ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 72: תיקון ז ממהדורא תנינא - כבוד המלך בכבוד השכינה ויציאתה בת חורין › פיסקה 1 (קמה ע"א)

אביך זה הקב"ה ואמך זו השכינה - והמכבדה בגלות מכבד את המלך

תיקוני זוהר · תיקון ז ממהדורא תנינא - כבוד המלך בכבוד השכינה ויציאתה בת חורין · מאמר 72 · פיסקה 1 · דף קמה ע"א

לשון הזוהר

(זהו תקון כז) [ י"א תיקונים מהדורא בתרא, קמה ע"א ] (דָּא אִיהוּ) ° ׳בְּרֵאשִׁית בָּרָא אלהי״ם׳, בְּרֵאשִׁית אַבָּא וְאִימָּא, (יהו״ה אלהינ״ו) בָּרָא (יהו״ה) בְּרָא דְאַבָּא וְאִימָּא, ° אלהי״ם בְּרַתָּא, וְאִינוּן אַבָּא וְאִימָּא דִילָן, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ׳ (ויקרא יט, ג), ׳כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ׳ (שמות כ, יב), אָבִיךָ דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִמֶּךָ דָּא שְׁכִינְתָּא, דְחִילוּ (קמה ע"א) דִילָהּ בְּפִקּוּדִין דְּלֹא תַעֲשֶׂה, אוֹקִירוּ דִילָהּ בְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, וְכָל אִינוּן דִּמְקַיְּימֵי פִקּוּדֵי דַעֲשֵׂה עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד׳ (שמואל א ב, ל), וְאִינוּן דְּעָבְרִין עַל לֹא תַעֲשֶׂה עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳וּבֹזַי יֵקָלּוּ׳. אָמַר בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא רַבִּי רַבִּי, וּמָה הוּא אוֹקִירוּ וּבִזָּיוֹן לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, אֶלָּא בְּוַדַּאי כַּד שְׁכִינְתָּא אִיהִי בְּגָלוּתָא, כָּל מָאן דְּעָבִיד מִצְוָה לְאַקָּמָא לָהּ מִן גָּלוּתָא, כְּאִלּוּ אוֹקִיר לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְמַלְכָּא דַהֲוָה לֵיהּ קְטָטָה עִם מַטְרוֹנִיתָא, וְאָרְמָא לָהּ מִן הֵיכָלֵיהּ, וְאִיהִי אָזְלַת לְגַבֵּי שְׁכִינָהָא, וַהֲלָא כָּל מָאן דִּמְקַבֵּל לָהּ בְּבֵיתֵיהּ וְאוֹקִיר לָהּ (ודאי אוקיר למלכא), וְעַאִיל שְׁלָם בֵּינָהָא וּבֵין בַּעְלָהּ, הֲלָא כָּל יְקָרָא דְעָבִיד לָהּ לְמַלְכָּא עָבִיד, דְּאִם מַלְכָּא כָּעַס עֲלָהּ זִמְנָא חֲדָא אוֹ תְּרֵין, יְהֵא לֵיהּ שְׁלָם עִמָּהּ וְיַחֲזִיר לָהּ לְבֵיתֵיהּ, וְאִיהוּ שָׁאִיל לָהּ מָאן אוֹקִיר לָךְ אוֹ מָאן זִלְזֵל בָּךְ, אוֹ אִם תָּרִיךְ לָהּ לְמַלְכוּתָא אַחֲרָא.

תרגום

(זֶה) ׳בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים׳ (בראשית א, א) - ׳בְּרֵאשִׁית׳ אַבָּא וְאִמָּא, ׳בָּרָא׳ בֵּן שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא, ׳אלהי"ם׳ בַּת, וְהֵם אַבָּא וְאִמָּא שֶׁלָּנוּ, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ׳ (ויקרא יט, ג), ׳כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ׳ (שמות כ, יב): אָבִיךָ - זֶה הקב"ה, אִמֶּךָ - זוֹ הַשְּׁכִינָה. יִרְאָתָהּ - בְּמִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, כִּבּוּדָהּ - בְּמִצְווֹת עֲשֵׂה, וְכָל הַמְקַיְּמִים מִצְווֹת עֲשֵׂה, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד׳ (שמואל א ב, ל), וְהָעוֹבְרִים עַל לֹא תַעֲשֶׂה, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳וּבֹזַי יֵקָלּוּ׳. אָמַר בּוּצִינָא קַדִּישָׁא: רַבִּי רַבִּי, וּמָה הוּא הַכָּבוֹד וְהַבִּזָּיוֹן לְהקב"ה בְּמִצְווֹת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה? אֶלָּא וַדַּאי, כְּשֶׁהַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת, כָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה לְהָקִים אוֹתָהּ מִן הַגָּלוּת, כְּאִלּוּ כִּבֵּד אֶת הקב"ה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ מְרִיבָה עִם הַמַּטְרוֹנִיתָא, וְהִשְׁלִיךְ אוֹתָהּ מֵהֵיכָלוֹ, וְהִיא הָלְכָה אֶל שְׁכֵנָתָהּ. וַהֲלֹא כָּל מִי שֶׁמְּקַבֵּל אוֹתָהּ בְּבֵיתוֹ וּמְכַבֵּד אוֹתָהּ (וַדַּאי מְכַבֵּד אֶת הַמֶּלֶךְ), וְנִכְנָס לְהַשְׁלִים בֵּינָהּ וּבֵין בַּעְלָהּ - הֲלֹא כָּל הַכָּבוֹד שֶׁעוֹשֶׂה לָהּ, לַמֶּלֶךְ הוּא עוֹשֶׂה, שֶׁאִם הַמֶּלֶךְ יִכְעַס עָלֶיהָ פַּעַם אוֹ פַּעֲמַיִם, יִהְיֶה לוֹ שָׁלוֹם עִמָּהּ וְיַחֲזִיר אוֹתָהּ לְבֵיתוֹ, וְהוּא יִשְׁאַל אוֹתָהּ: מִי כִּבֵּד אוֹתָךְ וּמִי בִּזָּה אוֹתָךְ, אוֹ אִם גֵּרְשָׁהּ אֵלֶיהָ מַלְכוּת אַחֶרֶת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: (זהו תקון כז) [ י"א תיקונים מהדורא בתרא, קמה ע"א ] (דא איהו) ° ׳בראשית ברא אלהי״ם׳, בראשית אבא ואימא, (יהו״ה אלהינ״ו) ברא (יהו״ה) ברא דאבא ואימא, ° אלהי״ם ברתא, ואינון אבא ואימא דילן, ועלייהו אתמר ׳איש אמו ואביו תיראו׳ (ויקרא יט, ג), ׳כבד את אביך ואת אמך׳ (שמות כ, יב), אביך דא קודשא בריך הוא, אמך דא שכינתא, דחילו (קמה ע"א) דילה בפקודין דלא תעשה, אוקירו דילה בפקודין דעשה, וכל אינון דמקיימי פקודי דעשה עלייהו אתמר ׳כי מכבדי אכבד׳ (שמואל א ב, ל), ואינון דעברין על לא תעשה עלייהו אתמר ׳ובזי יקלו׳. אמר בוצינא קדישא רבי רבי, ומה הוא אוקירו ובזיון לקודשא בריך הוא בפקודין דעשה ולא תעשה, אלא בודאי כד שכינתא איהי בגלותא, כל מאן דעביד מצוה לאקמא לה מן גלותא, כאלו אוקיר לקודשא בריך הוא. למלכא דהוה ליה קטטה עם מטרוניתא, וארמא לה מן היכליה, ואיהי אזלת לגבי שכינהא, והלא כל מאן דמקבל לה בביתיה ואוקיר לה (ודאי אוקיר למלכא), ועאיל שלם בינהא ובין בעלה, הלא כל יקרא דעביד לה למלכא עביד, דאם מלכא כעס עלה זמנא חדא או תרין, יהא ליה שלם עמה ויחזיר לה לביתיה, ואיהו שאיל לה מאן אוקיר לך או מאן זלזל בך, או אם תריך לה למלכותא אחרא.

התרגום: (זה) ׳בראשית ברא אלהים׳ (בראשית א, א) - ׳בראשית׳ אבא ואמא, ׳ברא׳ בן של אבא ואמא, ׳אלהי"ם׳ בת, והם אבא ואמא שלנו, ועליהם נאמר ׳איש אמו ואביו תיראו׳ (ויקרא יט, ג), ׳כבד את אביך ואת אמך׳ (שמות כ, יב): אביך - זה הקב"ה, אמך - זו השכינה. יראתה - במצוות לא תעשה, כבודה - במצוות עשה, וכל המקימים מצוות עשה, עליהם נאמר ׳כי מכבדי אכבד׳ (שמואל א ב, ל), והעוברים על לא תעשה, עליהם נאמר ׳ובזי יקלו׳. אמר בוצינא קדישא: רבי רבי, ומה הוא הכבוד והבזיון להקב"ה במצוות עשה ולא תעשה? אלא ודאי, כשהשכינה בגלות, כל מי שעושה מצוה להקים אותה מן הגלות, כאלו כבד את הקב"ה. משל למלך שהיתה לו מריבה עם המטרוניתא, והשליך אותה מהיכלו, והיא הלכה אל שכנתה. והלא כל מי שמקבל אותה בביתו ומכבד אותה (ודאי מכבד את המלך), ונכנס להשלים בינה ובין בעלה - הלא כל הכבוד שעושה לה, למלך הוא עושה, שאם המלך יכעס עליה פעם או פעמים, יהיה לו שלום עמה ויחזיר אותה לביתו, והוא ישאל אותה: מי כבד אותך ומי בזה אותך, או אם גרשה אליה מלכות אחרת.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: תיקון ז , בראשית כו' או"א ברא ברא דאו"א כו'. רוצה לומר, בראשית הוא או"א כמו שאומר בריש פ’ בראשית ט"ו א' ב', ולמעלה ריש תיקון ה ’, ב' ראשית נקודה בהיכליה, וברא הוא ברא דלהון, ואלקים - ברתא, והוא הוי"ה שלימה, וזה שאומר למעלה ברא…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: