ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 7: תיקון ה - בראשית נקדה בהיכלו, סוד הנקדות והטעמים מקמץ עד רפה › פיסקה 9 (טז ע"א)

אותיות ונקדות זכר ונקבה - וחולם חיריק ושורק באות וא"ו

תיקוני זוהר · תיקון ה - בראשית נקדה בהיכלו, סוד הנקדות והטעמים מקמץ עד רפה · מאמר 7 · פיסקה 9 · דף טז ע"א

לשון הזוהר

עַד כַּאן רָזָא דְקָמֵ״ץ, דְּאִיהוּ רָזָא ° דְמַחֲשָׁבָה עִלָּאָה וְתַתָּאָה (נ״א עילא ותתא), ° דְּאִיהִי נְקוּדָה בִּרְשׁוּת בַּעְלָהּ דְּאִיהוּ ו' רָקִיעַ, וּפַתַ״ח בְּלָא נְקוּדָה רְשׁוּ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּנְקוּדָה בְּלָא פַּתַ״ח רְשׁוּ בִפְנֵי עַצְמָהּ, ° דִּכְּמָה דְאַתְוָון אִינוּן דְּכַר וְנוּקְבָא, הָכִי נְקוּדִין אִינוּן דְּכַר וְנוּקְבָא, ° אֲבָל אַתְוָון אִנְהוּ לְגַבֵּי נְקוּדֵי כְּגוֹן גּוּפָא לְגַבֵּי רוּחָא, ° וְכֵן נְקוּדָה בְּו', כְּגוֹן חֹלֵ״ם אוֹ חִירֵ״ק אוֹ שׁוּרֵק, ° חֹלֵם לְעִילָא מִן ו' אִתְעֲבִיד ז', ° חִירֵ״ק לְתַתָּא אִתְעֲבִיד זָנָב גִּימַ״ל, ° שׁוּרֵק בְּאֶמְצָעִיתָא קוֹצָא דְאָת ד' ° קוֹצָא בְּאֶמְצָעִיתָא, ° וְכֹלָּא חָד, ׳אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אלהי״ם׳ (ישעיהו מד, ו). שְׁבָ״א מָאן אִיהוּ, ׳כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן׳, וְאִינוּן אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן, וְאִינוּן גּוּף וּבְרִית, ° וּלְקִבְלַיְיהוּ חַמָּה וּלְבָנָה, דְאִינוּן לָקֳבֵל אִימָּא עִלָּאָה וְתַתָּאָה. ׳וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ אֵצֶל הַחַיּוֹת׳ (יחזקאל א, טו), דָּא נְקוּדָה דִתְחוֹת סֶגוֹ״ל נְקוּדָה חִירֵ״ק דִלְתַתָּא, ׳אֵצֶל הַחַיּוֹת׳ ° דְּאִינוּן צֵרִ״י, ׳אֶת שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים׳. וְכֵן אִיהוּ בְּתוֹךְ הָאוֹפַנִּים ° שׁוּרֵ״ק, אוֹפַן חַד לְעִילָא וְאוֹפַן חַד לְתַתָּא, וְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא בֵינַיְיהוּ, ° ׳וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ׳ דָּא חִירֵק דְּאִיהוּ לְתַתָּא, ° כָּל נִיצוֹץ אִיהוּ י', וְכָל רָקִיעַ ו'.

תרגום

עַד כָּאן סוֹד הַקָּמָץ, שֶׁהוּא סוֹד מַחֲשָׁבָה עֶלְיוֹנָה וְתַחְתּוֹנָה, שֶׁהִיא נְקֻדָּה בִּרְשׁוּת בַּעְלָהּ, שֶׁהוּא וָא"ו רָקִיעַ. וּפַתָּח בְּלֹא נְקֻדָּה - רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּנְקֻדָּה בְּלֹא פַתָּח - רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. שֶׁכְּמוֹ שֶׁהָאוֹתִיּוֹת הֵן זָכָר וּנְקֵבָה, כָּךְ הַנְּקֻדּוֹת הֵן זָכָר וּנְקֵבָה, אֲבָל הָאוֹתִיּוֹת לְעֻמַּת הַנְּקֻדּוֹת הֵן כְּגוּף לְעֻמַּת רוּחַ. וְכֵן נְקֻדָּה בְּוָא"ו, כְּגוֹן חוֹלָם אוֹ חִירִיק אוֹ שׁוּרֻק: חוֹלָם לְמַעְלָה מִן הַוָּא"ו נַעֲשֶׂה זַיִ"ן, חִירִיק לְמַטָּה נַעֲשֶׂה זָנָב שֶׁל גִּימֶ"ל, שׁוּרֻק בָּאֶמְצַע - קוֹצוֹ שֶׁל אוֹת דָּלֶ"ת, קוֹץ בָּאֶמְצַע, וְהַכֹּל אֶחָד, ׳אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אלהי"ם׳ (ישעיה מד, ו). שְׁוָא מַהוּ? ׳כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן בְּתוֹךְ הָאוֹפָן׳, וְהֵם אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן, וְהֵם גּוּף וּבְרִית, וּכְנֶגְדָּם חַמָּה וּלְבָנָה, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד אִמָּא עִלָּאָה וְתַתָּאָה. ׳וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ אֵצֶל הַחַיּוֹת׳ (יחזקאל א, טו) - זוֹ הַנְּקֻדָּה שֶׁתַּחַת סְגוֹל, נְקֻדַּת חִירִיק שֶׁלְּמַטָּה, ׳אֵצֶל הַחַיּוֹת׳ שֶׁהֵן צֵירֵי - ׳אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים׳. וְכֵן הוּא, ׳בְּתוֹךְ הָאוֹפַנִּים׳ - שׁוּרֻק, ׳אוֹפַן אֶחָד׳ לְמַעְלָה ׳וְאוֹפַן אֶחָד׳ לְמַטָּה, וְהוּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא בֵּינֵיהֶם. ׳וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ׳ - זֶה חִירִיק שֶׁלְּמַטָּה. כָּל נִיצוֹץ הוּא יוּ"ד, וְכָל רָקִיעַ וָא"ו.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: עד כאן רזא דקמ״ץ, דאיהו רזא ° דמחשבה עלאה ותתאה (נ״א עילא ותתא), ° דאיהי נקודה ברשות בעלה דאיהו ו' רקיע, ופת״ח בלא נקודה רשו בפני עצמו, ונקודה בלא פת״ח רשו בפני עצמה, ° דכמה דאתוון אינון דכר ונוקבא, הכי נקודין אינון דכר ונוקבא, ° אבל אתוון אנהו לגבי נקודי כגון גופא לגבי רוחא, ° וכן נקודה בו', כגון חל״ם או חיר״ק או שורק, ° חלם לעילא מן ו' אתעביד ז', ° חיר״ק לתתא אתעביד זנב גימ״ל, ° שורק באמצעיתא קוצא דאת ד' ° קוצא באמצעיתא, ° וכלא חד, ׳אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהי״ם׳ (ישעיהו מד, ו). שב״א מאן איהו, ׳כאשר יהיה האופן בתוך האופן׳, ואינון את המאור הגדול ואת המאור הקטן, ואינון גוף וברית, ° ולקבלייהו חמה ולבנה, דאינון לקבל אימא עלאה ותתאה. ׳והנה אופן אחד בארץ אצל החיות׳ (יחזקאל א, טו), דא נקודה דתחות סגו״ל נקודה חיר״ק דלתתא, ׳אצל החיות׳ ° דאינון צר״י, ׳את שני המאורות הגדולים׳. וכן איהו בתוך האופנים ° שור״ק, אופן חד לעילא ואופן חד לתתא, ואיהו עמודא דאמצעיתא בינייהו, ° ׳והנה אופן אחד בארץ׳ דא חירק דאיהו לתתא, ° כל ניצוץ איהו י', וכל רקיע ו'.

התרגום: עד כאן סוד הקמץ, שהוא סוד מחשבה עליונה ותחתונה, שהיא נקדה ברשות בעלה, שהוא וא"ו רקיע. ופתח בלא נקדה - רשות בפני עצמו, ונקדה בלא פתח - רשות בפני עצמה. שכמו שהאותיות הן זכר ונקבה, כך הנקדות הן זכר ונקבה, אבל האותיות לעמת הנקדות הן כגוף לעמת רוח. וכן נקדה בוא"ו, כגון חולם או חיריק או שורק: חולם למעלה מן הוא"ו נעשה זי"ן, חיריק למטה נעשה זנב של גימ"ל, שורק באמצע - קוצו של אות דל"ת, קוץ באמצע, והכל אחד, ׳אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהי"ם׳ (ישעיה מד, ו). שוא מהו? ׳כאשר יהיה האופן בתוך האופן׳, והם את המאור הגדל ואת המאור הקטן, והם גוף וברית, וכנגדם חמה ולבנה, שהם כנגד אמא עלאה ותתאה. ׳והנה אופן אחד בארץ אצל החיות׳ (יחזקאל א, טו) - זו הנקדה שתחת סגול, נקדת חיריק שלמטה, ׳אצל החיות׳ שהן צירי - ׳את שני המארת הגדלים׳. וכן הוא, ׳בתוך האופנים׳ - שורק, ׳אופן אחד׳ למעלה ׳ואופן אחד׳ למטה, והוא עמודא דאמצעיתא ביניהם. ׳והנה אופן אחד בארץ׳ - זה חיריק שלמטה. כל ניצוץ הוא יו"ד, וכל רקיע וא"ו.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: דמחשבה עילאה ותתאה. רוצה לומר חכמה ומלכות שהיא חכמה תתאה:

לכל המפרשים על פיסקה זו