עלית הנשמה בשינה כמשכון - עד שתפרע חטאי אותו היום
תיקוני זוהר · תיקון ה ממהדורא תנינא - דיני הנשמה בבית הדין שלמעלה ופדית השכינה · מאמר 70 · פיסקה 9 · דף קלט ע"ב
לשון הזוהר
וְעַל נִשְׁמָתָא אִתְּמַר ° ׳מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ ° שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךָ׳ (מיכה ז, ח), דְּלָא תִדּוֹר אִם לֹא תְּשַׁלֵּם (קהלת ה, ד), הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ׳ (משלי כב, כז), ° וְאִשְׁתָּאֲרוּ רוּחַ וְנֶפֶשׁ יְתוֹמִים, וְאִם נִשְׁמָתָא עָבְרַת עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא וְאַנְחַת חוֹבִין בְּגוּפָא, דִין אִיהוּ לִיפָּרַע מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, בְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה דְאִשְׁתָּאַר לוֹן מִנִּשְׁמָתָא, דִבְגִין חוֹבִין נָטְלִין מֵחַיָּיבַיָּא מַשְׁכּוֹנָא דְאִיהִי נִשְׁמָתָא, וְדָא אִיהוּ ׳אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ׳ (שמות כב, כח). וְאִי אִית לֵיהּ חוֹבִין וְאִית לֵיהּ זַכְוָון, אִתְפַּרְעוּ חוֹבִין בְּזַכְוָון, וְאִתְּמַר יָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ, מִיָּד חָזְרִין לֵיהּ לְגוּפָא קֳדָם דְּיֵיתֵי שִׁמְשָׁא, וְדָא אִיהוּ (שם) ׳עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ׳, דְּכַד נָאִים בַּר נַשׁ נִשְׁמָתָא סָלְקָא מִנֵּיהּ, וְלָא נָחְתַת בְּגוּפָא עַד דְּפָרְעַת כָּל חוֹבִין דְּעָבַד בַּר נַשׁ בְּהַהוּא יוֹמָא, וּבְגִין דָּא מְמַשְׁכֵּן לָהּ הַהוּא בֵּי דִינָא דִלְעִילָא, בְגִין דִּמְקַטְרְגָא סָלִיק אַבַּתְרָהָא לְמִתְּבַע מִינָהּ דִּינָא, בְּאַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין, תְּרֵין דְּאִתְּמַר לְעִיל, ° וּתְרֵין דְּאִינוּן שַׁרְיָין עַל אִינוּן דִּמְגַלִּין עֶרְיָין דְּאוֹרַיְיתָא, ° זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּנָטִיר לָהּ בְּכָל יוֹמָא.
תרגום
וְעַל הַנְּשָׁמָה נֶאֱמַר ׳מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךָ׳ (מיכה ז, ח), שֶׁלֹּא תִּדֹּר אִם לֹא תְּשַׁלֵּם (קהלת ה, ד), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ׳ (משלי כב, כז), וְנִשְׁאֲרוּ הָרוּחַ וְהַנֶּפֶשׁ יְתוֹמִים. וְאִם הַנְּשָׁמָה עָבְרָה עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה וְהִנִּיחָה חוֹבוֹת בַּגּוּף, דִּין הוּא לְהִפָּרַע מִנִּכְסֵי הַיְּתוֹמִים - בְּמִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לָהֶם מִן הַנְּשָׁמָה - שֶׁמִּשּׁוּם חֲטָאִים לוֹקְחִים מִן הַחַיָּבִים מַשְׁכּוֹן שֶׁהוּא הַנְּשָׁמָה, וְזֶהוּ ׳אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ׳ (שמות כב, כח). וְאִם יֵשׁ לוֹ חֲטָאִים וְיֵשׁ לוֹ זְכֻיּוֹת, נִפְרָעִים הַחֲטָאִים בַּזְּכֻיּוֹת, וְנֶאֱמַר: יָצָא שְׂכָרוֹ בְּהֶפְסֵדוֹ, מִיָּד חוֹזְרִים לוֹ לַגּוּף קֹדֶם שֶׁתָּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, וְזֶהוּ (שם) ׳עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ׳: שֶׁכְּשֶׁיָּשֵׁן הָאָדָם, הַנְּשָׁמָה עוֹלָה מִמֶּנּוּ, וְאֵינָהּ יוֹרֶדֶת לַגּוּף עַד שֶׁפָּרְעָה אֶת כָּל הַחֲטָאִים שֶׁעָשָׂה הָאָדָם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. וּמִשּׁוּם כָּךְ מְמַשְׁכֵּן אוֹתָהּ אוֹתוֹ בֵּית הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה, מִשּׁוּם שֶׁהַמְקַטְרֵג עוֹלֶה אַחֲרֶיהָ לִתְבֹּעַ מִמֶּנָּה דִּין בְּאַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין: שְׁתַּיִם שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְעֵיל, וּשְׁתַּיִם הַשּׁוֹרוֹת עַל אוֹתָם הַמְגַלִּים עֶרְוַת הַתּוֹרָה. אַשְׁרֵי מִי שֶׁשּׁוֹמֵר אוֹתָהּ בְּכָל יוֹם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ועל נשמתא אתמר ° ׳משכבת חיקך ° שמר פתחי פיך׳ (מיכה ז, ח), דלא תדור אם לא תשלם (קהלת ה, ד), הדא הוא דכתיב ׳אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך׳ (משלי כב, כז), ° ואשתארו רוח ונפש יתומים, ואם נשמתא עברת על פקודי אורייתא ואנחת חובין בגופא, דין איהו ליפרע מנכסי יתומים, בפקודין דעשה דאשתאר לון מנשמתא, דבגין חובין נטלין מחייביא משכונא דאיהי נשמתא, ודא איהו ׳אם חבל תחבל שלמת רעך׳ (שמות כב, כח). ואי אית ליה חובין ואית ליה זכוון, אתפרעו חובין בזכוון, ואתמר יצא שכרו בהפסדו, מיד חזרין ליה לגופא קדם דייתי שמשא, ודא איהו (שם) ׳עד בא השמש תשיבנו לו׳, דכד נאים בר נש נשמתא סלקא מניה, ולא נחתת בגופא עד דפרעת כל חובין דעבד בר נש בההוא יומא, ובגין דא ממשכן לה ההוא בי דינא דלעילא, בגין דמקטרגא סליק אבתרהא למתבע מינה דינא, בארבע מיתות בית דין, תרין דאתמר לעיל, ° ותרין דאינון שריין על אינון דמגלין עריין דאורייתא, ° זכאה איהו מאן דנטיר לה בכל יומא.
התרגום: ועל הנשמה נאמר ׳משכבת חיקך שמר פתחי פיך׳ (מיכה ז, ח), שלא תדר אם לא תשלם (קהלת ה, ד), זהו שכתוב ׳אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך׳ (משלי כב, כז), ונשארו הרוח והנפש יתומים. ואם הנשמה עברה על מצוות התורה והניחה חובות בגוף, דין הוא להפרע מנכסי היתומים - במצוות עשה שנשארו להם מן הנשמה - שמשום חטאים לוקחים מן החיבים משכון שהוא הנשמה, וזהו ׳אם חבל תחבל שלמת רעך׳ (שמות כב, כח). ואם יש לו חטאים ויש לו זכיות, נפרעים החטאים בזכיות, ונאמר: יצא שכרו בהפסדו, מיד חוזרים לו לגוף קדם שתבוא השמש, וזהו (שם) ׳עד בא השמש תשיבנו לו׳: שכשישן האדם, הנשמה עולה ממנו, ואינה יורדת לגוף עד שפרעה את כל החטאים שעשה האדם באותו היום. ומשום כך ממשכן אותה אותו בית הדין שלמעלה, משום שהמקטרג עולה אחריה לתבע ממנה דין בארבע מיתות בית דין: שתים שנאמרו לעיל, ושתים השורות על אותם המגלים ערות התורה. אשרי מי ששומר אותה בכל יום.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: משוכבת חיקך. רוצה לומר, דקרי לה שוכבת, דבה שכיב שכינתא בגלותא, דבזמן בית המקדש היתה שוכנת בבית המקדש, ועתה בגלותא היא מחזרת על גופא דצדיקייא בגלותא דאינון מנדדין עמה בפיקודין, בנר"ן דלהון, דהן אפרוחים וביצים ובנים כנ"ל בהקדמה: