השכינה בשבת ברשות בעלה - וקשירתה בקשר תפלין של יד
תיקוני זוהר · תיקון ה - בראשית נקדה בהיכלו, סוד הנקדות והטעמים מקמץ עד רפה · מאמר 7 · פיסקה 8 · דף טז ע"א
לשון הזוהר
אֲבָל בְּשַׁבָּת אִיהִי רְשׁוּת הַיָּחִיד, דְּאִיהִי בִרְשׁוּתָא דְבַעְלָהּ, וְלַאו כְּגַוְונָא דְלֵילְיָא דַהֲוַת יְחִידָה בִרְשׁוּתָא דִילָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איכה א) אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד. וְיַעֲקֹב בְּגִין דְּקָרִיב לָהּ לְבַעְלָהּ בִּפְגִיעָה דִילֵיהּ, וַדַּאי עֲבִיד לָהּ חוֹבָה, וְכַד אָתָא שִׁמְשָׁא בְשַׁחֲרִית, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן׳ (תהלים פד, יב) יְיָ' אלהי״ם, ° אִתְּמַר בֵּיהּ (בראשית לב, לב) וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, ° מִתַּמָּן וְאֵילֵךְ ° קָשַׁר לָהּ עִמֵּיהּ, דְּאִיהוּ קֶשֶׁר דִּתְּפִלִּין דְּיָד, קָשִׁיר לָהּ עִמֵּיהּ דְּלָא תָּזוּז מִינֵיהּ לְעָלְמִין, ° מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא קָשִׁיר לָהּ בִּתְפִלִּין דְּיָד, דְּאִינוּן בִּדְרוֹעָא שְׂמָאלָא, מִסִּטְרָא דִימִינָא שַׁוִּי לָהּ כִּתְרָא עַל רֵישֵׁיהּ, תְּפִלִּין דְּרֵישָׁא, וְהַאי בְּיוֹמָא דְאִיהִי קְשִׁירָא עִם בַּעְלָהּ, אִתְּמַר בָּהּ ° יְשַׁחֲרוּנְנִי ° וְאָז יִמְצָאוּנְנִי, אֲבָל בְּלֵילְיָא דְאִיהִי גָלוּתָא, דְּאִיהִי לְבַר מִבַּעְלָהּ, וְאִיהִי רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אִתְּמַר בָּהּ ° אַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת, וּבְגִין דָּא אָמַר דָּוִד ׳אִם אֶתֵּן שְׁנָת לְעִינָי וְגוֹמֵר׳ (תהלים קלב, ד) ° ׳עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַייָ׳.
תרגום
אֲבָל בְּשַׁבָּת הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד, שֶׁהִיא בִּרְשׁוּת בַּעְלָהּ, וְלֹא כְּמוֹ בַּלַּיְלָה שֶׁהָיְתָה יְחִידָה בִּרְשׁוּת עַצְמָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד. וְיַעֲקֹב, מִשּׁוּם שֶׁקֵּרֵב אוֹתָהּ לְבַעְלָהּ בִּפְגִיעָתוֹ, וַדַּאי עָשָׂה אוֹתָהּ חוֹבָה. וּכְשֶׁבָּא הַשֶּׁמֶשׁ בַּבֹּקֶר, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אלהי"ם (תהלים פד, יב), נֶאֱמַר בּוֹ וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ (בראשית לב, לב). מִשָּׁם וָאֵילָךְ קָשַׁר אוֹתָהּ עִמּוֹ, שֶׁהוּא קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל יָד, קוֹשֵׁר אוֹתָהּ עִמּוֹ שֶׁלֹּא תָּזוּז מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם. מִצַּד שְׂמֹאל קוֹשֵׁר אוֹתָהּ בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד, שֶׁהֵן בִּזְרוֹעַ שְׂמֹאל, מִצַּד יָמִין שָׂם לָהּ כֶּתֶר עַל רֹאשׁוֹ, תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. וְזֶה בַּיּוֹם שֶׁהִיא קְשׁוּרָה עִם בַּעְלָהּ, נֶאֱמַר בָּהּ ׳יְשַׁחֲרֻנְנִי וְאָז יִמְצָאֻנְנִי׳. אֲבָל בַּלַּיְלָה, שֶׁהִיא הַגָּלוּת, שֶׁהִיא מִחוּץ לְבַעְלָהּ, וְהִיא רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, נֶאֱמַר בָּהּ, אַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר דָּוִד אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינַי (תהלים קלב, ד) וְגוֹמֵר, ׳עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אבל בשבת איהי רשות היחיד, דאיהי ברשותא דבעלה, ולאו כגוונא דליליא דהות יחידה ברשותא דילה, הדא הוא דכתיב (איכה א) איכה ישבה בדד. ויעקב בגין דקריב לה לבעלה בפגיעה דיליה, ודאי עביד לה חובה, וכד אתא שמשא בשחרית, דאתמר ביה ׳כי שמש ומגן׳ (תהלים פד, יב) יי' אלהי״ם, ° אתמר ביה (בראשית לב, לב) ויזרח לו השמש, ° מתמן ואילך ° קשר לה עמיה, דאיהו קשר דתפלין דיד, קשיר לה עמיה דלא תזוז מיניה לעלמין, ° מסטרא דשמאלא קשיר לה בתפלין דיד, דאינון בדרועא שמאלא, מסטרא דימינא שוי לה כתרא על רישיה, תפלין דרישא, והאי ביומא דאיהי קשירא עם בעלה, אתמר בה ° ישחרונני ° ואז ימצאונני, אבל בליליא דאיהי גלותא, דאיהי לבר מבעלה, ואיהי רשות בפני עצמה, אתמר בה ° אל תתודע לרשות, ובגין דא אמר דוד ׳אם אתן שנת לעיני וגומר׳ (תהלים קלב, ד) ° ׳עד אמצא מקום ליי׳.
התרגום: אבל בשבת היא רשות היחיד, שהיא ברשות בעלה, ולא כמו בלילה שהיתה יחידה ברשות עצמה, הדא הוא דכתיב, איכה ישבה בדד. ויעקב, משום שקרב אותה לבעלה בפגיעתו, ודאי עשה אותה חובה. וכשבא השמש בבקר, שנאמר בו כי שמש ומגן ה' אלהי"ם (תהלים פד, יב), נאמר בו ויזרח לו השמש (בראשית לב, לב). משם ואילך קשר אותה עמו, שהוא קשר של תפלין של יד, קושר אותה עמו שלא תזוז ממנו לעולם. מצד שמאל קושר אותה בתפלין של יד, שהן בזרוע שמאל, מצד ימין שם לה כתר על ראשו, תפלין של ראש. וזה ביום שהיא קשורה עם בעלה, נאמר בה ׳ישחרנני ואז ימצאנני׳. אבל בלילה, שהיא הגלות, שהיא מחוץ לבעלה, והיא רשות בפני עצמה, נאמר בה, אל תתודע לרשות. ומשום כך אמר דוד אם אתן שנת לעיני (תהלים קלב, ד) וגומר, ׳עד אמצא מקום לה׳.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ויפגע במקום. מקום הוא השכינה כמו שאומר לקמן עד אמצא מקום לה' כו':