הטעמים מן הכתר והנקדות מן המוח - ורצוא ושוב בדגש ורפה
תיקוני זוהר · תיקון ה - בראשית נקדה בהיכלו, סוד הנקדות והטעמים מקמץ עד רפה · מאמר 7 · פיסקה 10 · דף טז ע"ב
לשון הזוהר
[טז:] ° יְהָו״ה שְׁבָ״א אִיהוּ דִינָא, קָמֵ״ץ רַחֲמֵי, שְׂמָאלָא וִימִינָא, ° דְמִתַּמָּן אוֹרַיְיתָא אִתְיַיהִיב דְּאִיהוּ עַמּוּדָא (דף טז ע"ב) דְאֶמְצָעִיתָא, וּבְזִמְנָא דְאִינוּן שְׁבָ״א קָמֵ״ץ חֹלֵ״ם, אִיהוּ רָמוּז כִּי בִי חָשַׁ״ק וַאֲפַלְּטֵהוּ, רַק ° בַּאֲבוֹתֶיךָ חָשַׁ״ק יְיָ'. ° מִסִּטְרָא דְא' דְּאִיהוּ יו״י דְּסָלִיק יהו״ה, הֲוָה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הוּא וּשְׁמֵיהּ לְחוֹד בְּכִתְרָא, קֳדָם דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא, עַד דְּסָלִיק בְּמַחֲשַׁבְתֵּיהּ לְמִבְרֵי אָדָם, ° דְּאִיהִי ° י' בְּרֵישָׁא דְא', תַּגָּא לְעִילָא, וּלְתַתָּא נְקוּדָה, וּבִנְקוּדֵי דְאַתְוָון ° אִשְׁתְּמוֹדְעָאן כָּל סְפִירָן, ° דְּתֵשַׁע נְקוּדֵי אִינוּן, וּבְהוֹן י״ד נִיצוֹצִין, וַעֲלַיְהוּ אִתְּמַר ׳וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות יד, כח) יוֹצְאִים ° בְּיָ״ד רָמָה, וְאִינוּן לָקֳבֵל פִּרְקִין דְה' אֶצְבְּעָן דְּאִינוּן י״ד, וּתְרֵין רְקִיעִין תַּמָּן, חַד מִן קָמֵ״ץ וְחַד מִן פַּתַ״ח, לָקֳבֵל תְּרֵין קָנֵי דִדְרוֹעִי, וְכָל נִיצוֹץ ° אִיהוּ פֶּרֶק, וְאִיהוּ ° מִדָּה, וְרָקִיעַ ° אַמָּה, ° וְקָנֶה, וְקַו הַמִּדָּה. טַעֲמֵי אִינוּן מִן כִּתְרָא, וְאִינוּן בְּרֵישָׁא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, נְקוּדִין מִן מוֹחָא, וְאִינוּן בִּרְכָאָן עַל רֵישָׁא דְצַדִּיק, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק׳ (משלי י, ו), ° וְאִינוּן תְּלַת טִפִּין דְּאִתְמַשְׁכוּ מִן מוֹחָא לְגַבֵּי בְּרִית מִילָה, אַתְוָון מִסִּטְרָא דְאִימָּא עִלָּאָה, ° וְכֻלְּהוּ אִתְכְּלִילָן בְּמַלְכוּתָא, וּנְקוּדֵי לְאַתְוָון כְּנִשְׁמָתָא לְגוּפָא, דְּגוּפָא אִיהוּ כְּסוּס לָרוֹכֵב, וְאַתְוָון אִינוּן פְּתִיחִין לִנְקוּדֵי לְקַבְּלָא לוֹן, ° וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳וְכַנְפֵיהֶם פְּרוּדוֹת מִלְמָעְלָה׳ (יחזקאל א, יא), לְקַבְּלָא עֲלַיְהוּ נְקוּדֵי, וּנְקוּדֵי בְּכָל אֲתַר ° בַּת קוֹל. ° טַעֲמֵי אִינוּן מָאנֵי קְרָבָא, ° רָפֶ״ה אִיהוּ לְעִילָא מֵאַתְוָון, וַעֲלֵיה אִתְּמַר ׳וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ, כְּעִין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא נָטוּי עַל רָאשֵׁיהֶם מִלְמָעְלָה׳ (שם כב, כב), נָטוּי דָּא אִיהוּ רָפֶ״ה, נָטוּי עַל רָאשֵׁי חֵיוָן, ° דְּאִינוּן יהו״ה אַרְבַּע אַתְוָון וַדַּאי, דָּגֵ״שׁ אִיהוּ מִלְּגָאו דְּאַתְוָון, כְּגַוְונָא דָא יּהּוּ״הּ, רָפֶ״ה מִלְּבָר ° כְּגַוְונָא דָא יֹהוֹ״הֹ, וְאִינוּן כְּמֶתֶג וָרֶסֶן לְאוֹתִיּוֹת, וּבְהוֹן ׳וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב׳, ° רָצוֹא בְּדָגֵ״שׁ, וָשׁוֹב בְּרָפֶ״ה.
תרגום
יְהָוָ״ה: שְׁוָא הוּא דִּין, קָמָץ - רַחֲמִים, שְׂמֹאל וְיָמִין, שֶׁמִּשָּׁם הַתּוֹרָה נִתְּנָה, שֶׁהוּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וּבִזְמַן שֶׁהֵם שְׁוָא קָמָץ חוֹלָם, הוּא רָמוּז, ׳כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ׳, רַק ׳בַּאֲבוֹתֶיךָ חָשַׁק ה׳׳. מִצַּד הָאָלֶ״ף, שֶׁהִיא יו״י, הָעוֹלָה יהו"ה, הָיָה הקב"ה הוּא וּשְׁמוֹ לְבַד בַּכֶּתֶר, לִפְנֵי שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, עַד שֶׁעָלָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לִבְרֹא אָדָם, שֶׁהִיא יוּ״ד בְּרֹאשׁ הָאָלֶ״ף, תָּג לְמַעְלָה, וּלְמַטָּה נְקֻדָּה. וּבִנְקֻדּוֹת הָאוֹתִיּוֹת נוֹדָעוֹת כָּל הַסְּפִירוֹת, שֶׁתֵּשַׁע נְקֻדּוֹת הֵן, וּבָהֶן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה נִיצוֹצוֹת, וַעֲלֵיהֶן נֶאֱמַר וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה (שמות יד, כח), וְהֵם כְּנֶגֶד פִּרְקֵי חָמֵשׁ הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה, וּשְׁנֵי רְקִיעִים שָׁם, אֶחָד מִן קָמָץ וְאֶחָד מִן פַּתָּח, כְּנֶגֶד שְׁתֵּי עַצְמוֹת הַזְּרוֹעוֹת, וְכָל נִיצוֹץ הוּא פֶּרֶק, וְהוּא מִדָּה, וְרָקִיעַ - אַמָּה, וְקָנֶה, וְקַו הַמִּדָּה. הַטְּעָמִים הֵם מִן הַכֶּתֶר, וְהֵם בְּרֹאשׁ עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, הַנְּקֻדּוֹת מִן הַמּוֹחַ, וְהֵן בְּרָכוֹת עַל רֹאשׁ הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק׳ (משלי י, ו), וְהֵן שָׁלֹשׁ טִפּוֹת הַנִּמְשָׁכוֹת מִן הַמּוֹחַ אֶל בְּרִית מִילָה. הָאוֹתִיּוֹת מִצַּד אִמָּא עִלָּאָה, וְכֻלָּן נִכְלָלוֹת בְּמַלְכוּת. וְהַנְּקֻדּוֹת לָאוֹתִיּוֹת - כִּנְשָׁמָה לַגּוּף, שֶׁהַגּוּף כְּסוּס לָרוֹכֵב, וְהָאוֹתִיּוֹת פְּתוּחוֹת לַנְּקֻדּוֹת לְקַבְּלָן, וַעֲלֵיהֶן נֶאֱמַר ׳וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת מִלְמָעְלָה׳ (יחזקאל א, יא), לְקַבֵּל עֲלֵיהֶן אֶת הַנְּקֻדּוֹת, וְהַנְּקֻדּוֹת בְּכָל מָקוֹם - בַּת קוֹל. הַטְּעָמִים הֵם כְּלֵי מִלְחָמָה. הָרָפֶה הוּא לְמַעְלָה מִן הָאוֹתִיּוֹת, וְעָלָיו נֶאֱמַר, ׳וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ, כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא נָטוּי עַל רָאשֵׁיהֶם מִלְמָעְלָה׳ - ׳נָטוּי׳, זֶה הָרָפֶה, נָטוּי עַל רָאשֵׁי הַחַיּוֹת, שֶׁהֵן יהו"ה, אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת וַדַּאי. הַדָּגֵשׁ הוּא בִּפְנִים הָאוֹתִיּוֹת, כְּצוּרָה זוֹ, יּהּוּ״הּ, הָרָפֶה מִבַּחוּץ, כְּצוּרָה זוֹ, יֹהוֹ״הֹ, וְהֵם כְּמֶתֶג וָרֶסֶן לָאוֹתִיּוֹת, וּבָהֶם ׳וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב׳ - רָצוֹא בַּדָּגֵשׁ, וָשׁוֹב בָּרָפֶה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [טז:] ° יהו״ה שב״א איהו דינא, קמ״ץ רחמי, שמאלא וימינא, ° דמתמן אורייתא אתייהיב דאיהו עמודא (דף טז ע"ב) דאמצעיתא, ובזמנא דאינון שב״א קמ״ץ חל״ם, איהו רמוז כי בי חש״ק ואפלטהו, רק ° באבותיך חש״ק יי'. ° מסטרא דא' דאיהו יו״י דסליק יהו״ה, הוה קודשא בריך הוא הוא ושמיה לחוד בכתרא, קדם דאתברי עלמא, עד דסליק במחשבתיה למברי אדם, ° דאיהי ° י' ברישא דא', תגא לעילא, ולתתא נקודה, ובנקודי דאתוון ° אשתמודעאן כל ספירן, ° דתשע נקודי אינון, ובהון י״ד ניצוצין, ועליהו אתמר ׳ובני ישראל׳ (שמות יד, כח) יוצאים ° בי״ד רמה, ואינון לקבל פרקין דה' אצבען דאינון י״ד, ותרין רקיעין תמן, חד מן קמ״ץ וחד מן פת״ח, לקבל תרין קני דדרועי, וכל ניצוץ ° איהו פרק, ואיהו ° מדה, ורקיע ° אמה, ° וקנה, וקו המדה. טעמי אינון מן כתרא, ואינון ברישא דעמודא דאמצעיתא, נקודין מן מוחא, ואינון ברכאן על רישא דצדיק, כמה דאת אמר ׳ברכות לראש צדיק׳ (משלי י, ו), ° ואינון תלת טפין דאתמשכו מן מוחא לגבי ברית מילה, אתוון מסטרא דאימא עלאה, ° וכלהו אתכלילן במלכותא, ונקודי לאתוון כנשמתא לגופא, דגופא איהו כסוס לרוכב, ואתוון אינון פתיחין לנקודי לקבלא לון, ° ועלייהו אתמר ׳וכנפיהם פרודות מלמעלה׳ (יחזקאל א, יא), לקבלא עליהו נקודי, ונקודי בכל אתר ° בת קול. ° טעמי אינון מאני קרבא, ° רפ״ה איהו לעילא מאתוון, ועליה אתמר ׳ודמות על ראשי החיה רקיע, כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה׳ (שם כב, כב), נטוי דא איהו רפ״ה, נטוי על ראשי חיון, ° דאינון יהו״ה ארבע אתוון ודאי, דג״ש איהו מלגאו דאתוון, כגוונא דא יהו״ה, רפ״ה מלבר ° כגוונא דא יהו״ה, ואינון כמתג ורסן לאותיות, ובהון ׳והחיות רצוא ושוב׳, ° רצוא בדג״ש, ושוב ברפ״ה.
התרגום: יהו״ה: שוא הוא דין, קמץ - רחמים, שמאל וימין, שמשם התורה נתנה, שהוא עמודא דאמצעיתא. ובזמן שהם שוא קמץ חולם, הוא רמוז, ׳כי בי חשק ואפלטהו׳, רק ׳באבותיך חשק ה׳. מצד האל״ף, שהיא יו״י, העולה יהו"ה, היה הקב"ה הוא ושמו לבד בכתר, לפני שנברא העולם, עד שעלה במחשבתו לברא אדם, שהיא יו״ד בראש האל״ף, תג למעלה, ולמטה נקדה. ובנקדות האותיות נודעות כל הספירות, שתשע נקדות הן, ובהן ארבע עשרה ניצוצות, ועליהן נאמר ובני ישראל יצאים ביד רמה (שמות יד, כח), והם כנגד פרקי חמש האצבעות שהן ארבע עשרה, ושני רקיעים שם, אחד מן קמץ ואחד מן פתח, כנגד שתי עצמות הזרועות, וכל ניצוץ הוא פרק, והוא מדה, ורקיע - אמה, וקנה, וקו המדה. הטעמים הם מן הכתר, והם בראש עמודא דאמצעיתא, הנקדות מן המוח, והן ברכות על ראש הצדיק, כמו שנאמר ׳ברכות לראש צדיק׳ (משלי י, ו), והן שלש טפות הנמשכות מן המוח אל ברית מילה. האותיות מצד אמא עלאה, וכלן נכללות במלכות. והנקדות לאותיות - כנשמה לגוף, שהגוף כסוס לרוכב, והאותיות פתוחות לנקדות לקבלן, ועליהן נאמר ׳וכנפיהם פרדות מלמעלה׳ (יחזקאל א, יא), לקבל עליהן את הנקדות, והנקדות בכל מקום - בת קול. הטעמים הם כלי מלחמה. הרפה הוא למעלה מן האותיות, ועליו נאמר, ׳ודמות על ראשי החיה רקיע, כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה׳ - ׳נטוי׳, זה הרפה, נטוי על ראשי החיות, שהן יהו"ה, ארבע אותיות ודאי. הדגש הוא בפנים האותיות, כצורה זו, יהו״ה, הרפה מבחוץ, כצורה זו, יהו״ה, והם כמתג ורסן לאותיות, ובהם ׳והחיות רצוא ושוב׳ - רצוא בדגש, ושוב ברפה.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: כל ניצוץ כו'. מפרש מה שאמר לעיל דאיהו נקודה ברשות בעלה כו' נקודין אינון דכר כו':
אור יקר: כרובי עינא הכרובים הם דוקי בשר המכסים העפעפים הם השערות, והם ב׳ העליונים הם י״ו התחתונים הם ה ה, דהיינו העליונים חסד י, נצח ר, התחתונים ה גבורה, ה הוד, ואלו ואלו הם מדות ההנהגה לדין ולרחמים, וכשהם סוגרים בעי שם יו״ד ה״א וא״ו…