ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 79: תקונים מזהר חדש - סוד הכרובים בתפלה, עליתה כיונה וכנשר, ואבן הזרקא › פיסקה 14 (ז ע"א)

שלש אבנים שנעשו אחת - והצווחים בתורה ככלבים האומרים הב הב

תיקוני זוהר · תקונים מזהר חדש - סוד הכרובים בתפלה, עליתה כיונה וכנשר, ואבן הזרקא · מאמר 79 · פיסקה 14 · דף ז ע"א

לשון הזוהר

[וילנא דף ז ע"א] פָּתַח וְאָמַר זַרְקָא מקף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא. נָטִיל תְּלָת אַבְנִין וְזָרִיק לוֹן לְגַבֵּי עֵלָּא. וְכַד זָרִיק לוֹן אִתְעֲבִידוּ אַבְנָא חֲדָא, וְאָמַר לְמָארֵי מְתִיבְתָּא, קַבִּילוּ הַאי אַבְנָא לְגַבַּיְכוּ, דְּהָא שְׁכִינְתָּא אִיהִי בְּגָלוּתָא וְלֵית בָּכוּ מָאן דְּיִתְּעַר לְגַבָּהּ לְרַצָּאָה לָהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא כַּמָּה מָארֵי מִדְרָשׁוֹת דְּאִנּוּן חֲבֵרִין לְגַבַּיְכוּ, צַוְחִין בְּכָל יוֹמָא וְלֵילְיָא בְּאוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה, בְּכַמָּה קוּשְׁיָן וְצַוְחִין בָּהּ כְּכַלְבִין דְּאָמְרִין הַב הַב, כְּגַוְנָא דְּגֵיהִנֹּם דְּצָוַח הַב הַב, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (משלי ל) לַעֲלֻקָּה שְׁתֵּי בָּנוֹת הַב הַב, הַב לָן עוּתְרָא בְּעָלְמָא דֵּין הָב לָן עוּתְרָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, כְּמָה דְּאוֹקְמוּהּ לְמֹד תּוֹרָה הַרְבֵּה וְיִתְּנוּ לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְלֵית מָאן דְּיִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְתָא, לְסַלְקָא בֵּהּ שְׁכִינְתָּא מִן גָּלוּתָא, וּלְיַחֲדָא לָהּ עִם בַּעְלָהּ. דְּאִנּוּן אֲטִימִין דְּעַיְנִין סְתִימִין דְּלִבָּא, וּבְגִין דָּא קָלָא נָפַק בְּכָל לֵילְיָא כַּד נָחִית קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן, דְּסַלְקִין נִשְׁמָתִין קַמֵּהּ, וְהַהוּא קָלָא אָמַר קְרָא כְּדִכְתִיב (ישעיה מ ו) ׳קוֹל אוֹמֵר קָרָא׳, זִיל וְאִמָּא לוֹן דְּיִשְׁתַּדְּלוּן בְּאוֹרַיְתָא, לְחַבְּרָא שְׁכִינְתָּא עִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּגַוְנָא דְּדָוִד דְּאָמַר (תהלים קלב) ׳אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינַי לְעַפְעַפַּי תְנוּמָה עַד אֶמְצָא מָקוֹם׳ לַה'. וְאִיהוּ הֲוָה מִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא לְחַבְּרָא אִמָּא דְּאִתְּמַר בָּהּ (משלי א) וְאַל תִּטֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ עִם בַּעְלָהּ. דְּהָא שְׁכִינְתָּא, מִסִּטְרָא דְּחֶסֶד אִתְקְרִיאַת גְּמִילוּת חֲסָדִים, וּמִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה אִתְקְרִיאַת עֲקֵדָה וְקָרְבְּנָא, וּמִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אִתְקְרִיאַת תּוֹרָה. וְלֵית מָאן דְּיִתְּעַר לָהּ בְּאִלֵּין מִדּוֹת לְגַבֵּי בַּעְלָהּ הָדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה נא) אֵין מְנַהֵל לָהּ וְגוֹ'. וּבְגִין דָּא קָלָא אָמַר (ישעיה מ ו) ׳מָה אֶקְרָא כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר׳, דְּלָא מִשְׁתַּדְּלִין אֶלָּא לְדַבְּחָא בִּשְׂרָא, ואִלֵּין אִנּוּן (וילנא דף ז' ע"א) עַמֵּי הָאָרֶץ. וְאִלֵּין דְּמִשְׁתַּדְּלִין בִּגְמִילוּת חֶסֶד וּבְאוֹרַיְתָא, לֹא מִשְׁתַּדְּלִין אֶלָּא לְגַרְמַיְהוּ, וּבְגִינַיְהוּ אִתְּמַר ׳וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּדֶה׳. וְכָל אִלֵּין דְּלָא מִשְׁתַּדְּלִין בֵּהּ לִשְׁמָהּ, רוּחָא קוּדְשָׁא דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא לָא שַׁרְיָא עָלַיְהוּ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים עח) ׳וַיִּזְכֹּר כִּי בָּשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב׳: וְאִית דְּלָא מִשְׁתַּדְּלִין בְּאוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה לִשְׁמָהּ, וְאִתְּמַר בְּהוֹן (שמות א) ׳וַיְמָרַרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה׳ דָּא קוּשְׁיָא, בְּחֹמֶר דָּא קַל וָחֹמֶר, וּבִלְבֵנִים בְּלִבּוּן הַהֲלָכוֹת דַּעֲלַיְהוּ אִתְּמַר וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתְּנוּ, בְּכָל עֲבוֹדָה בַּשָּדֶה דָּא בָּרַיְתָא, ׳אֶת כָּל עֲבוֹדָתָם׳ דָּא פִּסְקָא, ׳אֲשֶׁר עָבְדוּ בָּהֶם בְּפָרֶךְ׳ פִּרְכָא. כַּד מָטוּ לְעָמְקָא שֶל הֲלָכָה אִתְּמַר בְּהוֹן לֵית הֲלָכָה כִּפְלוֹנִי.

תרגום

פָּתַח וְאָמַר: זַרְקָא מַקֵּף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּא. נָטַל שָׁלֹשׁ אֲבָנִים וְזָרַק אוֹתָן כְּלַפֵּי מַעְלָה. וּכְשֶׁזָּרַק אוֹתָן, נַעֲשׂוּ אֶבֶן אַחַת, וְאָמַר לְבַעֲלֵי הַמְּתִיבְתָּא: קַבְּלוּ אֶבֶן זוֹ אֲלֵיכֶם, שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת וְאֵין בָּכֶם מִי שֶׁיְּעוֹרֵר כְּלַפֶּיהָ לְרַצּוֹת אוֹתָהּ אֶל בַּעְלָהּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא כַּמָּה בַּעֲלֵי מִדְרָשׁוֹת שֶׁהֵם חֲבֵרִים אֲלֵיכֶם, צוֹוְחִים בְּכָל יוֹם וְלַיְלָה בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, בְּכַמָּה קֻשְׁיוֹת וְצוֹוְחִים בָּהּ כִּכְלָבִים הָאוֹמְרִים 'הַב הַב', כְּעֵין גֵּיהִנֹּם שֶׁצּוֹוֵחַ 'הַב הַב', זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי ל) 'לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב' - הַב לָנוּ עֹשֶׁר בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַב לָנוּ עֹשֶׁר בָּעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ: לְמֹד תּוֹרָה הַרְבֵּה וְיִתְּנוּ לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְאֵין מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לְהַעֲלוֹת בָּהּ אֶת הַשְּׁכִינָה מִן הַגָּלוּת וּלְיַחֵד אוֹתָהּ עִם בַּעְלָהּ, שֶׁהֵם אֲטוּמֵי עֵינַיִם וּסְתוּמֵי לֵב. וּבִגְלַל זֶה קוֹל יוֹצֵא בְּכָל לַיְלָה כְּשֶׁיּוֹרֵד הקב"ה בְּגַן עֵדֶן, שֶׁעוֹלוֹת הַנְּשָׁמוֹת לְפָנָיו, וְאוֹתוֹ הַקּוֹל אוֹמֵר, כַּכָּתוּב (ישעיה מ, ו) 'קוֹל אֹמֵר קְרָא' - לֵךְ וֶאֱמֹר לָהֶם שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ בַּתּוֹרָה לְחַבֵּר אֶת הַשְּׁכִינָה עִם הקב"ה, כְּעֵין דָּוִד שֶׁאָמַר (תהלים קלב) 'אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינַי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה''. וְהוּא הָיָה מִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לְחַבֵּר אֶת הָאֵם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (משלי א) 'וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ' עִם בַּעְלָהּ. שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה, מִצַּד הַחֶסֶד נִקְרֵאת גְּמִילוּת חֲסָדִים, וּמִצַּד הַגְּבוּרָה נִקְרֵאת עֲקֵדָה וְקָרְבָּן, וּמִצַּד עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא נִקְרֵאת תּוֹרָה. וְאֵין מִי שֶׁמְּעוֹרֵר אוֹתָהּ בְּמִדּוֹת אֵלֶּה אֶל בַּעְלָהּ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נא) אֵין מְנַהֵל לָהּ וְגוֹ'. וּבִגְלַל זֶה הַקּוֹל אוֹמֵר (ישעיה מ, ו) 'מָה אֶקְרָא כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר', שֶׁאֵינָם מִשְׁתַּדְּלִים אֶלָּא לִזְבֹּחַ בָּשָׂר, וְאֵלֶּה הֵם עַמֵּי הָאָרֶץ. וְאֵלֶּה הַמִּשְׁתַּדְּלִים בִּגְמִילוּת חֶסֶד וּבַתּוֹרָה, אֵינָם מִשְׁתַּדְּלִים אֶלָּא לְעַצְמָם, וּבִגְלָלָם נֶאֱמַר 'וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה'. וְכָל אֵלֶּה שֶׁאֵינָם מִשְׁתַּדְּלִים בּוֹ לִשְׁמָהּ, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה אֵינָהּ שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים עח) 'וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב': וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם מִשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לִשְׁמָהּ, וְנֶאֱמַר בָּהֶם (שמות א) 'וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה' - זוֹ קֻשְׁיָא, 'בְּחֹמֶר' - זֶה קַל וָחֹמֶר, וּ'בִלְבֵנִים' - בְּלִבּוּן הַהֲלָכוֹת, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר 'וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנוּ', בְּכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה - זוֹ בָּרַיְתָא, ' ׳אֶת כָּל עֲבֹדָתָם׳ ' - זוֹ פִּסְקָא, 'אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ' - פִּרְכָא. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְעֹמֶק שֶׁל הֲלָכָה נֶאֱמַר בָּהֶם: אֵין הֲלָכָה כִּפְלוֹנִי.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [וילנא דף ז ע"א] פתח ואמר זרקא מקף שופר הולך סגולתא. נטיל תלת אבנין וזריק לון לגבי עלא. וכד זריק לון אתעבידו אבנא חדא, ואמר למארי מתיבתא, קבילו האי אבנא לגביכו, דהא שכינתא איהי בגלותא ולית בכו מאן דיתער לגבה לרצאה לה לגבי בעלה. ולא עוד אלא כמה מארי מדרשות דאנון חברין לגביכו, צוחין בכל יומא וליליא באוריתא דבעל פה, בכמה קושין וצוחין בה ככלבין דאמרין הב הב, כגונא דגיהנם דצוח הב הב, הדא הוא דכתיב (משלי ל) לעלקה שתי בנות הב הב, הב לן עותרא בעלמא דין הב לן עותרא בעלמא דאתי, כמה דאוקמוה למד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה. ולית מאן דישתדל באוריתא, לסלקא בה שכינתא מן גלותא, וליחדא לה עם בעלה. דאנון אטימין דעינין סתימין דלבא, ובגין דא קלא נפק בכל ליליא כד נחית קודשא בריך הוא בגנתא דעדן, דסלקין נשמתין קמה, וההוא קלא אמר קרא כדכתיב (ישעיה מ ו) ׳קול אומר קרא׳, זיל ואמא לון דישתדלון באוריתא, לחברא שכינתא עם קודשא בריך הוא, כגונא דדוד דאמר (תהלים קלב) ׳אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום׳ לה'. ואיהו הוה משתדל באוריתא לחברא אמא דאתמר בה (משלי א) ואל תטש תורת אמך עם בעלה. דהא שכינתא, מסטרא דחסד אתקריאת גמילות חסדים, ומסטרא דגבורה אתקריאת עקדה וקרבנא, ומסטרא דעמודא דאמצעיתא אתקריאת תורה. ולית מאן דיתער לה באלין מדות לגבי בעלה הדא הוא דכתיב (ישעיה נא) אין מנהל לה וגו'. ובגין דא קלא אמר (ישעיה מ ו) ׳מה אקרא כל הבשר חציר׳, דלא משתדלין אלא לדבחא בשרא, ואלין אנון (וילנא דף ז' ע"א) עמי הארץ. ואלין דמשתדלין בגמילות חסד ובאוריתא, לא משתדלין אלא לגרמיהו, ובגיניהו אתמר ׳וכל חסדו כציץ השדה׳. וכל אלין דלא משתדלין בה לשמה, רוחא קודשא דאיהי שכינתא לא שריא עליהו, הדא הוא דכתיב (תהלים עח) ׳ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב׳: ואית דלא משתדלין באוריתא דבעל פה לשמה, ואתמר בהון (שמות א) ׳וימררו את חייהם בעבדה קשה׳ דא קושיא, בחמר דא קל וחמר, ובלבנים בלבון ההלכות דעליהו אתמר ותכן לבנים תתנו, בכל עבודה בשדה דא בריתא, ׳את כל עבודתם׳ דא פסקא, ׳אשר עבדו בהם בפרך׳ פרכא. כד מטו לעמקא של הלכה אתמר בהון לית הלכה כפלוני.

התרגום: פתח ואמר: זרקא מקף שופר הולך סגולתא. נטל שלש אבנים וזרק אותן כלפי מעלה. וכשזרק אותן, נעשו אבן אחת, ואמר לבעלי המתיבתא: קבלו אבן זו אליכם, שהרי השכינה בגלות ואין בכם מי שיעורר כלפיה לרצות אותה אל בעלה. ולא עוד אלא כמה בעלי מדרשות שהם חברים אליכם, צווחים בכל יום ולילה בתורה שבעל פה, בכמה קשיות וצווחים בה ככלבים האומרים 'הב הב', כעין גיהנם שצווח 'הב הב', זהו שכתוב (משלי ל) 'לעלוקה שתי בנות הב הב' - הב לנו עשר בעולם הזה, הב לנו עשר בעולם הבא, כמו שבארוהו: למד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה. ואין מי שמשתדל בתורה להעלות בה את השכינה מן הגלות וליחד אותה עם בעלה, שהם אטומי עינים וסתומי לב. ובגלל זה קול יוצא בכל לילה כשיורד הקב"ה בגן עדן, שעולות הנשמות לפניו, ואותו הקול אומר, ככתוב (ישעיה מ, ו) 'קול אמר קרא' - לך ואמר להם שישתדלו בתורה לחבר את השכינה עם הקב"ה, כעין דוד שאמר (תהלים קלב) 'אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה'. והוא היה משתדל בתורה לחבר את האם שנאמר בה (משלי א) 'ואל תטש תורת אמך' עם בעלה. שהרי השכינה, מצד החסד נקראת גמילות חסדים, ומצד הגבורה נקראת עקדה וקרבן, ומצד עמודא דאמצעיתא נקראת תורה. ואין מי שמעורר אותה במדות אלה אל בעלה, זהו שכתוב (ישעיה נא) אין מנהל לה וגו'. ובגלל זה הקול אומר (ישעיה מ, ו) 'מה אקרא כל הבשר חציר', שאינם משתדלים אלא לזבח בשר, ואלה הם עמי הארץ. ואלה המשתדלים בגמילות חסד ובתורה, אינם משתדלים אלא לעצמם, ובגללם נאמר 'וכל חסדו כציץ השדה'. וכל אלה שאינם משתדלים בו לשמה, רוח הקדש שהיא השכינה אינה שורה עליהם, זהו שכתוב (תהלים עח) 'ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב': ויש שאינם משתדלים בתורה שבעל פה לשמה, ונאמר בהם (שמות א) 'וימררו את חייהם בעבדה קשה' - זו קשיא, 'בחמר' - זה קל וחמר, ו'בלבנים' - בלבון ההלכות, שעליהם נאמר 'ותכן לבנים תתנו', בכל עבדה בשדה - זו בריתא, ' ׳את כל עבדתם׳ ' - זו פסקא, 'אשר עבדו בהם בפרך' - פרכא. כשהגיעו לעמק של הלכה נאמר בהם: אין הלכה כפלוני.

מן המפרשים

אור יקר: ולית מאן דיתער לה באלין ,מדות, מפני שצריך לה שלשה מדות אלו שהם בסוד ההתעוררות השלם, דהיינו בסוד משיתדלין שמאל צפונית מערבית, והימין מערבית דרומית, והאמצע הוא ייחודה עם בעלה, לכך צריך האדם לעסוק בתורה וגמילות חסדים ועבודה שעתה…

ביאור הגר"א: וכד כו'. ר"ל שנאמר (תהלים סט יד) ואני תפלתי כו'. אלקים. חסדך. באמת. הן ג' גוונין. כידוע והן: נר. שמן. ופתילה. כנ"ל דהן לקבל תלת אבהן:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: