ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 71: תיקון ו ממהדורא תנינא - קשוט הכלה בכל אבריה לקראת חתנה בגאלה האחרונה › פיסקה 13 (קמב ע"א)

החוטם חותם אמת והפה בת המלך - והצואר ירושלים בתכשיטיה

תיקוני זוהר · תיקון ו ממהדורא תנינא - קשוט הכלה בכל אבריה לקראת חתנה בגאלה האחרונה · מאמר 71 · פיסקה 13 · דף קמב ע"א

לשון הזוהר

וָא״ו אִיהוּ חוֹטָמָא מִתְתַּקְנָא בְּאַנְפִּין, עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳וַיִּיצֶר יהו״ה אלהי״ם׳ (בראשית ב, ז), וְנַהֲרִין בְּחִוָּור וְסוּמַק, וְחוֹטָמָא דְאָזְלָא בְאֹרַח מֵישַׁר אִיהִי חוֹתָם אֱמֶת, וְאִם לַאו אִיהִי בְאֹרַח קְשׁוֹט לַאו אִיהִי חוֹתָמָא דְגוּשְׁפַּנְקָא דְמַלְכָּא, וּבְגִין דָּא צִיּוּרָא דְמַטְרוֹנִיתָא דִיּוֹקְנָא דִילָהּ דְּחוֹטָמָא, מִתְתַּקְנָא בְּאַנְפִּין וּבְאֹרַח מֵישַׁר עַל אַנְפִּין, ° וּתְרֵין נוּקְבִין דְּחוֹטָמָא תְּרֵי נְבִיאֵי קְשׁוֹט, פּוּמָא בְרַתָּא דְמַלְכָּא, וּבָהּ לְשׁוֹן לִמּוּדִים דְּאִיהוּ צַדִּיק, ° וַעֲלָהּ (נ״א ועלייהו) אִתְּמַר (שיר ד ג) ׳כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵךְ נָאוְה׳ בְּאוֹרַיְיתָא, ° פּוּמָא כְּלָלָא דְכֹלָּא, מִינָהּ קוֹל וְדִבּוּר דְּאִינוּן ו״ה, מִינָהּ הֲבַל דְּאִיהִי ה', פּוּמָא דְקִיקָא סְתִימָא בְּאוֹת י', מִתְתַּקְנָא בִשְׁמָא דַיהו״ה, ° וּבְגִין דָּא ׳כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵךְ נָאוְה׳. ° ׳צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן׳ (שם ז, ה), דָּא יְרוּשָׁלַם, עֲלָהּ אִתְּמַר ׳כְּמִגְדַּל דָּוִד צַוָּארֵךְ׳ (שם ד, ד), ° תַּכְשִׁיטִין דִּילָהּ כֹּהֲנִים לְוִיִּים יִשְׂרְאֵלִים, בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת דָּא צַדִּיק דְּאִיהוּ תֵּל שֶׁהַכֹּל פּוֹנִים בּוֹ, ° (פִּנּוֹת) פיות דִּילֵיהּ תְּרֵין נְבִיאֵי קְשׁוֹט, דִּשְׁכִינְתָּא וַדַּאי אִיהִי יְרוּשָׁלַם, תַּכְשִׁיטִין דִּילָהּ תְּלַת אֲבָהָן, חֲרוּזִין דִּילָהּ תְּרֵי סַמְכֵי קְשׁוֹט וְצַדִּיק.

תרגום

וא״ו הוּא הַחֹטֶם הַמִּתְתַּקֵּן בַּפָּנִים, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (בראשית ב ז) ׳וַיִּיצֶר יהו״ה אלהי״ם׳, וּמְאִירִים בְּלָבָן וְאָדֹם. וְהַחֹטֶם הַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה הוּא חוֹתָם אֱמֶת, וְאִם אֵינוֹ הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, אֵינוֹ חוֹתַם טַבַּעַת הַמֶּלֶךְ. וּמִשּׁוּם כָּךְ צִיּוּר הַמַּטְרוֹנִיתָא, דְּמוּת חָטְמָהּ, מִתְתַּקֶּנֶת בַּפָּנִים וּבְדֶרֶךְ יְשָׁרָה עַל הַפָּנִים. וּשְׁנֵי נִקְבֵי הָאַף - שְׁנֵי נְבִיאֵי אֱמֶת. הַפֶּה - בַּת הַמֶּלֶךְ, וּבָהּ לְשׁוֹן לִמּוּדִים שֶׁהוּא צַדִּיק, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (שיר ד ג) ׳כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה׳ בַּתּוֹרָה. הַפֶּה - כְּלָל שֶׁל הַכֹּל, מִמֶּנָּה קוֹל וְדִבּוּר שֶׁהֵם ו״ה, מִמֶּנָּה הֶבֶל שֶׁהִיא ה׳, פֶּה דַּק סָתוּם בְּאוֹת י׳, מִתְתַּקֵּן בְּשֵׁם יהו״ה, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה׳. ׳צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן׳ (שיר ז ה) - זוֹ יְרוּשָׁלַיִם, עָלֶיהָ נֶאֱמַר (שם ד ד) ׳כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ׳: תַּכְשִׁיטֶיהָ - כֹּהֲנִים לְוִיִּים יִשְׂרְאֵלִים, ׳בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת׳ - זֶה הַצַּדִּיק שֶׁהוּא תֵּל שֶׁהַכֹּל פּוֹנִים בּוֹ, פִּיּוֹתָיו - שְׁנֵי נְבִיאֵי אֱמֶת. וְהַשְּׁכִינָה וַדַּאי הִיא יְרוּשָׁלַיִם, תַּכְשִׁיטֶיהָ - שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת, מַחֲרוֹזוֹתֶיהָ - שְׁנֵי סַמְכֵי אֱמֶת וְצַדִּיק.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וא״ו איהו חוטמא מתתקנא באנפין, עלייהו אתמר ׳וייצר יהו״ה אלהי״ם׳ (בראשית ב, ז), ונהרין בחוור וסומק, וחוטמא דאזלא בארח מישר איהי חותם אמת, ואם לאו איהי בארח קשוט לאו איהי חותמא דגושפנקא דמלכא, ובגין דא ציורא דמטרוניתא דיוקנא דילה דחוטמא, מתתקנא באנפין ובארח מישר על אנפין, ° ותרין נוקבין דחוטמא תרי נביאי קשוט, פומא ברתא דמלכא, ובה לשון למודים דאיהו צדיק, ° ועלה (נ״א ועלייהו) אתמר (שיר ד ג) ׳כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה׳ באורייתא, ° פומא כללא דכלא, מינה קול ודבור דאינון ו״ה, מינה הבל דאיהי ה', פומא דקיקא סתימא באות י', מתתקנא בשמא דיהו״ה, ° ובגין דא ׳כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה׳. ° ׳צוארך כמגדל השן׳ (שם ז, ה), דא ירושלם, עלה אתמר ׳כמגדל דוד צוארך׳ (שם ד, ד), ° תכשיטין דילה כהנים לויים ישראלים, בנוי לתלפיות דא צדיק דאיהו תל שהכל פונים בו, ° (פנות) פיות דיליה תרין נביאי קשוט, דשכינתא ודאי איהי ירושלם, תכשיטין דילה תלת אבהן, חרוזין דילה תרי סמכי קשוט וצדיק.

התרגום: וא״ו הוא החטם המתתקן בפנים, עליהם נאמר (בראשית ב ז) ׳וייצר יהו״ה אלהי״ם׳, ומאירים בלבן ואדם. והחטם ההולך בדרך ישרה הוא חותם אמת, ואם אינו הולך בדרך אמת, אינו חותם טבעת המלך. ומשום כך ציור המטרוניתא, דמות חטמה, מתתקנת בפנים ובדרך ישרה על הפנים. ושני נקבי האף - שני נביאי אמת. הפה - בת המלך, ובה לשון למודים שהוא צדיק, ועליה נאמר (שיר ד ג) ׳כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה׳ בתורה. הפה - כלל של הכל, ממנה קול ודבור שהם ו״ה, ממנה הבל שהיא ה׳, פה דק סתום באות י׳, מתתקן בשם יהו״ה, ומשום כך ׳כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה׳. ׳צוארך כמגדל השן׳ (שיר ז ה) - זו ירושלים, עליה נאמר (שם ד ד) ׳כמגדל דויד צוארך׳: תכשיטיה - כהנים לויים ישראלים, ׳בנוי לתלפיות׳ - זה הצדיק שהוא תל שהכל פונים בו, פיותיו - שני נביאי אמת. והשכינה ודאי היא ירושלים, תכשיטיה - שלשת האבות, מחרוזותיה - שני סמכי אמת וצדיק.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: ותרין נוקבין כו' פומא כו'. ואינון ז"ת, חוטמא וב' פנים בב' גוונין הן חג"ת כנ"ל, וב' נוקבין ופומא - נהי"ם, וג"ר אינון הנסתרות בג' מוחין:

לכל המפרשים על פיסקה זו