אבן השתיה בת העין - והאבן שמאסוה הבונים היתה לראש פנה
תיקוני זוהר · תיקון ו ממהדורא תנינא - קשוט הכלה בכל אבריה לקראת חתנה בגאלה האחרונה · מאמר 71 · פיסקה 10 · דף קמב ע"א
לשון הזוהר
וְאִינוּן תְּרֵין עֲשַׂר אַנְפִּין וּתְרֵי עֲשַׂר גַּדְפִין דְּחֵיוָון, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם׳ (יחזקאל א, ו) גַּוָּון חִוָּור דְּעִינָא, וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל לְאַרְבַּעְתָּם גַּוָּון סוּמַק דְּעִינָא, וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּם אִינוּן גַּוָּון יָרוֹק דְּעִינָא, דְּאִתְּמַר (שם) ׳וְאַרְבָּעָה פָנִים׳ לְאֶחָד וְגוֹמֵר, ׳וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם וְגוֹמֵר׳, הָא אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים, גַּדְפִין אִינוּן כַּנְפֵי עִינָא, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים׳, וְחֵיוָון בְּהוֹן׳ כְּתִיב וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יהו''ה צְבָאוֹ״ת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׳ (ישעיה ו, ג), ׳זֶה אֶל זֶה׳ וַדַּאי, כְּגַוְונָא דְלוּחִין דְאוֹרַיְיתָא דְאִתְּמַר בְּהוֹן ׳כְּתוּבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתוּבִים׳, ׳לֻחוֹת אֶבֶן כְּתוּבִים וְגוֹמֵר׳, ׳לֻחֹת אֶבֶן׳, מַאי אֶבֶן, דָּא אֶבֶן הַשְּׁתִיָּיה, שֶׁמִּמֶּנָּה הוּשָׁתַת הָעוֹלָם, וְהִיא בַת עִינָא, עֲלָהּ אִתְּמַר ׳עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עִינָיִם׳ (זכריה ג, ט), וְאִינוּן שִׁבְעָה גִּלְדֵּי עִינָא, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ׳ (תהלים קיט, קסד), וְדָא מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא, דְאִתְּמַר בָּהּ ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׳ (שם קיח, כב), מַאי הַבּוֹנִים אִלֵּין אִינוּן מָארֵי מַתְנִיתִין דְּאִינוּן בָּנָאן בִּנְיָינִין דְּעָלְמָא, ° וּפוֹסְקֵי הֲלָכוֹת, דְּמָאֲסוּ בָהּ בְּגָלוּתָא, אִתְּמַר בָּהּ ׳הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׳, בְּגִין דְּאִיהִי הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי קַבָּלָה לְמֹשֶׁה, וּמַה דַּהֲוַת בַּת עִינָא אוּכְמָא, מִינָהּ וּבָהּ יְהֵא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָהִיר עָלְמָא, בְּגִין דְּאִיהוּ נָהִיר בָּהּ.
תרגום
וְאֵלֶּה הֵם שְׁנֵים עָשָׂר הַפָּנִים וּשְׁנֵים עָשָׂר כַּנְפֵי הַחַיּוֹת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם׳ (יחזקאל א, ו) - גָּוֶן לָבָן שֶׁל הָעַיִן, ׳וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל לְאַרְבַּעְתָּם׳ - גָּוֶן אָדֹם שֶׁל הָעַיִן, ׳וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן׳ - גָּוֶן יָרֹק שֶׁל הָעַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) ׳וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד וְגוֹ'׳, ׳וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם וְגוֹ'׳ - הֲרֵי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה: הַכְּנָפַיִם הֵן כַּנְפֵי הָעַיִן, וַעֲלֵיהֶן נֶאֱמַר ׳מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְתֻבִים׳. וְהַחַיּוֹת, בָּהֶן כָּתוּב ׳וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יהו"ה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׳ (ישעיה ו, ג) - ׳זֶה אֶל זֶה׳ וַדַּאי, כְּעֵין לוּחוֹת הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם, מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְתֻבִים׳. ׳לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים וְגוֹ'׳ - מַהִי ׳אֶבֶן׳? זוֹ אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה שֶׁמִּמֶּנָּה הוּשְׁתַת הָעוֹלָם, וְהִיא בַּת הָעַיִן, עָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם׳ (זכריה ג, ט), וְהֵם שִׁבְעָה קְרוּמֵי הָעַיִן, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ׳ (תהלים קיט, קסד). וְזֹאת הַמַּלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׳ (שם קיח, כב). מַהוּ ׳הַבּוֹנִים׳? אֵלֶּה בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה שֶׁבּוֹנִים בִּנְיְנֵי הָעוֹלָם, וּפוֹסְקֵי הֲלָכוֹת, שֶׁמָּאֲסוּ בָּהּ בַּגָּלוּת. נֶאֱמַר בָּהּ ׳הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה׳, מִשּׁוּם שֶׁהִיא הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, קַבָּלָה לְמֹשֶׁה. וּמַה שֶּׁהָיְתָה בַּת עַיִן שְׁחוֹרָה - מִמֶּנָּה וּבָהּ יָאִיר הקב"ה אֶת הָעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁהוּא מֵאִיר בָּהּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואינון תרין עשר אנפין ותרי עשר גדפין דחיוון, הדא הוא דכתיב ׳ופני אריה אל הימין לארבעתם׳ (יחזקאל א, ו) גוון חוור דעינא, ופני שור מהשמאל לארבעתם גוון סומק דעינא, ופני נשר לארבעתם אינון גוון ירוק דעינא, דאתמר (שם) ׳וארבעה פנים׳ לאחד וגומר, ׳וארבע כנפים וגומר׳, הא ארבעה ועשרים, גדפין אינון כנפי עינא, ועלייהו אתמר ׳מזה ומזה הם כתבים׳, וחיוון בהון׳ כתיב וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש יהו'ה צבאו״ת מלא כל הארץ כבודו׳ (ישעיה ו, ג), ׳זה אל זה׳ ודאי, כגוונא דלוחין דאורייתא דאתמר בהון ׳כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים׳, ׳לחות אבן כתובים וגומר׳, ׳לחת אבן׳, מאי אבן, דא אבן השתייה, שממנה הושתת העולם, והיא בת עינא, עלה אתמר ׳על אבן אחת שבעה עינים׳ (זכריה ג, ט), ואינון שבעה גלדי עינא, ועלייהו אתמר ׳שבע ביום הללתיך׳ (תהלים קיט, קסד), ודא מלכותא קדישא, דאתמר בה ׳אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׳ (שם קיח, כב), מאי הבונים אלין אינון מארי מתניתין דאינון בנאן בניינין דעלמא, ° ופוסקי הלכות, דמאסו בה בגלותא, אתמר בה ׳היתה לראש פנה׳, בגין דאיהי הלכה למשה מסיני קבלה למשה, ומה דהות בת עינא אוכמא, מינה ובה יהא קודשא בריך הוא נהיר עלמא, בגין דאיהו נהיר בה.
התרגום: ואלה הם שנים עשר הפנים ושנים עשר כנפי החיות, זהו שכתוב ׳ופני אריה אל הימין לארבעתם׳ (יחזקאל א, ו) - גון לבן של העין, ׳ופני שור מהשמאל לארבעתם׳ - גון אדם של העין, ׳ופני נשר לארבעתן׳ - גון ירק של העין, שנאמר (שם) ׳וארבעה פנים לאחד וגו'׳, ׳וארבע כנפים וגו'׳ - הרי עשרים וארבעה: הכנפים הן כנפי העין, ועליהן נאמר ׳מזה ומזה הם כתבים׳. והחיות, בהן כתוב ׳וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש יהו"ה צבאות מלא כל הארץ כבודו׳ (ישעיה ו, ג) - ׳זה אל זה׳ ודאי, כעין לוחות התורה שנאמר בהם ׳כתבים משני עבריהם, מזה ומזה הם כתבים׳. ׳לחת אבן כתבים וגו'׳ - מהי ׳אבן׳? זו אבן השתיה שממנה הושתת העולם, והיא בת העין, עליה נאמר ׳על אבן אחת שבעה עינים׳ (זכריה ג, ט), והם שבעה קרומי העין, ועליהם נאמר ׳שבע ביום הללתיך׳ (תהלים קיט, קסד). וזאת המלכות הקדושה, שנאמר בה ׳אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׳ (שם קיח, כב). מהו ׳הבונים׳? אלה בעלי המשנה שבונים בניני העולם, ופוסקי הלכות, שמאסו בה בגלות. נאמר בה ׳היתה לראש פנה׳, משום שהיא הלכה למשה מסיני, קבלה למשה. ומה שהיתה בת עין שחורה - ממנה ובה יאיר הקב"ה את העולם, משום שהוא מאיר בה.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ופסקי הלכות דמאסו בה בגלותא אתמר כו'. דעתה אין אנו סומכין על פסק אלא בראיות ופלפולא כמו שהוא בכל הש"ס ופוסקים, אבל פסקי הלכות אינן אלא לעם הארץ, אבל לעתיד לבא שילמדו מפי משה - הלכה למשה מסיני, ושם אין קושיא ופלפול כלל, וזהו…