הנשמה היתרה בשבת אדמת קדש - והעגל שעשוהו הערב רב ולא ישראל
תיקוני זוהר · תיקון ה ממהדורא תנינא - דיני הנשמה בבית הדין שלמעלה ופדית השכינה · מאמר 70 · פיסקה 4 · דף קלט ע"ב
לשון הזוהר
דָבָר אַחֵר ׳לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעִץ׳, דָּא שַׁבָּת, דְּיָרִית בֵּיהּ בַּר נַשׁ נְשָׁמָה יְתֵירָה, לָא צָרִיךְ לְאִתְחַזְיָא קֳדָמָהָא נַפְשָׁא דְשָׁלְטָא בְּבַר נַשׁ בְּיוֹמִין דְּחוֹל, בִּמְלָאכָה דְאִיהִי אֲסוּרָה בְשַׁבָּת, אֶלָּא ׳קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא׳, דְלָא אִתְחַזְיָא קֳדָם זָכוֹר וְשָׁמוֹר דְּשַׁבָּת, וּבְגִינָהּ אִתְּמַר (שמות ה ה) ׳שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא׳, (דברים כא כג) ׳וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ׳, דְנִשְׁמָתָא יְתֵירָה אִיהִי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דִּלְעִילָא, אַדְמַת קֹדֶשׁ, דְּאִתְּמַר בָּהּ (ירמיה ב ג) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו״ה.וְעוֹד ׳לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעִץ׳ דָּא בַר נַשׁ דְּאִיהוּ נָבָל, עֲלֵיהּ אִתְּמַר כָּל הַמַּעֲמִיד תַּלְמִיד דְּלַאו אִיהוּ הָגוּן כְּאִלּוּ מַעֲמִיד אֲשֵׁרָה, וּבְגִין דָּא ׳לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעִץ׳ דְּאִיהוּ עִץ הַחַיִּים. דָּבָר אַחֵר לֹא תָלִין וְגוֹמֵר, הָעִץ אִלֵּין יִשְׂרָאֵל דְּאִתְּמַר בְּהוּ (ישעיה סה כב) ׳כִימֵי הָעִץ יְמֵי עַמִּי׳, חוֹבָא דְעָבְדוּ עַם נָבָל, לָא תְהֵא תַלְיָא לֵיהּ בְּיִשְׂרָאֵל, דְּכַד עֲבַדוּ יָת עֶגְלָא חַשִּׁיב מֹשֶׁה דְּיִשְׂרָאֵל עֲבַדוּ לֵיהּ, ׳וְאָמַר (שמות לב יא) לָמָה יהו''ה יֶחרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ׳, אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (שם) לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, מִיָּד נָחִית וְחָזָא עִגֶל דִּיּוֹקְנָא דְשׁוֹר וַחֲמוֹר, שָׁאִיל לֵיהּ מָאן עָבַד לָךְ, אָמַר חֲמוֹר, עִרֶב רַב (יחזקאל כג כ) ׳אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם׳, שׁוֹר אָמַר טַס דְּחֲקִיק עַלַהּ שׁוֹר, בְּזִמְנָא דְאִתְּמַר בְּעִרֶב רַב (שמות לב ג) ׳וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב׳, אִזְדַּמְנַת תַּמָּן, וְאֶרְמֵי כֹּלָּא אַהֲרֹן בְּנוּרָא, וְנָפְקַת עֶגְלָא דִיּוֹקְנָא דְשׁוֹר וַחֲמוֹר, בְּהַהוּא זִמְנָא צָוְוחַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמְרַת, (ישעיה א ג) ׳יָדַע שׁוֹר קוֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו, יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן׳.
תרגום
דָּבָר אַחֵר, ׳לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ׳ - זֶה הַשַּׁבָּת, שֶׁיּוֹרֵשׁ בּוֹ הָאָדָם נְשָׁמָה יְתֵרָה, לֹא צָרִיךְ לְהֵרָאוֹת לְפָנֶיהָ הַנֶּפֶשׁ הַשּׁוֹלֶטֶת בָּאָדָם בִּימוֹת הַחֹל בִּמְלָאכָה הָאֲסוּרָה בְּשַׁבָּת, אֶלָּא ׳קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא׳, שֶׁלֹּא תֵּרָאֶה לִפְנֵי ׳זָכוֹר׳ וְ׳שָׁמוֹר׳שֶׁל שַׁבָּת, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (שמות ה ה)׳שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא׳, (דברים כא כג)׳וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ׳, שֶׁהַנְּשָׁמָה הַיְּתֵרָה הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁלְּמַעְלָה, אַדְמַת קֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (ירמיה ב ג)׳קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו״ה׳. וְעוֹד, ׳לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ׳ - זֶה אָדָם שֶׁהוּא נָבָל, עָלָיו נֶאֱמַר: כָּל הַמַּעֲמִיד תַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, כְּאִלּוּ מַעֲמִיד אֲשֵׁרָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ׳ שֶׁהוּא עֵץ הַחַיִּים. דָּבָר אַחֵר, ׳לֹא תָלִין׳ וְגוֹ׳ - הָעֵץ אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ישעיה סה כב) ׳כִּימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי׳: הַחֵטְא שֶׁעָשׂוּ עַם נָבָל, לֹא תִּהְיֶה תְּלוּיָה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּשֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל חָשַׁב מֹשֶׁה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עָשׂוּהוּ, וְאָמַר (שמות לב יא) ׳לָמָה יהו״ה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ׳. אָמַר לוֹ הקב"ה (שם) ׳לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ׳. מִיָּד יָרַד וְרָאָה עֵגֶל בְּצוּרַת שׁוֹר וַחֲמוֹר, שָׁאַל אוֹתוֹ: מִי עָשָׂה אוֹתְךָ? אָמַר: חֲמוֹר, עֵרֶב רַב (יחזקאל כג כ) ׳אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם׳, שׁוֹר אָמַר: טַס שֶׁחָקוּק עָלָיו שׁוֹר, בַּזְּמַן שֶׁנֶּאֱמַר בָּעֵרֶב רַב (שמות לב ג) ׳וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב׳ - נִמְצָא שָׁם, וְהִשְׁלִיךְ אַהֲרֹן אֶת הַכֹּל בָּאֵשׁ, וְיָצָא הָעֵגֶל בְּצוּרַת שׁוֹר וַחֲמוֹר. בְּאוֹתוֹ זְמַן צָעֲקָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמְרָה, (ישעיה א ג) ׳יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו, יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: דבר אחר ׳לא תלין נבלתו על העץ׳, דא שבת, דירית ביה בר נש נשמה יתירה, לא צריך לאתחזיא קדמהא נפשא דשלטא בבר נש ביומין דחול, במלאכה דאיהי אסורה בשבת, אלא ׳קבור תקברנו ביום ההוא׳, דלא אתחזיא קדם זכור ושמור דשבת, ובגינה אתמר (שמות ה ה) ׳של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא׳, (דברים כא כג) ׳ולא תטמא את אדמתך׳, דנשמתא יתירה איהי ארץ ישראל דלעילא, אדמת קדש, דאתמר בה (ירמיה ב ג) קדש ישראל ליהו״ה.ועוד ׳לא תלין נבלתו על העץ׳ דא בר נש דאיהו נבל, עליה אתמר כל המעמיד תלמיד דלאו איהו הגון כאלו מעמיד אשרה, ובגין דא ׳לא תלין נבלתו על העץ׳ דאיהו עץ החיים. דבר אחר לא תלין וגומר, העץ אלין ישראל דאתמר בהו (ישעיה סה כב) ׳כימי העץ ימי עמי׳, חובא דעבדו עם נבל, לא תהא תליא ליה בישראל, דכד עבדו ית עגלא חשיב משה דישראל עבדו ליה, ׳ואמר (שמות לב יא) למה יהו'ה יחרה אפך בעמך׳, אמר ליה קודשא בריך הוא (שם) לך רד כי שחת עמך, מיד נחית וחזא עגל דיוקנא דשור וחמור, שאיל ליה מאן עבד לך, אמר חמור, ערב רב (יחזקאל כג כ) ׳אשר בשר חמורים בשרם׳, שור אמר טס דחקיק עלה שור, בזמנא דאתמר בערב רב (שמות לב ג) ׳ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב׳, אזדמנת תמן, וארמי כלא אהרן בנורא, ונפקת עגלא דיוקנא דשור וחמור, בההוא זמנא צווחת רוח הקדש ואמרת, (ישעיה א ג) ׳ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע עמי לא התבונן׳.
התרגום: דבר אחר, ׳לא תלין נבלתו על העץ׳ - זה השבת, שיורש בו האדם נשמה יתרה, לא צריך להראות לפניה הנפש השולטת באדם בימות החל במלאכה האסורה בשבת, אלא ׳קבור תקברנו ביום ההוא׳, שלא תראה לפני ׳זכור׳ ו׳שמור׳של שבת, ועליה נאמר (שמות ה ה)׳של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא׳, (דברים כא כג)׳ולא תטמא את אדמתך׳, שהנשמה היתרה היא ארץ ישראל שלמעלה, אדמת קדש, שנאמר בה (ירמיה ב ג)׳קדש ישראל ליהו״ה׳. ועוד, ׳לא תלין נבלתו על העץ׳ - זה אדם שהוא נבל, עליו נאמר: כל המעמיד תלמיד שאינו הגון, כאלו מעמיד אשרה, ומשום כך ׳לא תלין נבלתו על העץ׳ שהוא עץ החיים. דבר אחר, ׳לא תלין׳ וגו׳ - העץ אלו ישראל, שנאמר בהם (ישעיה סה כב) ׳כימי העץ ימי עמי׳: החטא שעשו עם נבל, לא תהיה תלויה בישראל, שכשעשו את העגל חשב משה שישראל עשוהו, ואמר (שמות לב יא) ׳למה יהו״ה יחרה אפך בעמך׳. אמר לו הקב"ה (שם) ׳לך רד כי שחת עמך׳. מיד ירד וראה עגל בצורת שור וחמור, שאל אותו: מי עשה אותך? אמר: חמור, ערב רב (יחזקאל כג כ) ׳אשר בשר חמורים בשרם׳, שור אמר: טס שחקוק עליו שור, בזמן שנאמר בערב רב (שמות לב ג) ׳ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב׳ - נמצא שם, והשליך אהרן את הכל באש, ויצא העגל בצורת שור וחמור. באותו זמן צעקה רוח הקדש ואמרה, (ישעיה א ג) ׳ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע עמי לא התבונן׳.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: של נעליך. הוא נפשא, דהוא נעל דרוחא, אתתא דילה: