׳באר אחרת ולא רבו עליה׳ הלכה למשה מסיני - והשפחה ששמה שטנה
תיקוני זוהר · תיקון ט ממהדורא תנינא - באר ההלכה ושפחותיה משנה ברייתא וקשיא · מאמר 74 · פיסקה 1 · דף קמה ע"ב
לשון הזוהר
° בְּרֵאשִׁית, בְּאֵר דְּשִׁית סִטְרִין, דְּאִסּוּר וְהֶתֵּר כִּדְקָאַמְרָן, בָּרָא אִיהוּ ׳בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים׳ (במדבר כא, א), ° אַבָּא וְאִמָא, חָכְמָה כ"ח מ"ה, וַעֲלַהּ אִתְּמַר (במדבר יד, יז) וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אדנ״י, וְאִיהִי כ״ח אַתְוָון דְּעוֹבָדָא דִבְּרֵאשִׁית, בְּהַאי (נ״א דאיהו) כ״ח תַּלְמִידֵי חֲכָמִים ׳וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ׳ (בראשית כו, כב), דְּאִיהִי הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי קַבָּלָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, דְּאִתְּמַר מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, ° מִשְׁנָה שִׁפְחָה דִילָהּ, דָּא אִתְעֲבִיד לַהֲלָכָה דְאִיהִי בְּרַתָּא דְמַלְכָּא לְבוּשָׁא, וּבְרַתָּא דְּמַלְכָּא אִיהִי בַּת קוֹל מִלְּגָאו, וּבְרַיְיתָא אִיהִי שִׁפְחָה לָהּ מִלְּבָר, וְאִלֵּין תְּרֵין סָמְכִין לָהּ לִבְרַתָּא דְמַלְכָּא בְגָלוּתָא מִשְׁנָה וּבְרַיְיתָא. וְאִית שִׁפְחָה (בִּישָׁא דְאִתְקְרִיאַת) שִׂטְנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ׳ (בראשית כו, כא) שִׂטְנָה, אִתְּתָא דְנָחָשׁ דְּאִיהוּ שָׂטָן, וְדָא אִיהוּ מַחֲלֹקֶת וְקוּשְׁיָא, וַעֲלָהּ אִתְּמַר ׳וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה׳ (שמות א, יד), דְּוַדַּאי דָּא אִיהוּ קוּשְׁיָא, וְדָּא נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, בְּחוֹמֶר דָּא קַל וָחֹמֶר, זִמְנָא אִיהוּ קַל בְּשִׁעְבּוּדָא דְיִשְׂרָאֵל כַּד חוֹבִין קַלִּין עֲלַיְיהוּ, וְזִמְנָא דְאִיהוּ חָמוּר כָּבֵד, וּמִסִּטְרָא דִילֵיהּ (שם ה, ט) תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה. כְּגַוְונָא דְגַלֵּי יַמָּא, כְּגַוְונָא דָּא בַּר נַשׁ אַזִיל בְּקוּשְׁיָא בְּרֵישָׁא דְּמַתְנִיתִין לְסֵיפָא, וּמְּסֵיפָא לְרֵישָׁא. ׳וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת׳ דָּא פְּסִיקְתָּא, דְּתַמָּן פִּסְקֵי הֲלָכָה וְאִיהוּ תִּרוּץ, ׳וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחוֹבוֹת׳, וְאִלֵּין פִּסְקִין וְתִרוּצִין אִינוּן לְבֵנִים, דְּאִינוּן לִבּוּן הַהֲלָכָה, וְדָא אִיהוּ ׳וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה׳ וַדַּאי דָּא בְרַיְיתָא, דַעֲלָהּ אִתְּמַר ׳כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ וְגוֹמֵר׳ (דברים כב, כז), ׳אֵת כָּל עֲבֹדָתָם׳ זוֹ מִשְׁנָה, שִׁפְחָה קַדְמָאָה, וּבְרַיְיתָא שִׁפְחָה תִּנְיָינָא, ׳אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶך׳ ְדָּא פִּירְכָא, שִׁפְחָה תְּלִיתָאָה, וְהַכֹּל תָּלוּי עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. קָם יְנוּקָא חֲדָא, פָּתַח ׳וְאָמַר צָעִיר אֲנִי לְיָמִים וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים׳ (איוב לב, ו). בראשית.
תרגום
בְּרֵאשִׁית - בְּאֵר שֶׁל שֵׁשׁ צְדָדִים, שֶׁל אִסּוּר וְהֶתֵּר, כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ, ׳בָּרָא׳ הִיא ׳בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים׳ - אַבָּא וְאִמָּא, חָכְמָה, כ״ח מ״ה, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (במדבר יד יז) ׳וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אדנ״י׳, וְהִיא כ״ח אוֹתִיּוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. בְּזֶה כ״ח תַּלְמִידֵי חֲכָמִים (בראשית כו כב) ׳וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ׳ - שֶׁהִיא הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, קַבָּלָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, שֶׁנֶּאֱמַר מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי. הַמִּשְׁנָה שִׁפְחָתָהּ, זֶה נַעֲשֶׂה לַהֲלָכָה שֶׁהִיא בַּת הַמֶּלֶךְ, לְבוּשָׁהּ, וּבַת הַמֶּלֶךְ הִיא בַּת קוֹל מִבִּפְנִים, וְהַבָּרַיְתָא שִׁפְחָה לָהּ מִבַּחוּץ, וּשְׁתֵּי אֵלֶּה סוֹמְכוֹת אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ בַּגָּלוּת - מִשְׁנָה וּבָרַיְתָא. וְיֵשׁ שִׁפְחָה שֶׁשְּׁמָהּ שִׂטְנָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית כו כא) ׳וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ שִׂטְנָה׳ - אֵשֶׁת הַנָּחָשׁ שֶׁהוּא הַשָּׂטָן, וְזוֹ הִיא מַחֲלֹקֶת וְקֻשְׁיָה, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (שמות א יד) ׳וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה׳ - שֶׁוַּדַּאי זוֹ הַקֻּשְׁיָה, וְזֶה נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, בַּחֹמֶר הַזֶּה, קַל וָחֹמֶר: יֵשׁ עֵת שֶׁהוּא קַל בְּשִׁעְבּוּד יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהַחֲטָאִים קַלִּים עֲלֵיהֶם, וְיֵשׁ עֵת שֶׁהוּא חָמוּר וְכָבֵד, וּמִצִּדּוֹ (שם ה ט) ׳תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה׳. כְּעֵין גַּלֵּי הַיָּם, כָּעֵין זֶה הָאָדָם הוֹלֵךְ בַּקֻּשְׁיָה מֵרֹאשׁ הַמִּשְׁנָה לַסּוֹף, וּמֵהַסּוֹף לָרֹאשׁ. ׳וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת׳ - זוֹ הַפְּסִיקְתָּא, שֶׁשָּׁם פִּסְקֵי הֲלָכָה, וְהוּא תֵּרוּץ, ׳וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת׳. וְאֵלֶּה הַפְּסָקִים וְהַתֵּרוּצִים הֵם ׳לְבֵנִים׳, שֶׁהֵם לִבּוּן הַהֲלָכָה, וְזֶהוּ ׳וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה׳ - וַדַּאי זוֹ הַבָּרַיְתָא, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר (דברים כב כז) ׳כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ׳ וְגוֹ׳. ׳אֵת כָּל עֲבֹדָתָם׳ - זוֹ מִשְׁנָה, הַשִּׁפְחָה הָרִאשׁוֹנָה, וְהַבָּרַיְתָא הַשִּׁפְחָה הַשְּׁנִיָּה, ׳אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ׳ - זוֹ פִּירְכָא (קֻשְׁיָה), הַשִּׁפְחָה הַשְּׁלִישִׁית, וְהַכֹּל תָּלוּי עַד שֶׁיָּבוֹא אֵלִיָּהוּ. קָם יֶלֶד אֶחָד, פָּתַח וְאָמַר (איוב לב ו) ׳צָעִיר אֲנִי לְיָמִים וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים׳. בְּרֵאשִׁית.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ° בראשית, באר דשית סטרין, דאסור והתר כדקאמרן, ברא איהו ׳באר חפרוה שרים׳ (במדבר כא, א), ° אבא ואמא, חכמה כ"ח מ"ה, ועלה אתמר (במדבר יד, יז) ועתה יגדל נא כח אדנ״י, ואיהי כ״ח אתוון דעובדא דבראשית, בהאי (נ״א דאיהו) כ״ח תלמידי חכמים ׳ויחפרו באר אחרת ולא רבו עליה׳ (בראשית כו, כב), דאיהי הלכה למשה מסיני קבלה למשה מסיני, דאתמר משה קבל תורה מסיני, ° משנה שפחה דילה, דא אתעביד להלכה דאיהי ברתא דמלכא לבושא, וברתא דמלכא איהי בת קול מלגאו, וברייתא איהי שפחה לה מלבר, ואלין תרין סמכין לה לברתא דמלכא בגלותא משנה וברייתא. ואית שפחה (בישא דאתקריאת) שטנה, הדא הוא דכתיב ׳ויקרא את שמה׳ (בראשית כו, כא) שטנה, אתתא דנחש דאיהו שטן, ודא איהו מחלקת וקושיא, ועלה אתמר ׳וימררו את חייהם בעבודה קשה׳ (שמות א, יד), דודאי דא איהו קושיא, ודא נחש עקלתון, בחומר דא קל וחמר, זמנא איהו קל בשעבודא דישראל כד חובין קלין עלייהו, וזמנא דאיהו חמור כבד, ומסטרא דיליה (שם ה, ט) תכבד העבדה. כגוונא דגלי ימא, כגוונא דא בר נש אזיל בקושיא ברישא דמתניתין לסיפא, ומסיפא לרישא. ׳ויחפרו באר אחרת׳ דא פסיקתא, דתמן פסקי הלכה ואיהו תרוץ, ׳ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות׳, ואלין פסקין ותרוצין אינון לבנים, דאינון לבון ההלכה, ודא איהו ׳ובלבנים, ובכל עבודה בשדה׳ ודאי דא ברייתא, דעלה אתמר ׳כי בשדה מצאה וגומר׳ (דברים כב, כז), ׳את כל עבדתם׳ זו משנה, שפחה קדמאה, וברייתא שפחה תניינא, ׳אשר עבדו בהם בפרך׳ דא פירכא, שפחה תליתאה, והכל תלוי עד שיבא אליהו. קם ינוקא חדא, פתח ׳ואמר צעיר אני לימים ואתם ישישים׳ (איוב לב, ו). בראשית.
התרגום: בראשית - באר של שש צדדים, של אסור והתר, כפי שאמרנו, ׳ברא׳ היא ׳באר חפרוה שרים׳ - אבא ואמא, חכמה, כ״ח מ״ה, ועליה נאמר (במדבר יד יז) ׳ועתה יגדל נא כח אדנ״י׳, והיא כ״ח אותיות של מעשה בראשית. בזה כ״ח תלמידי חכמים (בראשית כו כב) ׳ויחפרו באר אחרת ולא רבו עליה׳ - שהיא הלכה למשה מסיני, קבלה למשה מסיני, שנאמר משה קבל תורה מסיני. המשנה שפחתה, זה נעשה להלכה שהיא בת המלך, לבושה, ובת המלך היא בת קול מבפנים, והבריתא שפחה לה מבחוץ, ושתי אלה סומכות את בת המלך בגלות - משנה ובריתא. ויש שפחה ששמה שטנה, זהו שכתוב (בראשית כו כא) ׳ויקרא את שמה שטנה׳ - אשת הנחש שהוא השטן, וזו היא מחלקת וקשיה, ועליה נאמר (שמות א יד) ׳וימררו את חייהם בעבדה קשה׳ - שודאי זו הקשיה, וזה נחש עקלתון, בחמר הזה, קל וחמר: יש עת שהוא קל בשעבוד ישראל, כשהחטאים קלים עליהם, ויש עת שהוא חמור וכבד, ומצדו (שם ה ט) ׳תכבד העבדה׳. כעין גלי הים, כעין זה האדם הולך בקשיה מראש המשנה לסוף, ומהסוף לראש. ׳ויחפרו באר אחרת׳ - זו הפסיקתא, ששם פסקי הלכה, והוא תרוץ, ׳ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות׳. ואלה הפסקים והתרוצים הם ׳לבנים׳, שהם לבון ההלכה, וזהו ׳ובלבנים ובכל עבדה בשדה׳ - ודאי זו הבריתא, שעליה נאמר (דברים כב כז) ׳כי בשדה מצאה׳ וגו׳. ׳את כל עבדתם׳ - זו משנה, השפחה הראשונה, והבריתא השפחה השניה, ׳אשר עבדו בהם בפרך׳ - זו פירכא (קשיה), השפחה השלישית, והכל תלוי עד שיבוא אליהו. קם ילד אחד, פתח ואמר (איוב לב ו) ׳צעיר אני לימים ואתם ישישים׳. בראשית.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: תיקון ט , בראשית באר דשית סטרין כו'. הוא תיקון אחד עם הקודם:
אור יקר: כ׳׳ח אתוון דאינון תולדין דעשר, שאינם מיוסדות במדרגה ראשונה, אלא מדרגה שניה שמורה התפשטות כח העשר, וכוון אל שני עניינים הא׳ דאינון תולדין מדרגה שנית כדפי׳, הב׳ שלא באו אלו התולדות ניתוספת מהעשר או מפחות מעשר אלא ממש מיוסדות…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: