הצואר תורה ותכשיטיה רמ"ח מצוות - וחבוק המלך בשתי זרועות
תיקוני זוהר · תיקון ו ממהדורא תנינא - קשוט הכלה בכל אבריה לקראת חתנה בגאלה האחרונה · מאמר 71 · פיסקה 14 · דף קמב ע"א
לשון הזוהר
° דָּבָר אַחֵר צַוָּארֵךְ דָּא אוֹרַיְיתָא, תַּכְשִׁיטִין דִּילָהּ רְמַ״ח פִּקּוּדִין דִּילָהּ, חֲרוּזִין דִּילָהּ אִינוּן מְמַנָּן עַל שְׁסָ״ה לֹא תַעֲשֶׂה, דְנָטְרִין לָהּ בְּהוֹן, וְכַד אִסְתַּלַּק צַוָּאר בְּתַכְשִׁיטִין דִּילָהּ לְגַבֵּי חָתָן, כַּמָּה רֵיחִין טָבִין סָלְקִין בָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר׳ (שם ג, ו), דָּא טוּרָא דְסִינַי דְּאִיהִי צַוָּאר עָלְמָא, (שם) מְקֻטֶּרֶת מֹר דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר׳ (שם ד), ° וּלְבוֹנָה דָא סִיהֲרָא קַדִּישָׁא, עֲלָהּ אִתְּמַר ׳וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה׳, ° ׳מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל׳ דָּא צַדִּיק, דְּאִיהוּ כָּל כָּלִיל בְּכֹלָּא. ° דָּבָר אַחֵר צַוָּארֵךְ דָּא אוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, מְקֻטֶּרֶת מוֹר - ° אָמַר מַר, וּלְבוֹנָה - לִבּוּן הַהֲלָכָה, ° ׳מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל׳ דָּא צַדִּיק דְּאִית בֵּיהּ מִכָּל מִינִים, וְדָא נָהִיר לָהּ לְאוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה, ° וּמִיָּד דְּאִיהִי מִתְקַשְּׁטָא בְּכָל מִינֵי תַּכְשִׁיטִין, יְרוּשָׁלַם דְּאִיהוּ צַוָּאר עָלְמָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַסְחַר לָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם יהו״ה חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב׳ (זכריה ה, ט), וְאִיהוּ מְחַבֵּק לָהּ בִּתְרֵין דְּרוֹעִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי׳ (שיר השירים ב, ו).
תרגום
דָּבָר אַחֵר, ׳צַוָּארֵךְ׳ - זוֹ הַתּוֹרָה: תַּכְשִׁיטֶיהָ - רֲמַ"ח מִצְווֹתֶיהָ, מַחֲרוֹזוֹתֶיהָ - הַמְמֻנִּים עַל שְׁסָ"ה לֹא תַעֲשֶׂה, הַשּׁוֹמְרִים אוֹתָהּ בָּהֶם. וּכְשֶׁעוֹלֶה הַצַּוָּאר בְּתַכְשִׁיטֶיהָ אֶל הֶחָתָן, כַּמָּה רֵיחוֹת טוֹבִים עוֹלִים בָּהּ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר׳ (שם ג, ו) - זֶה הַר סִינַי שֶׁהוּא צַוָּאר הָעוֹלָם, ׳מְקֻטֶּרֶת מֹר׳ - זֶה הקב"ה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳אֵלֶךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר׳ (שם ד), ׳וּלְבוֹנָה׳ - זוֹ הַלְּבָנָה הַקְּדוֹשָׁה, עָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה׳, ׳מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל׳ - זֶה הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא כּוֹלֵל הַכֹּל בַּכֹּל. דָּבָר אַחֵר, ׳צַוָּארֵךְ׳ - זוֹ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, ׳מְקֻטֶּרֶת מֹר׳ - אָמַר מָר, ׳וּלְבוֹנָה׳ - לִבּוּן הַהֲלָכָה, ׳מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל׳ - זֶה הַצַּדִּיק שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִכָּל הַמִּינִים, וְזֶה מֵאִיר אֶת הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וּמִיָּד שֶׁהִיא מִתְקַשֶּׁטֶת בְּכָל מִינֵי תַּכְשִׁיטִים, יְרוּשָׁלַיִם שֶׁהִיא צַוָּאר הָעוֹלָם, הקב"ה מַקִּיף אוֹתָהּ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם יהו"ה חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב׳ (זכריה ה, ט), וְהוּא מְחַבֵּק אוֹתָהּ בִּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי׳ (שיר השירים ב, ו).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ° דבר אחר צוארך דא אורייתא, תכשיטין דילה רמ״ח פקודין דילה, חרוזין דילה אינון ממנן על שס״ה לא תעשה, דנטרין לה בהון, וכד אסתלק צואר בתכשיטין דילה לגבי חתן, כמה ריחין טבין סלקין בה, הדא הוא דכתיב ׳מי זאת עולה מן המדבר׳ (שם ג, ו), דא טורא דסיני דאיהי צואר עלמא, (שם) מקטרת מר דא קודשא בריך הוא, דאתמר ביה ׳אלך לי אל הר המור׳ (שם ד), ° ולבונה דא סיהרא קדישא, עלה אתמר ׳ואל גבעת הלבונה׳, ° ׳מכל אבקת רוכל׳ דא צדיק, דאיהו כל כליל בכלא. ° דבר אחר צוארך דא אורייתא דבעל פה, הלכה למשה מסיני, מקטרת מור - ° אמר מר, ולבונה - לבון ההלכה, ° ׳מכל אבקת רוכל׳ דא צדיק דאית ביה מכל מינים, ודא נהיר לה לאורייתא דבעל פה, ° ומיד דאיהי מתקשטא בכל מיני תכשיטין, ירושלם דאיהו צואר עלמא, קודשא בריך הוא אסחר לה, הדא הוא דכתיב ׳ואני אהיה לה נאם יהו״ה חומת אש סביב׳ (זכריה ה, ט), ואיהו מחבק לה בתרין דרועין, הדא הוא דכתיב ׳שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני׳ (שיר השירים ב, ו).
התרגום: דבר אחר, ׳צוארך׳ - זו התורה: תכשיטיה - רמ"ח מצוותיה, מחרוזותיה - הממנים על שס"ה לא תעשה, השומרים אותה בהם. וכשעולה הצואר בתכשיטיה אל החתן, כמה ריחות טובים עולים בה, זהו שכתוב ׳מי זאת עלה מן המדבר׳ (שם ג, ו) - זה הר סיני שהוא צואר העולם, ׳מקטרת מר׳ - זה הקב"ה, שנאמר בו ׳אלך לי אל הר המור׳ (שם ד), ׳ולבונה׳ - זו הלבנה הקדושה, עליה נאמר ׳ואל גבעת הלבונה׳, ׳מכל אבקת רוכל׳ - זה הצדיק, שהוא כולל הכל בכל. דבר אחר, ׳צוארך׳ - זו תורה שבעל פה, הלכה למשה מסיני, ׳מקטרת מר׳ - אמר מר, ׳ולבונה׳ - לבון ההלכה, ׳מכל אבקת רוכל׳ - זה הצדיק שיש בו מכל המינים, וזה מאיר את התורה שבעל פה. ומיד שהיא מתקשטת בכל מיני תכשיטים, ירושלים שהיא צואר העולם, הקב"ה מקיף אותה, זהו שכתוב ׳ואני אהיה לה נאם יהו"ה חומת אש סביב׳ (זכריה ה, ט), והוא מחבק אותה בשתי זרועות, זהו שכתוב ׳שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני׳ (שיר השירים ב, ו).
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ד"א צוארך דא אורייתא. שהוא מחבר הראש שהוא שמים עם הגוף שהוא הארץ, כמו שכתוב (ירמיהו לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות כו', וזה שאומר למטה דא טורא דסיני כו' שבו הטה הקב"ה שמים על הארץ: