹ בַּר קַיָּמָא. וְזֶה שֶׁ'לֹא כָלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו', שֶׁהֵם תִּשְׁעָה יְרָחִים שֶׁל הָעֻבָּר. מִיהוּ הָעֻבָּר? אֶלָּא זוֹ הַתּוֹרָה, וְהִיא הַשְּׁכִינָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [דף עד ע"ד] ואית אחרנין דמשתדלין בה לשמה, מארי תריסין דבה מדרשא דאתמר בהון ׳אדם כי ימות ° באהל׳ (במדבר יט) כמה דאוקמוה מארי מתניתין אין התורה מתקימת אלא במי שממית עצמו עליה, ולית מיתה אלא עני דאוקמוה בה (משנה אבות ו ד) ° פת במלח תאכל, ועליהו אתמר (ישעיה כו, יט) יחיו מתיך אלין דאתמר בהון ׳אדם כי ימות באהל׳ (במדבר יט), דודאי בהון אתקימת שכינתא, ועתיד קודשא בריך הוא לאחיא לון בה כמה דאוקמוה כל המקים את התורה מעני ° סופו לקימה (דף עד ע"ד) כו'. נבלתי יקומון (ישעיה כו, יט), אלין דאתמר בהון ׳אם נבלת בהתנשא׳ (משלי ל, לב), ואמרו מארי מתניתין (ברכות סג ע"ב) ° כל המנבל עצמו על התורה לסוף מתנשא. ׳הקיצו ורננו שכני עפר׳ (ישעיהו כו, יט) אלין דאתמר בהון (משנה אבות ו ד) ועל הארץ תישן, ° בגין ההיא דאתמר בה ׳הכל היה מן העפר׳ (קהלת ג, כ) ° ואפלו גלגל חמה, דבה בריך קודשא בריך הוא לאברהם ° ׳כה יהיה זרעך. כעפר הארץ׳ (בראשית טו, ה), ודא שכינתא, דבגינה אתמר באלין דמשתדלין בה לשמה, ׳ורבים ° מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם׳ (דניאל יב, ב). ואלין דלא משתדלין בה לשמה יהון ׳לחרפות לדראון עולם׳. ° ׳כי טל אורות טלך׳ (ישעיה כו, יט) ודא יו"ד ה"א וא"ו האי איהו ° חשבן ט"ל. אוריתא דבעל פה דאיהו ה"א, שית סדרי משנה איהו בחשבן ה"א. ובגינה אוקמוה מארי מתניתין כל העוסק בטל תורה טל תורה מחיהו. והאי איהו דמצלין בה ° מוריד הט"ל. וקודשא בריך הוא אמר (הושע יא, ט) לא אבא בעיר. משל לבת מלך דאזל בעלה למדינת הים, ולזמנא דאתא לגבה אומי לה דלא עאל ° בישובא והאי איהו לא אבא בעיר. ואם לית את מהימנת לי ° הרי לך סימנא שראשי נמלא ט"ל דהאי איהו טל להחיות בו מתים. ° ׳וארץ רפאים ° תפיל׳ (ישעיה כו, יט) אוקמוה מארי מתניתין מאן רפאים אלין דאתמר בהון בקרא אחרא ׳רפאים בל יקומו׳ (ישעיה כו, יד), ואלין אנון דמתרפין מפתגמי אוריתא לע"ז, דיהבי לעובדי עכו"ם ממונא דילהון לאתגברא בהון, וארפון ידיהון מאלין דעסקין באוריתא לשמה למעבד טיבו עמהון. אלין לא יקומון, ואפילת לון ארעא כאתתא עברא דמפלת נפלים, ודא איהו ׳וארץ רפאים תפיל׳, דנפל לאו איהו בר קימא. והאי הוא דלא כלו לו חדשיו, דאנון ט' ירחין ° דעברא. ° מאן עברא, אלא ° דא אוריתא, ואיהי שכינתא.

התרגום: ויש אחרים המשתדלים בה לשמה, בעלי תריסים שבהם המדרש שנאמר בהם (במדבר יט) 'אדם כי ימות באהל', כמו שבארוהו בעלי המשנה: אין התורה מתקימת אלא במי שממית עצמו עליה, ואין מיתה אלא עני, שבארו בו (משנה אבות ו ד) 'פת במלח תאכל', ועליהם נאמר (ישעיה כו יט) 'יחיו מתיך' - אלה שנאמר בהם (במדבר יט) 'אדם כי ימות באהל', שודאי בהם נתקימה השכינה, ועתיד הקב"ה להחיותם בה, כמו שבארוהו: כל המקים את התורה מעני סופו לקימה וכו'. 'נבלתי יקומון' (ישעיה כו יט) - אלה שנאמר בהם (משלי ל לב) '׳אם נבלת בהתנשא׳', ואמרו בעלי המשנה (ברכות סג ע"ב): כל המנבל עצמו על התורה לסוף מתנשא. '׳הקיצו ורננו שכני עפר׳' (ישעיהו כו יט) - אלה שנאמר בהם (משנה אבות ו ד) 'ועל הארץ תישן', בגלל אותה שנאמר בה (קהלת ג כ) '׳הכל היה מן העפר׳' ואפלו גלגל החמה, שבו ברך הקב"ה את אברהם (בראשית טו ה) '׳כה יהיה זרעך׳', (בראשית יג טז) 'כעפר הארץ' - וזו השכינה, שבגללה נאמר באלה המשתדלים בו לשמה (דניאל יב ב) '׳ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם׳'. ואלה שאינם משתדלים בה לשמה יהיו '׳לחרפות לדראון עולם׳': '׳כי טל אורת טלך׳' (ישעיה כו יט), וזה יו"ד ה"א וא"ו - זה הוא חשבון ט"ל. תורה שבעל פה שהיא ה"א, שש סדרי משנה היא בחשבון ה"א. ובגללה בארו בעלי המשנה: כל העוסק בטל תורה, טל תורה מחיהו. וזה שמתפללים בו 'מוריד הטל'. והקב"ה אמר (הושע יא ט) לא אבוא בעיר. משל לבת מלך שהלך בעלה למדינת הים, ובעת שבא אליה נשבע לה שלא יכנס לישוב, וזה 'לא אבוא בעיר'. ואם אינך מאמינה לי, הרי לך סימן: שראשי נמלא טל, שזה טל להחיות בו מתים. (ישעיה כו יט) '׳וארץ רפאים תפיל׳' - בארו בעלי המשנה: מי הם רפאים, אלה שנאמר בהם בפסוק אחר (ישעיה כו יד) '׳רפאים בל יקמו׳', ואלה הם המתרפים מדברי תורה לעבודה זרה, הנותנים לעובדי כוכבים ומזלות את ממונם להתגבר בהם, ורופים ידיהם מאלה העוסקים בתורה לשמה לעשות טובה עמם. אלה לא יקומו, ותפיל אותם הארץ כאשה מעברת המפלת נפלים, וזהו '׳וארץ רפאים תפיל׳', שהנפל אינו בר קימא. וזה ש'לא כלו לו חדשיו', שהם תשעה ירחים של העבר. מיהו העבר? אלא זו התורה, והיא השכינה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: פת במלח כו'. שאין לו, וכן מים במשורה תשתה:

לכל המפרשים על פיסקה זו