שלשת עלי ההדס כנגד האבות - ושני התפוחים שני נביאי אמת
תיקוני זוהר · תיקון ו ממהדורא תנינא - קשוט הכלה בכל אבריה לקראת חתנה בגאלה האחרונה · מאמר 71 · פיסקה 2 · דף קמב ע"א
לשון הזוהר
° קָם סָבָא (תְּלִיתָאָה) וְאָמַר רַבִּי רַבִּי, הָא אֲנַן בַּעֲצֵי בְשָׂמִים מַבְדִּילִין, וְהָכָא אִיהִי לָא אָמְרַת אֶלָּא בַּתַּפּוּחִים, אֶלָּא אֲנַן מְבָרְכִין עַל עֲצֵי בְשָׂמִים בְּגִין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (שיר ז ט) ׳וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים׳, וְכָל מִינֵי בְשָׂמִים אִינוּן טָבָאן לְבָרְכָא עֲלַיְיהוּ, וַאֲנַן דְּעָבְדִין בַּהֲדַס בְּגִין דְּאִית בֵּיהּ תְּלַת עַלִּין, דְּאִתְקְרִיאוּ תְּלַת הֲדַסִּים, דִּרְמִיזִין לִתְלַת אֲבָהָן, אֲבָל תְּרֵין נוּקְבִין דְּחוֹטָמָא אִינוּן לָקֳבֵל תְּרֵין תַּפּוּחִין דְּאִינוּן תְּרֵי נְבִיאֵי קְשׁוֹט, דִּי בְהוֹן עָתִיד לְאַפָּקָא רוּחָא דְקוּדְשָׁא דְאִיהוּ רַעְיָא מְהֵימְנָא דִלְעִילָא, דְּבֵיהּ אִתְיַשְׁבַת נַפְשָׁא דִילָהּ, וּבְגִין דָּא אִיהִי אָמְרַת ׳רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי׳ (שם ב, ה) ° בְּלֵילְיָא דְשַׁבָּת אִתְּמַר (שיר ה ה) ׳קַמְתִּי אֲנִי לִפְתּוֹחַ לְדוֹדִי׳ בְשַׁבָּת, וְכַד נָפִיק שַׁבָּת אִתְּמַר (שם) ׳וְדוֹדִי חָמַק עָבָר׳, וּבְהַהוּא זִמְנָא (שם) ׳בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי׳, ° עַד דִבְזִמְנָא דְיֵיתֵי זִמְנָא אַחֲרָא, אוֹחִיד בִּידֵיהּ וְלָא אַשְׁבְּקִינֵיהּ לְמֵיזַל, כְּמָה דְאִתְּמַר ׳אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ עַד שֶׁהֲבֵאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי׳ (שם ג, ד), דָא בֵי מַקְדְּשָׁא דִלְעִילָא, ׳וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי׳ דָא בֵי מַקְדְּשָׁא דִלְתַתָּא.
תרגום
קָם הַזָּקֵן (הַשְּׁלִישִׁי) וְאָמַר: רַבִּי רַבִּי, הֲרֵי אָנוּ מַבְדִּילִים בַּעֲצֵי בְשָׂמִים, וְכָאן הִיא לֹא אָמְרָה אֶלָּא בַּתַּפּוּחִים? אֶלָּא אָנוּ מְבָרְכִים עַל עֲצֵי בְשָׂמִים מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שיר ז ט) ׳וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים׳, וְכָל מִינֵי בְשָׂמִים טוֹבִים לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, וְאָנוּ עוֹשִׂים בַּהֲדַס מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה עָלִים, הַנִּקְרָאִים שְׁלֹשָׁה הֲדַסִּים, הָרוֹמְזִים לִשְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת. אֲבָל שְׁנֵי נְקָבֵי הָאַף הֵם כְּנֶגֶד שְׁנֵי הַתַּפּוּחִים, שֶׁהֵם שְׁנֵי נְבִיאֵי אֱמֶת, שֶׁבָּהֶם עָתִיד לְהוֹצִיא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁבּוֹ מִתְיַשֶּׁבֶת נַפְשָׁהּ. וּמִשּׁוּם כָּךְ הִיא אוֹמֶרֶת ׳רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי׳ (שם ב, ה). בְּלֵיל שַׁבָּת נֶאֱמַר (שיר ה ה) ׳קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי׳ - בְּשַׁבָּת, וּכְשֶׁיּוֹצֵאת הַשַּׁבָּת נֶאֱמַר (שם) ׳וְדוֹדִי חָמַק עָבָר׳, וּבְאוֹתוֹ זְמַן (שם) ׳בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי׳, עַד שֶׁבַּזְּמַן שֶׁיָּבוֹא זְמַן אַחֵר, תֹּאחַז בְּיָדוֹ וְלֹא תַּנִּיחֶנּוּ לָלֶכֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ עַד שֶׁהֲבֵאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי׳ (שם ג, ד) - זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַעְלָה, ׳וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי׳ - זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַטָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ° קם סבא (תליתאה) ואמר רבי רבי, הא אנן בעצי בשמים מבדילין, והכא איהי לא אמרת אלא בתפוחים, אלא אנן מברכין על עצי בשמים בגין דאתמר בהון (שיר ז ט) ׳וריח אפך כתפוחים׳, וכל מיני בשמים אינון טבאן לברכא עלייהו, ואנן דעבדין בהדס בגין דאית ביה תלת עלין, דאתקריאו תלת הדסים, דרמיזין לתלת אבהן, אבל תרין נוקבין דחוטמא אינון לקבל תרין תפוחין דאינון תרי נביאי קשוט, די בהון עתיד לאפקא רוחא דקודשא דאיהו רעיא מהימנא דלעילא, דביה אתישבת נפשא דילה, ובגין דא איהי אמרת ׳רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני׳ (שם ב, ה) ° בליליא דשבת אתמר (שיר ה ה) ׳קמתי אני לפתוח לדודי׳ בשבת, וכד נפיק שבת אתמר (שם) ׳ודודי חמק עבר׳, ובההוא זמנא (שם) ׳בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני׳, ° עד דבזמנא דייתי זמנא אחרא, אוחיד בידיה ולא אשבקיניה למיזל, כמה דאתמר ׳אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי׳ (שם ג, ד), דא בי מקדשא דלעילא, ׳ואל חדר הורתי׳ דא בי מקדשא דלתתא.
התרגום: קם הזקן (השלישי) ואמר: רבי רבי, הרי אנו מבדילים בעצי בשמים, וכאן היא לא אמרה אלא בתפוחים? אלא אנו מברכים על עצי בשמים משום שנאמר בהם (שיר ז ט) ׳וריח אפך כתפוחים׳, וכל מיני בשמים טובים לברך עליהם, ואנו עושים בהדס משום שיש בו שלשה עלים, הנקראים שלשה הדסים, הרומזים לשלשת האבות. אבל שני נקבי האף הם כנגד שני התפוחים, שהם שני נביאי אמת, שבהם עתיד להוציא רוח הקדש שהוא הרועה הנאמן שלמעלה, שבו מתישבת נפשה. ומשום כך היא אומרת ׳רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני׳ (שם ב, ה). בליל שבת נאמר (שיר ה ה) ׳קמתי אני לפתח לדודי׳ - בשבת, וכשיוצאת השבת נאמר (שם) ׳ודודי חמק עבר׳, ובאותו זמן (שם) ׳בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני׳, עד שבזמן שיבוא זמן אחר, תאחז בידו ולא תניחנו ללכת, כמו שנאמר ׳אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי׳ (שם ג, ד) - זה בית המקדש שלמעלה, ׳ואל חדר הורתי׳ - זה בית המקדש שלמטה.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: קם סבא ואמר ר' כו' אפך כתפוחים וכל מיני בשמים אינון כו' רוצה לומר לא כמו שאומר ר' שמעון דתפוחים היינו עצי בשמים, אלא תפוחים קאי על ב' נקבי דחוטמא דמשם הריח, ולכן כל מיני בשמים אינון טבאין לברכא, דלדברי ר"ש דווקא עצי בשמים והוא…