אחיזת השכינה בדודה בגאלה האחרונה - בקשר תפלין של יד ושל ראש
תיקוני זוהר · תיקון ו ממהדורא תנינא - קשוט הכלה בכל אבריה לקראת חתנה בגאלה האחרונה · מאמר 71 · פיסקה 3 · דף קמב ע"א
לשון הזוהר
[ י"א תיקונים מהדורא בתרא, קמב ע"ב ] וּבְזִמְנָא דַאֲחִיד בִּידֵיהּ בְּפוּרְקָנָא בַתְרַיְיתָא, לָא יְהֵא לִי כְזִמְנִין אוֹחֲרָנִין, דִּבְכָל פּוּרְקָנָא וּפוּרְקָנָא הֲוָה אָתֵי, וּלְבָתַר הֲוָה פָרַח מִנָּאִי, אֲבָל בְּפוּרְקָנָא בַתְרַיְיתָא אֲנָא אֲחִיד בֵּיהּ וְקָשִׁיר לֵיהּ ° בְּכַמָּה קְשִׁירִין דִּרְחִימוּ, דְלָא יָזוּז מִנָּאִי לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין, דִּבְכָל גָּלוּתָא וְגָלוּתָא הֲוָה אָזִיל מִנָּאִי, ° וַהֲוִינָא שָׁאִיל בֵּיהּ לְכָל עוֹבֵר וְשָׁב, עַד דְּאִיהוּ הֲוָה אָתֵי לְגַבָּאי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם) ׳כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי׳, וְזִמְנִין לָא הֲוִינָא אַשְׁכַּח מָאן דְּיֵימָא (קמב ע"ב) לִי מִידִּי מִנֵּיהּ, וַהֲוִינָא אוֹמֵי בְּגִינֵיהּ לְכָל בְּנֵי קַרְתָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי׳ (שם ה, ח), וְכַמָּה זִמְנִין ׳עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת׳ (שם ג, א) דְּאִינוּן גָּלִיּוֹת, ׳בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי׳ וְלָא הֲוָה מָאן דְּיֵימָא לִי, עַד דְּאִיהוּ הֲוָה אָתֵי, וּכְעַן בְּגָלוּתָא בַתְרַיְיתָא בָּרַח דּוֹדִי בְכַעֲסָא סַגִּיא, וְשָׁאִילְנָא בְגִינֵיהּ וְלָא אַשְׁכַּחְנָא מָאן דְּיֵימָא לִי מִידִּי, וּבְגִין דָּא אֲנָא אוֹמִינָא, דִבְזִמְנָא דְיֵיתֵי וַאֲחִידְנָא בִידוֹי דְּלָא יָזוּז מִנָּאִי, וַאֲנָא ׳אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ׳ אֲחַזְתִּיו בְּקִשּׁוּרָא דִּתְּפִלִּין דְּיָד, וְלֹא אַרְפֶּנּוּ בִתְפִלִּין דְּרֵישָׁא. תָּא חֲזִי, דוֹדְהָא כַּד יֵתֵי לְגַבָּהּ, יֵימָא לְגַבֵּי תְּרֵין מְשִׁיחִין (שם ז, יג) נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים דְּאִינוּן יִשְׂרָאֵל, דִּי בְהוֹן אִתְּמַר ׳כִּי כֶרֶם יהו''ה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל׳ (ישעיה ה, ז), נִרְאֶה הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא בְהוֹן, הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים אִלֵּין אִינוּן דְּמַלְיָין מִצְוֹת כָּרִמּוֹן.
תרגום
וּבִזְמַן שֶׁתֹּאחַז בְּיָדוֹ בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, לֹא יִהְיֶה לִי כִּזְמַנִּים אֲחֵרִים, שֶׁבְּכָל גְּאֻלָּה וּגְאֻלָּה הָיָה בָּא וְאַחַר כָּךְ פּוֹרֵחַ מִמֶּנִּי, אֲבָל בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה אֲנִי אוֹחֶזֶת בּוֹ וְקוֹשֶׁרֶת אוֹתוֹ בְּכַמָּה קְשָׁרִים שֶׁל אַהֲבָה, שֶׁלֹּא יָזוּז מִמֶּנִּי לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, שֶׁבְּכָל גָּלוּת וְגָלוּת הָיָה הוֹלֵךְ מִמֶּנִּי, וְהָיִיתִי שׁוֹאֶלֶת עָלָיו אֶת כָּל עוֹבֵר וָשָׁב, עַד שֶׁהוּא הָיָה בָּא אֵלַי, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) ׳כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי׳, וּפְעָמִים לֹא הָיִיתִי מוֹצֵאת מִי שֶׁיֹּאמַר לִי דָּבָר מִמֶּנּוּ, וְהָיִיתִי מַשְׁבִּיעָה בַּעֲדוֹ אֶת כָּל בְּנֵי הָעִיר, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי׳ (שם ה, ח). וְכַמָּה פְּעָמִים ׳עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת׳ (שם ג, א) שֶׁהֵם הַגָּלֻיּוֹת, ׳בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי׳ וְלֹא הָיָה מִי שֶׁיֹּאמַר לִי, עַד שֶׁהוּא הָיָה בָּא. וְעַכְשָׁו בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה בָּרַח דּוֹדִי בְּכַעַס גָּדוֹל, וְשָׁאַלְתִּי בַּעֲדוֹ וְלֹא מָצָאתִי מִי שֶׁיֹּאמַר לִי דָּבָר, וּמִשּׁוּם כָּךְ אֲנִי נִשְׁבַּעַת שֶׁבַּזְּמַן שֶׁיָּבוֹא אֶאֱחֹז בְּיָדָיו שֶׁלֹּא יָזוּז מִמֶּנִּי, וַאֲנִי ׳אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ׳ - אֲחַזְתִּיו בְּקֶשֶׁר תְּפִלִּין שֶׁל יָד, וְלֹא אַרְפֶּנּוּ בִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. בֹּא רְאֵה, דּוֹדָהּ כְּשֶׁיָּבוֹא אֵלֶיהָ, יֹאמַר לִשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים ׳נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים׳ (שם ז, יג) שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל, שֶׁבָּהֶם נֶאֱמַר ׳כִּי כֶרֶם יהו"ה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל׳ (ישעיה ה, ז): ׳נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן׳ שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה בָּהֶם, ׳הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים׳ - אֵלֶּה הֵם הַמְּלֵאִים מִצְווֹת כָּרִמּוֹן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [ י"א תיקונים מהדורא בתרא, קמב ע"ב ] ובזמנא דאחיד בידיה בפורקנא בתרייתא, לא יהא לי כזמנין אוחרנין, דבכל פורקנא ופורקנא הוה אתי, ולבתר הוה פרח מנאי, אבל בפורקנא בתרייתא אנא אחיד ביה וקשיר ליה ° בכמה קשירין דרחימו, דלא יזוז מנאי לעלם ולעלמי עלמין, דבכל גלותא וגלותא הוה אזיל מנאי, ° והוינא שאיל ביה לכל עובר ושב, עד דאיהו הוה אתי לגבאי, הדא הוא דכתיב (שם) ׳כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי׳, וזמנין לא הוינא אשכח מאן דיימא (קמב ע"ב) לי מידי מניה, והוינא אומי בגיניה לכל בני קרתא, הדא הוא דכתיב ׳השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני׳ (שם ה, ח), וכמה זמנין ׳על משכבי בלילות׳ (שם ג, א) דאינון גליות, ׳בקשתי את שאהבה נפשי׳ ולא הוה מאן דיימא לי, עד דאיהו הוה אתי, וכען בגלותא בתרייתא ברח דודי בכעסא סגיא, ושאילנא בגיניה ולא אשכחנא מאן דיימא לי מידי, ובגין דא אנא אומינא, דבזמנא דייתי ואחידנא בידוי דלא יזוז מנאי, ואנא ׳אחזתיו ולא ארפנו׳ אחזתיו בקשורא דתפלין דיד, ולא ארפנו בתפלין דרישא. תא חזי, דודהא כד יתי לגבה, יימא לגבי תרין משיחין (שם ז, יג) נשכימה לכרמים דאינון ישראל, די בהון אתמר ׳כי כרם יהו'ה צבאות בית ישראל׳ (ישעיה ה, ז), נראה הפרחה הגפן דאיהי שכינתא בהון, הנצו הרמונים אלין אינון דמליין מצות כרמון.
התרגום: ובזמן שתאחז בידו בגאלה האחרונה, לא יהיה לי כזמנים אחרים, שבכל גאלה וגאלה היה בא ואחר כך פורח ממני, אבל בגאלה האחרונה אני אוחזת בו וקושרת אותו בכמה קשרים של אהבה, שלא יזוז ממני לעולם ולעולמי עולמים, שבכל גלות וגלות היה הולך ממני, והייתי שואלת עליו את כל עובר ושב, עד שהוא היה בא אלי, זהו שכתוב (שם) ׳כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי׳, ופעמים לא הייתי מוצאת מי שיאמר לי דבר ממנו, והייתי משביעה בעדו את כל בני העיר, זהו שכתוב ׳השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני׳ (שם ה, ח). וכמה פעמים ׳על משכבי בלילות׳ (שם ג, א) שהם הגליות, ׳בקשתי את שאהבה נפשי׳ ולא היה מי שיאמר לי, עד שהוא היה בא. ועכשו בגלות האחרונה ברח דודי בכעס גדול, ושאלתי בעדו ולא מצאתי מי שיאמר לי דבר, ומשום כך אני נשבעת שבזמן שיבוא אאחז בידיו שלא יזוז ממני, ואני ׳אחזתיו ולא ארפנו׳ - אחזתיו בקשר תפלין של יד, ולא ארפנו בתפלין של ראש. בא ראה, דודה כשיבוא אליה, יאמר לשני המשיחים ׳נשכימה לכרמים׳ (שם ז, יג) שהם ישראל, שבהם נאמר ׳כי כרם יהו"ה צבאות בית ישראל׳ (ישעיה ה, ז): ׳נראה אם פרחה הגפן׳ שהיא השכינה בהם, ׳הנצו הרמונים׳ - אלה הם המלאים מצוות כרמון.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: בכמה קשורין דרחימו. כמו שאומר למטה אחזתיו בקשורא דתפילין כו':