השכינה בגלות כנדה וכמצרע - ופתיחת המקור לטהרתה במקוה ישראל
תיקוני זוהר · תיקון ה ממהדורא תנינא - דיני הנשמה בבית הדין שלמעלה ופדית השכינה · מאמר 70 · פיסקה 15 · דף קלט ע"ב
לשון הזוהר
[ י"א תיקונים מהדורא בתרא, קמב ע"א ] ° וְאִם הוּא נֶדֶר מִסִּטְרָא דְאַבָּא וְאִמָּא, וְלָא בָּעִי, אֲנָא סָלִיק לְגַבֵּי הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר׳ (דברים יז, ח), דְּאִתְּמַר בֵּיהּ בְּמוּפְלָא מִמָּךְ אַל תִּדְרוֹשׁ, דְּיִפְטוֹר נֶדֶר, וְאַף עַל גַּב דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי בְגָלוּתָא לְגַבֵּי בַּעְלָהּ כְּנִדָּה, דְּאִיהִי יַפְרִישׁ ׳בֵּין דָּם לְדָם׳, וְאִתְפַּתַּח מְקוֹרָא דִילָהּ, לְדַכָּאָה לָהּ בְּמַיִם דְּאוֹרַיְיתָא, מַיִם חַיִּים דְּלָא פָסְקִין, וְאַפְרֵישׁ מִינָהּ דַּם נִדָּה דְּאִיהִי לִילִי״ת, דְּלָא אִתְקְרִיבַת בַּהֲדָהּ, דְּאִיהִי חוֹבָא דְנִשְׁמָתָא דְסָאִיבַת לָהּ, וְלֵית לָהּ רְשׁוּ לְסָלְקָא נִשְׁמָתָא לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, לְהַהוּא אֲתַר דְּאִתְיְיהִיבַת מִתַּמָּן, וְאִתְדָּנַת ׳בֵּין דִּין לְדִין׳, בֵּין דִּינֵי נְפָשׁוֹת לְדִינֵי מָמוֹנוֹת, דְּאִית מָאן דְּפָרַע בְּמָמוֹנֵיהּ, וְאִית מָאן דְּפָרַע בְּנַפְשֵׁיהּ, ׳וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע׳, כְּמָה דְאוּקְמוּהוּ ׳אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד׳ (איכה א, א), דְּאִיהִי חֲשִׁיבָא שְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא כִּמְצוֹרָע, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה׳ (ויקרא יג, מו), (קמב ע"א) מִחוּץ וַדַּאי, דָּא גָלוּתָא, דְּאִיהִי לְבָר מֵאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, דְּאִיהִי מוֹתְבָא דְאָת ה'. ° וְאִי מְקוֹרָא לָא יָכִיל לְמִפְתַּח עַד דְּיִפְתַּח לֵיהּ הַהוּא דְסָגִיר לֵיהּ, אֲנָא מְפַיַּיסְנָא לֵיהּ בְּגִין יו״ד ה״א וא״ו ה״א, דְּאִיהוּ יִחוּדָא (דיחודיה תמן), וּבְגִין לְבוּשִׁין דְּאִתְלַבֵּשׁ, מִיָּד אִתְפַּתְּחַת מְקוֹרָהּ וְאִתְדַּכִּיאַת שְׁכִינְתָּא, וְרָזָא דְמִלָּה (ירמיה יד, ד) מִקְוִה יִשְׂרָאֵל יהו״ה מוֹשִׁיעוֹ בְּעִת צָרָה, מוֹשִׁיעוֹ וַדַּאי, הַהוּא דְמָקוֹרָא דְמִקְוְה בִּידֵהּ.
תרגום
וְאִם זֶה נֶדֶר מִצַּד אַבָּא וְאִמָּא, וְאֵינוֹ רוֹצֶה - אֲנִי עוֹלֶה אֶל אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דברים יז ח) ׳כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר׳, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: בְּמֻפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ, שֶׁיִּפְטֹר אֶת הַנֶּדֶר. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת לְגַבֵּי בַּעְלָהּ כְּנִדָּה, שֶׁמַּפְרִישָׁה ׳בֵּין דָּם לְדָם׳, וְנִפְתָּח מְקוֹרָהּ לְטַהֵר אוֹתָהּ בְּמֵי הַתּוֹרָה, מַיִם חַיִּים שֶׁאֵינָם פּוֹסְקִים, וּמַפְרִישׁ מִמֶּנָּה דַּם נִדָּה שֶׁהוּא לִילִי״ת, שֶׁלֹּא תִּתְקָרֵב אֵלֶיהָ - שֶׁהוּא חֵטְא הַנְּשָׁמָה הַמְטַמֵּא אוֹתָהּ, וְאֵין לָהּ רְשׁוּת לְהַעֲלוֹת אֶת הַנְּשָׁמָה אֶל בַּעְלָהּ, אֶל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁנִּתְּנָה מִשָּׁם, וְנִדּוֹנֶת ׳בֵּין דִּין לְדִין׳, בֵּין דִּינֵי נְפָשׁוֹת לְדִינֵי מָמוֹנוֹת - שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁפּוֹרֵעַ בְּמָמוֹנוֹ, וְיֵשׁ מִי שֶׁפּוֹרֵעַ בְּנַפְשׁוֹ - ׳וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע׳, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (איכה א א) ׳אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד׳, שֶׁהַשְּׁכִינָה נֶחְשֶׁבֶת בַּגָּלוּת כִּמְצֹרָע, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (ויקרא יג מו) ׳בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה׳ - ׳מִחוּץ׳ וַדַּאי, זוֹ הַגָּלוּת, שֶׁהִיא מִחוּץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא מוֹשַׁב אוֹת ה׳. וְאִם הַמָּקוֹר אֵינוֹ יָכוֹל לְהִפָּתַח עַד שֶׁיִּפְתַּח לוֹ אוֹתוֹ הַסּוֹגֵר אוֹתוֹ - אֲנִי מְפַיֵּס אוֹתוֹ בִּשְׁבִיל יו״ד ה״א וא״ו ה״א שֶׁהוּא הַיִּחוּד, וּבִשְׁבִיל הַלְּבוּשִׁים שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ בָּהֶם, מִיָּד נִפְתָּח מְקוֹרָהּ וּמִטַּהֶרֶת הַשְּׁכִינָה. וְסוֹד הַדָּבָר (ירמיה יד ד) ׳מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יהו״ה מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה׳ - ׳מוֹשִׁיעוֹ׳ וַדַּאי, אוֹתוֹ שֶׁהַמָּקוֹר שֶׁל הַמִּקְוֶה בְּיָדוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [ י"א תיקונים מהדורא בתרא, קמב ע"א ] ° ואם הוא נדר מסטרא דאבא ואמא, ולא בעי, אנא סליק לגבי ההוא דאתמר ביה ׳כי יפלא ממך דבר׳ (דברים יז, ח), דאתמר ביה במופלא ממך אל תדרוש, דיפטור נדר, ואף על גב דשכינתא איהי בגלותא לגבי בעלה כנדה, דאיהי יפריש ׳בין דם לדם׳, ואתפתח מקורא דילה, לדכאה לה במים דאורייתא, מים חיים דלא פסקין, ואפריש מינה דם נדה דאיהי לילי״ת, דלא אתקריבת בהדה, דאיהי חובא דנשמתא דסאיבת לה, ולית לה רשו לסלקא נשמתא לגבי בעלה, לההוא אתר דאתייהיבת מתמן, ואתדנת ׳בין דין לדין׳, בין דיני נפשות לדיני ממונות, דאית מאן דפרע בממוניה, ואית מאן דפרע בנפשיה, ׳ובין נגע לנגע׳, כמה דאוקמוהו ׳איכה ישבה בדד׳ (איכה א, א), דאיהי חשיבא שכינתא בגלותא כמצורע, דאתמר ביה ׳בדד ישב מחוץ למחנה׳ (ויקרא יג, מו), (קמב ע"א) מחוץ ודאי, דא גלותא, דאיהי לבר מארעא דישראל, דאיהי מותבא דאת ה'. ° ואי מקורא לא יכיל למפתח עד דיפתח ליה ההוא דסגיר ליה, אנא מפייסנא ליה בגין יו״ד ה״א וא״ו ה״א, דאיהו יחודא (דיחודיה תמן), ובגין לבושין דאתלבש, מיד אתפתחת מקורה ואתדכיאת שכינתא, ורזא דמלה (ירמיה יד, ד) מקוה ישראל יהו״ה מושיעו בעת צרה, מושיעו ודאי, ההוא דמקורא דמקוה בידה.
התרגום: ואם זה נדר מצד אבא ואמא, ואינו רוצה - אני עולה אל אותו שנאמר בו (דברים יז ח) ׳כי יפלא ממך דבר׳, שנאמר בו: במפלא ממך אל תדרש, שיפטר את הנדר. ואף על פי שהשכינה בגלות לגבי בעלה כנדה, שמפרישה ׳בין דם לדם׳, ונפתח מקורה לטהר אותה במי התורה, מים חיים שאינם פוסקים, ומפריש ממנה דם נדה שהוא לילי״ת, שלא תתקרב אליה - שהוא חטא הנשמה המטמא אותה, ואין לה רשות להעלות את הנשמה אל בעלה, אל אותו המקום שנתנה משם, ונדונת ׳בין דין לדין׳, בין דיני נפשות לדיני ממונות - שיש מי שפורע בממונו, ויש מי שפורע בנפשו - ׳ובין נגע לנגע׳, כמו שאמרו (איכה א א) ׳איכה ישבה בדד׳, שהשכינה נחשבת בגלות כמצרע, שנאמר בו (ויקרא יג מו) ׳בדד ישב מחוץ למחנה׳ - ׳מחוץ׳ ודאי, זו הגלות, שהיא מחוץ לארץ ישראל שהיא מושב אות ה׳. ואם המקור אינו יכול להפתח עד שיפתח לו אותו הסוגר אותו - אני מפיס אותו בשביל יו״ד ה״א וא״ו ה״א שהוא היחוד, ובשביל הלבושים שמתלבש בהם, מיד נפתח מקורה ומטהרת השכינה. וסוד הדבר (ירמיה יד ד) ׳מקוה ישראל יהו״ה מושיעו בעת צרה׳ - ׳מושיעו׳ ודאי, אותו שהמקור של המקוה בידו.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ואם הוא נדר מסט' דאו"א. רוצה לומר, דאו"א נשבעו, דודאי שלמטה להן אינם יכולים להתיר, לכן מבקש מהכתר, כמו שמפרש והולך אנא סליק כו', ואמר ואע"ג כו' דאיהי יפרט כו' דמשם נטהר כל טומאה, ונשבת כל טומאה, ורוצה לומר דזהו כי יפלא ממך דבר…
אור יקר: יו״ד ה״א וא״ו ה״א כדפי׳ לעיל היינו דווקא בסוד יהו״ה זעיר דהיינו סוד שם.