הילד המעלה ששים הלכות התלויות באויר - ופי רשב"י כהר סיני
תיקוני זוהר · תיקון י ממהדורא תנינא - הבבות ואבות הנזיקין ומעמד הילד בים התורה · מאמר 75 · פיסקה 3 · דף קמו ע"א
לשון הזוהר
מִיָּד נָפַק קָלָא וְאָמַר, אַנְחוּ לֵיהּ לַיְנוֹקָא וִיסַלֵּיק לְאַתְרֵיהּ, דְּהָא שִׁתִּין הֲלָכוֹת דְּאִינוּן ׳שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת׳ תַּלְיָין בְּאַוִּירָא, וְאִיהוּ אָתֵי לְסָלְקָא לוֹן לְאַתְרַיְיהוּ, מִיָּד פָּרַח וְלָא חָזוּ מִדֵּי, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן וַדַּאי דָּא אִיהוּ תִּינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ, וְדָא נַעַר, דְּאִיהוּ אַנְהִיג אַרְבִּין בְּיַמָּא, דְאִינוּן תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דְּאָזְלִין בְּיַמָּא דְאוֹרַיְיתָא, בְּאַרְבַּע רוּחִין, דִּי בְהוֹן אִתְּמַר (יחזקאל לז, ט) כֹּה אָמַר ׳יהו''ה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ׳, וְאִית אַרְבַּע רוּחִין אָחֳרָנִין מִסִּטְרָא דְשָׂטָן דְּאַתְיָין בְּקוּשְׁיָא וּמַחֲלוֹקֶת, וְטָבְעִין סְפִינוֹת דְּאִינוּן תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּיַמָּא דְאוֹרַיְיתָא, וְלָא יָכְלִין לְנָפְקָא מִתַּמָּן, וְגַלְגַּלִּין סָלְקִין וְנָחֲתִין בְּהוֹן. אַדְהָכִי הָא יְנוֹקָא קָא נָחִית, פָּתַח וְאָמַר בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא פְּתַח פִּיךָ בְּאוֹרַיְיתָא, דְהָא פִּימָךְ אִיהִי סִינַי, קָלִין וַהֲבָלִין דְּנָפְקִין מִפּוּמָךְ עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִים וְגוֹמֵר׳ (שמות כ, יח), וְכֻלְּהוּ צַיְיתִין לְמִלּוּלָךְ עִלָּאִין וְתַתָּאִין, דְּאִינוּן שִׁתִּין רִבּוֹא דִמְתִיבְתָּא עִלָּאָה, וְשִׁתִּין רִבּוֹא דִמְתִיבְתָּא תַּתָּאָה, וְאַנְתְּ אִיהוּ בְּדִיּוֹקְנָא דְמָארָךְ, דִּבְזִמְנָא דְפָתַח בְּאָנֹכִי שׁוֹר לָא נָגַח אַרְיֵה לָא שָׁאַג עוֹף דְּאִיהוּ נִשְׁרָא לָא פָּרַח, וְכָל חֲיָילִין דְּתַלְיָין מִנַּיְיהוּ בְּכָרְסַיָּיא יְקָרָא, וְאָדָם לָשֶׁבֶת עַל כָּרְסַיָּיא דְאִיהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִיהוּ צַיִּית לְמִלִּין דִּילָךְ, בְּגִין דְּמַטְרוֹנִיתָא דִילָהּ דְּאִיהִי אוֹרַיְיתָא קַדִּישָׁא סָלִיק בְּפוּמָךְ.
תרגום
מִיָּד יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: הַנִּיחוּ אֶת הַיֶּלֶד וְיַעֲלֶה לִמְקוֹמוֹ, שֶׁהֲרֵי שִׁשִּׁים הֲלָכוֹת שֶׁהֵן (שיר השירים ו ח) ׳שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת׳ תְּלוּיוֹת בָּאֲוִיר, וְהוּא בָּא לְהַעֲלוֹתָן לִמְקוֹמָן. מִיָּד פָּרַח וְלֹא רָאוּ מְאוּמָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: וַדַּאי זֶה תִּינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ, וְזֶה ׳נַעַר׳ הַמַּנְהִיג אֳנִיּוֹת בַּיָּם, שֶׁהֵם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַהוֹלְכִים בְּיַם הַתּוֹרָה בְּאַרְבַּע רוּחוֹת, שֶׁבָּהֶם נֶאֱמַר (יחזקאל לז ט) כֹּה אָמַר ׳יהו״ה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ׳. וְיֵשׁ אַרְבַּע רוּחוֹת אֲחֵרוֹת מִצַּד הַשָּׂטָן, הַבָּאוֹת בְּקֻשְׁיָה וּמַחֲלֹקֶת, וְטוֹבְעוֹת הַסְּפִינוֹת שֶׁהֵם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּיַם הַתּוֹרָה, וְאֵינָם יְכוֹלִים לָצֵאת מִשָּׁם, וְגַלִּים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בָּהֶם. בֵּינְתַיִם הִנֵּה הַיֶּלֶד יוֹרֵד, פָּתַח וְאָמַר: בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, פְּתַח פִּיךָ בַּתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי פִּיךָ הוּא סִינַי, הַקּוֹלוֹת וְהַהֲבָלִים הַיּוֹצְאִים מִפִּיךָ, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שמות כ יח) ׳וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִים׳ וְגוֹ׳, וְכֻלָּם שׁוֹמְעִים לְדִבּוּרְךָ, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, שֶׁהֵם שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל הַיְשִׁיבָה הָעֶלְיוֹנָה וְשִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל הַיְשִׁיבָה הַתַּחְתּוֹנָה. וְאַתָּה הוּא בִּדְמוּת רִבּוֹנְךָ, שֶׁבִּזְמַן שֶׁפָּתַח בְּ׳אָנֹכִי׳, שׁוֹר לֹא נָגַח, אַרְיֵה לֹא שָׁאַג, הָעוֹף שֶׁהוּא נֶשֶׁר לֹא פָּרַח, וְכָל הַחֲיָלִים הַתְּלוּיִים מֵהֶם בַּכִּסֵּא הַכָּבוֹד, וְאָדָם הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא שֶׁהוּא הקב"ה, הוּא שׁוֹמֵעַ לִדְבָרֶיךָ, מִשּׁוּם שֶׁהַמַּטְרוֹנִיתָא שֶׁלּוֹ, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, עוֹלָה בְּפִיךָ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מיד נפק קלא ואמר, אנחו ליה לינוקא ויסליק לאתריה, דהא שתין הלכות דאינון ׳ששים המה מלכות׳ תליין באוירא, ואיהו אתי לסלקא לון לאתרייהו, מיד פרח ולא חזו מדי, אמר רבי שמעון ודאי דא איהו תינוק יונק משדי אמו, ודא נער, דאיהו אנהיג ארבין בימא, דאינון תלמידי חכמים דאזלין בימא דאורייתא, בארבע רוחין, די בהון אתמר (יחזקאל לז, ט) כה אמר ׳יהו'ה מארבע רוחות באי הרוח׳, ואית ארבע רוחין אחרנין מסטרא דשטן דאתיין בקושיא ומחלוקת, וטבעין ספינות דאינון תלמידי חכמים בימא דאורייתא, ולא יכלין לנפקא מתמן, וגלגלין סלקין ונחתין בהון. אדהכי הא ינוקא קא נחית, פתח ואמר בוצינא קדישא פתח פיך באורייתא, דהא פימך איהי סיני, קלין והבלין דנפקין מפומך עלייהו אתמר ׳וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידים וגומר׳ (שמות כ, יח), וכלהו צייתין למלולך עלאין ותתאין, דאינון שתין רבוא דמתיבתא עלאה, ושתין רבוא דמתיבתא תתאה, ואנת איהו בדיוקנא דמארך, דבזמנא דפתח באנכי שור לא נגח אריה לא שאג עוף דאיהו נשרא לא פרח, וכל חיילין דתליין מנייהו בכרסייא יקרא, ואדם לשבת על כרסייא דאיהו קודשא בריך הוא, איהו ציית למלין דילך, בגין דמטרוניתא דילה דאיהי אורייתא קדישא סליק בפומך.
התרגום: מיד יצאה בת קול ואמרה: הניחו את הילד ויעלה למקומו, שהרי ששים הלכות שהן (שיר השירים ו ח) ׳ששים המה מלכות׳ תלויות באויר, והוא בא להעלותן למקומן. מיד פרח ולא ראו מאומה. אמר רבי שמעון: ודאי זה תינוק יונק משדי אמו, וזה ׳נער׳ המנהיג אניות בים, שהם תלמידי חכמים ההולכים בים התורה בארבע רוחות, שבהם נאמר (יחזקאל לז ט) כה אמר ׳יהו״ה מארבע רוחות באי הרוח׳. ויש ארבע רוחות אחרות מצד השטן, הבאות בקשיה ומחלקת, וטובעות הספינות שהם תלמידי חכמים בים התורה, ואינם יכולים לצאת משם, וגלים עולים ויורדים בהם. בינתים הנה הילד יורד, פתח ואמר: בוצינא קדישא, פתח פיך בתורה, שהרי פיך הוא סיני, הקולות וההבלים היוצאים מפיך, עליהם נאמר (שמות כ יח) ׳וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידים׳ וגו׳, וכלם שומעים לדבורך, עליונים ותחתונים, שהם ששים רבוא של הישיבה העליונה וששים רבוא של הישיבה התחתונה. ואתה הוא בדמות רבונך, שבזמן שפתח ב׳אנכי׳, שור לא נגח, אריה לא שאג, העוף שהוא נשר לא פרח, וכל החילים התלויים מהם בכסא הכבוד, ואדם היושב על הכסא שהוא הקב"ה, הוא שומע לדבריך, משום שהמטרוניתא שלו, שהיא התורה הקדושה, עולה בפיך.