ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 70: תיקון ה ממהדורא תנינא - דיני הנשמה בבית הדין שלמעלה ופדית השכינה › פיסקה 6 (קלט ע"ב)

נבלות הפה על עץ הלשון - והשבת העבוט שהוא הנפש והרוח

תיקוני זוהר · תיקון ה ממהדורא תנינא - דיני הנשמה בבית הדין שלמעלה ופדית השכינה · מאמר 70 · פיסקה 6 · דף קלט ע"ב

לשון הזוהר

וְעוֹד ׳לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ׳, דָּא נִבְלוּת הַפֶּה, ° עַל הָעִץ דָּא לִישָׁנָא דְחוֹבָה דָא גָרִים דְּיָמוּת קֳדָם זִמְנֵיהּ, וְדָא אִיהוּ ׳כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ׳, דָּבָר אַחֵר ׳לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ׳, דָּא יֵצֶר הָרָע, עַל הָעִץ דָּא נִשְׁמַת חַיִּים, דְּמָאן דְּחִלֵּל בָּהּ אִתְּמַר בֵּיהּ ׳כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ׳, וְיָמוּת בְּעָלְמָא דֵין וּבְעָלְמָא דְאָתֵי, ° דָּא אִיהוּ דִינֵיהּ בְּחֶנֶק מָאן דְּעָבַר עַל דָּא. (דבר אחר ׳לא תלין נבלתו על העץ׳, דא נפשא דחול דלא תתחזיא קדם נפשא יתירא ובגינה אמר למשה ׳של נעליך מעל רגליך׳ (שמות ג, ה)). תִּנְיָינָא הֶרֶג, לְמַאן דְּמְעַנֵי לְאַלְמָנָה וְיָתוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אִם עַנֵה תְעַנֵה׳ כו', וְכֵן מַאן דְּמְּמַשְׁכֵּן לְחַבְרֵיהּ צָרִיךְ לְמֶחְזַר לֵיהּ מַשְׁכּוֹנֵיהּ בְּעִידָּן דְּצָרִיךְ לֵיהּ, כֵּיוָן דְּלֵית לֵיהּ אָחֳרָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הָעֲבוֹט׳ (דברים כד, יג) וְאִתְּמַר בִּקְרָא אַחֲרָא ׳אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ׳ (שמות כב, כה), ° הַאי בְּנִשְׁמָתָא דְבַר נַשׁ מְמַלֵּל, ׳אִם חָבֹל תַּחְבֹּל׳ - נַפְשָׁא וְרוּחָא, שַׂלְמַת רֵעֶךָ דָּא נִשְׁמָתָא.

תרגום

וְעוֹד, ׳לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ׳ - זוֹ נִבְלוּת הַפֶּה, ׳עַל הָעֵץ׳ - זֶה הַלָּשׁוֹן, שֶׁחֵטְא זֶה גּוֹרֵם שֶׁיָּמוּת לִפְנֵי זְמַנּוֹ, וְזֶהוּ ׳כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ׳. דָּבָר אַחֵר, ׳לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ׳ - זֶה יֵצֶר הָרָע, ׳עַל הָעֵץ׳ - זוֹ נִשְׁמַת חַיִּים, שֶׁמִּי שֶׁחִלֵּל בָּהּ, נֶאֱמַר בּוֹ ׳כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ׳, וְיָמוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא - זֶהוּ דִּינוֹ בְּחֶנֶק, שֶׁל מִי שֶׁעוֹבֵר עַל זֶה. (דָּבָר אַחֵר, ׳לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ׳ - זוֹ הַנֶּפֶשׁ הַחוֹלִית, שֶׁלֹּא תֵּרָאֶה לִפְנֵי הַנֶּפֶשׁ הַיְּתֵרָה, וְעָלֶיהָ אָמַר לְמֹשֶׁה (שמות ג ה) ׳שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ׳.) שֵׁנִית, הֲרִיגָה, לְמִי שֶׁמְּעַנֶּה אַלְמָנָה וְיָתוֹם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אִם עַנֵּה תְעַנֶּה׳ וְכוּ׳. וְכֵן מִי שֶׁמְּמַשְׁכֵּן אֶת חֲבֵרוֹ, צָרִיךְ לְהַחֲזִיר לוֹ אֶת מַשְׁכּוֹנוֹ בָּעֵת שֶׁצָּרִיךְ לוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ אַחֵר, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים כד יג) ׳הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט׳, וְנֶאֱמַר בְּפָסוּק אַחֵר (שמות כב כה) ׳אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ׳. זֶה מְדַבֵּר בִּנְשָׁמַת הָאָדָם: ׳אִם חָבֹל תַּחְבֹּל׳ - הַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ, ׳שַׂלְמַת רֵעֶךָ׳ - זוֹ הַנְּשָׁמָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועוד ׳לא תלין נבלתו׳, דא נבלות הפה, ° על העץ דא לישנא דחובה דא גרים דימות קדם זמניה, ודא איהו ׳כי קבור תקברנו׳, דבר אחר ׳לא תלין נבלתו׳, דא יצר הרע, על העץ דא נשמת חיים, דמאן דחלל בה אתמר ביה ׳כי קבור תקברנו׳, וימות בעלמא דין ובעלמא דאתי, ° דא איהו דיניה בחנק מאן דעבר על דא. (דבר אחר ׳לא תלין נבלתו על העץ׳, דא נפשא דחול דלא תתחזיא קדם נפשא יתירא ובגינה אמר למשה ׳של נעליך מעל רגליך׳ (שמות ג, ה)). תניינא הרג, למאן דמעני לאלמנה ויתום, הדא הוא דכתיב ׳אם ענה תענה׳ כו', וכן מאן דממשכן לחבריה צריך למחזר ליה משכוניה בעידן דצריך ליה, כיון דלית ליה אחרא, הדא הוא דכתיב ׳השב תשיב לו את העבוט׳ (דברים כד, יג) ואתמר בקרא אחרא ׳אם חבל תחבל שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו׳ (שמות כב, כה), ° האי בנשמתא דבר נש ממלל, ׳אם חבל תחבל׳ - נפשא ורוחא, שלמת רעך דא נשמתא.

התרגום: ועוד, ׳לא תלין נבלתו׳ - זו נבלות הפה, ׳על העץ׳ - זה הלשון, שחטא זה גורם שימות לפני זמנו, וזהו ׳כי קבור תקברנו׳. דבר אחר, ׳לא תלין נבלתו׳ - זה יצר הרע, ׳על העץ׳ - זו נשמת חיים, שמי שחלל בה, נאמר בו ׳כי קבור תקברנו׳, וימות בעולם הזה ובעולם הבא - זהו דינו בחנק, של מי שעובר על זה. (דבר אחר, ׳לא תלין נבלתו על העץ׳ - זו הנפש החולית, שלא תראה לפני הנפש היתרה, ועליה אמר למשה (שמות ג ה) ׳של נעליך מעל רגליך׳.) שנית, הריגה, למי שמענה אלמנה ויתום, זהו שכתוב ׳אם ענה תענה׳ וכו׳. וכן מי שממשכן את חברו, צריך להחזיר לו את משכונו בעת שצריך לו, כיון שאין לו אחר, זהו שכתוב (דברים כד יג) ׳השב תשיב לו את העבוט׳, ונאמר בפסוק אחר (שמות כב כה) ׳אם חבל תחבל שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו׳. זה מדבר בנשמת האדם: ׳אם חבל תחבל׳ - הנפש והרוח, ׳שלמת רעך׳ - זו הנשמה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: על העץ דא לישנא דחובא כו'. ועיין לעיל תיקון ס ”ו דאינון מות וחיים ביד לשון, ואמר דחובא דא גרים כו' כמו שאמרו ( שבת לג ע"א ) על כן על בחוריו כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו