ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 70: תיקון ה ממהדורא תנינא - דיני הנשמה בבית הדין שלמעלה ופדית השכינה › פיסקה 7 (קלט ע"ב)

תפלין וציצית שלמת השכינה - משכבה וכסויה בליל הגלות

תיקוני זוהר · תיקון ה ממהדורא תנינא - דיני הנשמה בבית הדין שלמעלה ופדית השכינה · מאמר 70 · פיסקה 7 · דף קלט ע"ב

לשון הזוהר

וְאִם חָבוֹל תַּחְבּוֹל תְּפִלִּין דְּיָד וּתְפִלִּין דְּרֵישָׁא, שַׂלְמַת רֵעֶךָ כִּסּוּיָיא דְמִצְוָה, ׳עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ׳ (שמות יז, יב), דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יהו''ה׳ (תהלים פד, יב) אלהי״ם, תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ ° קֳדָם דְּיִתְכַּנִּישׁ מִנֵּיהּ, דַּעֲלֵיהּ אִתְּמַר (מלאכי ג, ג) וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ, מַאי צְדָקָה צְלוֹתָא, וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ כַּנְפֵי מִצְוָה דְּאִינוּן תְּפִלִּין כַּנְפֵי יוֹנָה, וְכַנְפֵי מִצְוַת צִיצִית, הִיא שִׂמְלָתוֹ לְעוֹרוֹ מִשְׁכָא דִתְּפִלִּין, וְאִם אַתְּ לָא תַחֲזִיר אִלֵּין כִּסּוּיָין לֵיהּ קֳדָם דְּיִתְכַּנִּישׁ מִנֵּיהּ שִׁמְשָׁא דְּאִיהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יהו''ה׳ אלהי״ם, הָכִי יִתְכַּנִּישׁ מִינָךְ נִשְׁמָתָא, ° דְאִתְּמַר בָּהּ (תהלים פט, לז) כִּסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי, מִדָּה לָקֳבֵל מִדָּה, וּבְגִין דָּא ׳עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ׳, לוֹ לְעָנִי דְאִיהוּ צַדִּיק, וְלִשְׁכִינְתָּא דְאִיהִי עֲנִיָּיה בְגָלוּתָא, כַּד יֵתֵי לֵילְיָא דְאִיהִי גָלוּתָא, בַּמֶּה יִשְׁכָּב שְׁכִינְתָּא, דְּוַדַּאי שִׁמְשָׁא דְאִיהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא נָהִיר לָהּ ° בְּגָלוּתָא דְאִיהִי לֵילְיָא, וְאִשְׁתְּאָרַת בַּחֲשׁוֹכָא, וּבְגִין דָּא צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל ° לְאַנְהָרָא לָהּ בְּגָלוּתָא בְּאוֹר וְנֵר, דְּאִיהוּ תּוֹרָה וּמִצְוָה, ° אוֹר נִשְׁמָתָא, נֵ״ר נֶפֶשׁ רוּחָא דְאִינוּן סִימָן נֵ״ר, בָּתֵּי דִתְּפִלֵּי לְמִשְׁכַּב בְּהוּ שְׁכִינְתָּא בְגָלוּתָא, וְכִסּוּיָא דְצִיצִית לְאִתְעַטְּפָא בֵיהּ בְּמִשְׁכָּבָהּ.

תרגום

וְאִם חָבֹל תַּחְבֹּל - תְּפִלִּין שֶׁל יָד וּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, (שמות יז יב) ׳שַׂלְמַת רֵעֶךָ׳ - כִּסּוּי הַמִּצְוָה, ׳עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ׳, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (תהלים פד יב) ׳כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יהו״ה אלהי״ם׳ - תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ קֹדֶם שֶׁיֵּאָסֵף מִמֶּנּוּ, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר (מלאכי ג ג) ׳וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ׳. מַהִי ׳צְדָקָה׳? תְּפִלָּה. וּ׳מַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ׳ - כַּנְפֵי הַמִּצְוָה, שֶׁהֵן הַתְּפִלִּין, כַּנְפֵי הַיּוֹנָה, וְכַנְפֵי מִצְוַת הַצִּיצִית, הִיא שִׂמְלָתוֹ לְעוֹרוֹ, עוֹר הַתְּפִלִּין. וְאִם אַתָּה לֹא תַּחְזִיר לוֹ אֶת הַכִּסּוּיִים הָאֵלֶּה קֹדֶם שֶׁתֵּאָסֵף מִמֶּנּוּ הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהוּא הקב"ה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יהו״ה אלהי״ם׳, כָּךְ תֵּאָסֵף מִמְּךָ הַנְּשָׁמָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (תהלים פט לז) ׳כִּסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי׳ - מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ׳ - לוֹ, לֶעָנִי שֶׁהוּא צַדִּיק, וְלַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא עֲנִיָּה בַּגָּלוּת: כְּשֶׁיָּבוֹא הַלַּיְלָה שֶׁהוּא הַגָּלוּת, בַּמֶּה תִּשְׁכַּב הַשְּׁכִינָה? שֶׁוַּדַּאי הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהוּא הקב"ה אֵינוֹ מֵאִיר לָהּ בַּגָּלוּת שֶׁהִיא לַיְלָה, וְנִשְׁאֶרֶת בַּחֹשֶׁךְ. וּמִשּׁוּם כָּךְ צְרִיכִים יִשְׂרָאֵל לְהָאִיר לָהּ בַּגָּלוּת בְּאוֹר וָנֵר, שֶׁהוּא תּוֹרָה וּמִצְוָה - ׳אוֹר׳ הַנְּשָׁמָה, ׳נֵ״ר׳ נֶפֶשׁ רוּחַ, שֶׁהֵם סִימָן ׳נֵ״ר׳: בָּתֵּי הַתְּפִלִּין לִשְׁכַּב בָּהֶם הַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת, וְכִסּוּי הַצִּיצִית לְהִתְעַטֵּף בּוֹ בְּמִשְׁכָּבָהּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואם חבול תחבול תפלין דיד ותפלין דרישא, שלמת רעך כסוייא דמצוה, ׳עד בא השמש׳ (שמות יז, יב), דאתמר ביה ׳כי שמש ומגן יהו'ה׳ (תהלים פד, יב) אלהי״ם, תשיבנו לו ° קדם דיתכניש מניה, דעליה אתמר (מלאכי ג, ג) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, מאי צדקה צלותא, ומרפא בכנפיה כנפי מצוה דאינון תפלין כנפי יונה, וכנפי מצות ציצית, היא שמלתו לעורו משכא דתפלין, ואם את לא תחזיר אלין כסויין ליה קדם דיתכניש מניה שמשא דאיהו קודשא בריך הוא, דאתמר ביה ׳כי שמש ומגן יהו'ה׳ אלהי״ם, הכי יתכניש מינך נשמתא, ° דאתמר בה (תהלים פט, לז) כסאו כשמש נגדי, מדה לקבל מדה, ובגין דא ׳עד בא השמש תשיבנו לו׳, לו לעני דאיהו צדיק, ולשכינתא דאיהי ענייה בגלותא, כד יתי ליליא דאיהי גלותא, במה ישכב שכינתא, דודאי שמשא דאיהו קודשא בריך הוא לא נהיר לה ° בגלותא דאיהי ליליא, ואשתארת בחשוכא, ובגין דא צריכין ישראל ° לאנהרא לה בגלותא באור ונר, דאיהו תורה ומצוה, ° אור נשמתא, נ״ר נפש רוחא דאינון סימן נ״ר, בתי דתפלי למשכב בהו שכינתא בגלותא, וכסויא דציצית לאתעטפא ביה במשכבה.

התרגום: ואם חבל תחבל - תפלין של יד ותפלין של ראש, (שמות יז יב) ׳שלמת רעך׳ - כסוי המצוה, ׳עד בא השמש׳, שנאמר בו (תהלים פד יב) ׳כי שמש ומגן יהו״ה אלהי״ם׳ - תשיבנו לו קדם שיאסף ממנו, שעליו נאמר (מלאכי ג ג) ׳וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה׳. מהי ׳צדקה׳? תפלה. ו׳מרפא בכנפיה׳ - כנפי המצוה, שהן התפלין, כנפי היונה, וכנפי מצות הציצית, היא שמלתו לעורו, עור התפלין. ואם אתה לא תחזיר לו את הכסויים האלה קדם שתאסף ממנו השמש שהוא הקב"ה, שנאמר בו ׳כי שמש ומגן יהו״ה אלהי״ם׳, כך תאסף ממך הנשמה, שנאמר בה (תהלים פט לז) ׳כסאו כשמש נגדי׳ - מדה כנגד מדה. ומשום כך ׳עד בא השמש תשיבנו לו׳ - לו, לעני שהוא צדיק, ולשכינה שהיא עניה בגלות: כשיבוא הלילה שהוא הגלות, במה תשכב השכינה? שודאי השמש שהוא הקב"ה אינו מאיר לה בגלות שהיא לילה, ונשארת בחשך. ומשום כך צריכים ישראל להאיר לה בגלות באור ונר, שהוא תורה ומצוה - ׳אור׳ הנשמה, ׳נ״ר׳ נפש רוח, שהם סימן ׳נ״ר׳: בתי התפלין לשכב בהם השכינה בגלות, וכסוי הציצית להתעטף בו במשכבה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: קדם דיתכניש מיני' דעליה כו'. רוצה לומר מיניה דצדיק וכן שכינתא כמו שאומר למטה ובג"ד עד כו' לעני דאיהו צדיק ולשכינתא כו', וכנ"ל דקרא מיירי בעני כמו שאומר כיון דלית ליה אחרא, וכמו שאומר הא בעשיר שכב. ואמר מאי צדקה צלותא . דבצלותא…

לכל המפרשים על פיסקה זו