ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 69: תיקון ממהדורא תנינא שהוא תיקון כה - ׳להנחיל אוהבי יש׳ ואהבה שאינה תלויה בפרס › פיסקה 1 (קלט ע"ב)

יראה ואהבה שאינן על מנת פרס - ו ׳בכל מאדך׳ במה שחביב עליו

תיקוני זוהר · תיקון ממהדורא תנינא שהוא תיקון כה - ׳להנחיל אוהבי יש׳ ואהבה שאינה תלויה בפרס · מאמר 69 · פיסקה 1 · דף קלט ע"ב

לשון הזוהר

[ י"א תיקונים מהדורא בתרא, קלט ע"ב ] בְּרֵאשִׁית ° תַּמָּן יֵ״שׁ, (משלי ח, כא) לְהַנְחִיל אוֹהֲבַי יֵשׁ וְאוֹצְרוֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא, וּבְגִין דְּתַמָּן אוֹצָר דְּאִיהִי יִרְאַת יהו״ה, מִנֵּיהּ אִתְמַלְיָא לְצַדִּיקַיָּא, דְּאִינוּן דָּחֲלִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְיָרְתִין הַאי יֵשׁ, וְעִרְבוּבְיָא בִישָׁא לָא הֲווֹ דָחֲלִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֶלָּא בְגִין עוּתְרָא, וַהֲווֹ מְנַסִּין לֵיהּ, כְּגַוְונָא דָא ׳הֲיֵשׁ יהו''ה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן׳ (שמות יז, ז), וְכָל אִינוּן דִּמְנַסִּין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְדָחֲלִין לֵיהּ בְּעוּתְרָא וְלָא דָחֲלִין מִנֵּיהּ בַּעֲנִיּוּתָא (קלט ע"ב) כְּמוֹ בְּעוּתְרָא, לַאו אִינוּן אֶלָּא עִרְבוּבְיָא בִישָׁא, דְּאִית יִרְאָה וְאִית יִרְאָה, אִית אַהֲבָה וְאִית אַהֲבָה, אִית מָאן דְּדָחִיל לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין דְּיֵחוּן בְּנוֹי אוֹ דְלָא נָחִית לַעֲנִיּוּתָא, אוֹ דְרָחִים לֵיהּ בְּגִין דִּיְהִיב לֵיהּ עוּתְרָא, וּמְנַסֶּה לֵיהּ כְּגוֹן נַעֲבֵיד הַאי פִּקּוּדָא הָכִי, וְנֶחזֵי ׳הֲיֵשׁ יהו''ה בְּקִרְבֵּנוּ׳ וְיָהִיב לָן אַגְרָא בְגִינֵיהּ אִם אָיִן, דְּאִי לָא יָהִיב לֵיהּ אַגְרָא בְגִינָהָא לָא רָחִים לֵיהּ, וְלָא יָהִיב לֵיהּ צְדָקָה וְלָא יַעֲבִיד פִּקּוּדָא, וּמְנַסֵּי לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכָל פִּקּוּדָא וְעוֹבָדָא, בְּוַדַּאי הַאי אִיהוּ מֵאִלֵּין עִרְבוּבְיָא בִישָׁא, דְאִתְּמַר בְּהוֹן ׳הֲיֵשׁ יהו''ה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן׳. אֶלָּא רְחִימוּ וּדְחִילוּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, שְׁלִים בְּכָל פִּקּוּדָא וּפִקּוּדָא דְעָבִיד, בֵּין דִּיְהִיב לֵיהּ אַגְרָא בְטִיבוּ בֵין דְּלָא יְהִיב לֵיהּ, וּבְגִין דָּא מַנִּי בְאוֹרַיְיתָא ׳וְאָהַבְתָּ אֵת יהו''ה׳ (דברים ו, ד) אלהי״ך בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ, וְאוּקְמוּהוּ קַדְמָאִין, אִם חָבִיב עָלֶיךָ נַפְשְׁךָ מִמָּמוֹנְךָ לְכַךְ נֶאֱמַר בְּכָל נַפְשְׁךָ, וְאִם חָבִיב עָלֶיךָ מָמוֹנְךָ מִנַּפְשְׁךָ לְכַךְ נֶאֱמַר בְּכָל מְאֹדֶךָ, דְּאִית בַּר נַשׁ דְּאָזִיל בְּכָל פִּקּוּדִין וְצַלִּי דְּיָהִיב לַן אַגְרָא, וְאִם לָא יָהִיב אַגְרָא עֲלַיְיהוּ לָא הֲוָה עָבִיד לוֹן, ° דְּוַדַּאי סַגִּיאִין אִינוּן מִבְּנֵי נָשָׁא דְאִינוּן עֲתִירִין בְּעוּתְרָא סַגִּיא, וְאִינוּן חֲבִיבִין עוּתְרָא דִלְהוֹן יַתִּיר מִנִּשְׁמָתָא דִלְהוֹן, דְּעוּתְרָא דְנַפְשָׁא אִיהוּ פִּקּוּדִין טָבִין בְּעָלְמָא דְאָתֵי, וְעוּתְרָא דְגוּפָא מָמוֹנָא וְעִדּוּנָא בְעָלְמָא דֵין. וְאִינוּן דִּמְחַבְבִין מָמוֹנָא מִנַּפְשָׁא, אִם הֲווֹ יָהֲבִין לֵיהּ כָּל אוֹרַיְיתָא בְּמֵאָה זוּזֵי לָא הֲווֹ יָהֲבִין לְהוּ בְּגִינָהּ, בְּגִין דְּמָמוֹנָא חָבִיב עֲלַיְיהוּ מִנַּפְשָׁא, וּמַה דְּדָחִיל וְרָחִים לֵיהּ לַאו אִיהוּ אֶלָּא בְגִין מָמוֹנָא, הַאי דְּשַׁוִּי מָמוֹנָא עִקָּרָא וְאוֹרַיְיתָא דְרָחִים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא טָפֵל, הַאי רְחִימוּ וּדְחִילוּ לָא חָשִׁיב לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֶלָּא עִקָּרָא דִרְחִימוּ וּדְחִילוּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ רָחִים מָמוֹנֵיהּ מִנַּפְשֵׁיהּ, דְּיִרְחֵים לֵיהּ בְּמָמוֹנֵיהּ, בַּמֶּה דְּאִיהוּ חָשִׁיב עֲלֵיהּ, וְלָא בְטָפֵל דִּילֵיהּ, לְכַךְ נֶאֱמַר בְּכָל מְאֹדֶךָ, ° וְכֵן אִית מָאן דְּחָשִׁיב נַפְשָׁא מִמָּמוֹנָא, וַהֲוָה יָהֵיב כָּל מָמוֹנָא דְעָלְמָא וְלָא הֲוָה נָזִיק אֲפִילוּ בְּאֵבָרָא זְעִירָא דְאִית בֵּיהּ, לְכַךְ נֶאֱמַר בְּכָל נַפְשְׁךָ בְּמַאי דְרָחִים לֵיהּ.

תרגום

בְּרֵאשִׁית - שָׁם רָמוּז ׳יֵשׁ׳ (משלי ח, כא), ׳לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא׳, וּמִשּׁוּם שֶׁשָּׁם אוֹצָר שֶׁהוּא יִרְאַת יהו"ה, מִמֶּנּוּ מִתְמַלֵּא לַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם יְרֵאִים אֶת הקב"ה וְיוֹרְשִׁים אֶת ה ׳יֵשׁ׳ הַזֶּה, וְהָעֵרֶב הָרַע לֹא הָיוּ יְרֵאִים אֶת הקב"ה אֶלָּא בִּשְׁבִיל עֹשֶׁר, וְהָיוּ מְנַסִּים אוֹתוֹ, כְּעֵין זֶה ׳הֲיֵשׁ יהו"ה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן׳ (שמות יז, ז). וְכָל אוֹתָם הַמְּנַסִּים אֶת הקב"ה, וִירֵאִים מִמֶּנּוּ בְּעֹשֶׁר וְאֵינָם יְרֵאִים מִמֶּנּוּ בָּעֹנִי כְּמוֹ בָּעֹשֶׁר, אֵינָם אֶלָּא עֵרֶב רָע, שֶׁיֵּשׁ יִרְאָה וְיֵשׁ יִרְאָה, יֵשׁ אַהֲבָה וְיֵשׁ אַהֲבָה. יֵשׁ מִי שֶׁיָּרֵא אֶת הקב"ה כְּדֵי שֶׁיִּחְיוּ בָּנָיו אוֹ שֶׁלֹּא יֵרֵד לָעֹנִי, אוֹ שֶׁאוֹהֵב אוֹתוֹ מִשּׁוּם שֶׁנּוֹתֵן לוֹ עֹשֶׁר, וּמְנַסֶּה אוֹתוֹ, כְּגוֹן: נַעֲשֶׂה מִצְוָה זוֹ כָּךְ, וְנִרְאֶה ׳הֲיֵשׁ יהו"ה בְּקִרְבֵּנוּ׳ - וְיִתֵּן לָנוּ שָׂכָר בִּזְכוּתָהּ - ׳אִם אָיִן׳, שֶׁאִם לֹא יִתֵּן לוֹ שָׂכָר בִּזְכוּתָהּ, אֵינוֹ אוֹהֵב אוֹתוֹ, וְלֹא יִתֵּן צְדָקָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מִצְוָה, וּמְנַסֶּה אֶת הקב"ה בְּכָל מִצְוָה וּמַעֲשֶׂה - בְּוַדַּאי זֶה מֵאוֹתוֹ עֵרֶב הָרַע, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳הֲיֵשׁ יהו"ה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן׳. אֶלָּא אַהֲבַת הקב"ה וְיִרְאָתוֹ, שְׁלֵמָה בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁעוֹשֶׂה, בֵּין שֶׁנּוֹתֵן לוֹ שָׂכָר בְּטוֹבוֹ בֵּין שֶׁלֹּא נוֹתֵן לוֹ. וּמִשּׁוּם כָּךְ צִוָּה בַּתּוֹרָה ׳וְאָהַבְתָּ אֵת יהו"ה אלהי"ך בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ׳ (דברים ו, ד), וְאָמְרוּ הָרִאשׁוֹנִים: אִם נַפְשְׁךָ חֲבִיבָה עָלֶיךָ מִמָּמוֹנְךָ, לְכָךְ נֶאֱמַר ׳בְּכָל נַפְשְׁךָ׳, וְאִם מָמוֹנְךָ חָבִיב עָלֶיךָ מִנַּפְשְׁךָ, לְכָךְ נֶאֱמַר ׳בְּכָל מְאֹדֶךָ׳, שֶׁיֵּשׁ אָדָם שֶׁהוֹלֵךְ בְּכָל הַמִּצְווֹת וּמִתְפַּלֵּל שֶׁיִּתֵּן לוֹ שָׂכָר, וְאִם לֹא יִתֵּן לוֹ שָׂכָר עֲלֵיהֶן לֹא הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתָן. וְוַדַּאי רַבִּים הֵם מִבְּנֵי הָאָדָם הָעֲשִׁירִים בְּעֹשֶׁר רַב, וְהֵם חוֹבְבִים אֶת עָשְׁרָם יוֹתֵר מִנִּשְׁמָתָם, שֶׁעֹשֶׁר הַנֶּפֶשׁ הוּא מִצְווֹת טוֹבוֹת לָעוֹלָם הַבָּא, וְעֹשֶׁר הַגּוּף - מָמוֹן וְעִדּוּן בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְאוֹתָם הַמְחַבְּבִים מָמוֹן מִנֶּפֶשׁ, אִלּוּ הָיוּ נוֹתְנִים לָהֶם אֶת כָּל הַתּוֹרָה בְּמֵאָה זוּזִים, לֹא הָיוּ נוֹתְנִים אוֹתָם בַּעֲדָהּ, מִשּׁוּם שֶׁהַמָּמוֹן חָבִיב עֲלֵיהֶם מִן הַנֶּפֶשׁ, וּמַה שֶּׁיָּרֵא וְאוֹהֵב אוֹתוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בִּשְׁבִיל מָמוֹן. מִי שֶׁשָּׂם אֶת הַמָּמוֹן לְעִקָּר וְאֶת הַתּוֹרָה שֶׁאוֹהֵב בָּהּ אֶת הקב"ה לְטָפֵל - אַהֲבָה וְיִרְאָה זוֹ אֵין הקב"ה חוֹשְׁבָהּ לוֹ, אֶלָּא עִקַּר אַהֲבַת הקב"ה וְיִרְאָתוֹ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת מָמוֹנוֹ מִנַּפְשׁוֹ, שֶׁיֹּאהַב אוֹתוֹ בְּמָמוֹנוֹ, בְּמַה שֶּׁהוּא חָשׁוּב עָלָיו וְלֹא בְּטָפֵל שֶׁלּוֹ - לְכָךְ נֶאֱמַר ׳בְּכָל מְאֹדֶךָ׳. וְכֵן יֵשׁ מִי שֶׁחוֹשֵׁב אֶת הַנֶּפֶשׁ מִן הַמָּמוֹן, וְהָיָה נוֹתֵן אֶת כָּל מָמוֹן הָעוֹלָם וְלֹא הָיָה נִזּוֹק אֲפִלּוּ בְּאֵיבָר קָטָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר ׳בְּכָל נַפְשְׁךָ׳ בְּמַה שֶּׁאוֹהֵב אוֹתוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [ י"א תיקונים מהדורא בתרא, קלט ע"ב ] בראשית ° תמן י״ש, (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, ובגין דתמן אוצר דאיהי יראת יהו״ה, מניה אתמליא לצדיקיא, דאינון דחלין לקודשא בריך הוא וירתין האי יש, וערבוביא בישא לא הוו דחלין לקודשא בריך הוא אלא בגין עותרא, והוו מנסין ליה, כגוונא דא ׳היש יהו'ה בקרבנו אם אין׳ (שמות יז, ז), וכל אינון דמנסין לקודשא בריך הוא ודחלין ליה בעותרא ולא דחלין מניה בעניותא (קלט ע"ב) כמו בעותרא, לאו אינון אלא ערבוביא בישא, דאית יראה ואית יראה, אית אהבה ואית אהבה, אית מאן דדחיל לקודשא בריך הוא בגין דיחון בנוי או דלא נחית לעניותא, או דרחים ליה בגין דיהיב ליה עותרא, ומנסה ליה כגון נעביד האי פקודא הכי, ונחזי ׳היש יהו'ה בקרבנו׳ ויהיב לן אגרא בגיניה אם אין, דאי לא יהיב ליה אגרא בגינהא לא רחים ליה, ולא יהיב ליה צדקה ולא יעביד פקודא, ומנסי לקודשא בריך הוא בכל פקודא ועובדא, בודאי האי איהו מאלין ערבוביא בישא, דאתמר בהון ׳היש יהו'ה בקרבנו אם אין׳. אלא רחימו ודחילו דקודשא בריך הוא, שלים בכל פקודא ופקודא דעביד, בין דיהיב ליה אגרא בטיבו בין דלא יהיב ליה, ובגין דא מני באורייתא ׳ואהבת את יהו'ה׳ (דברים ו, ד) אלהי״ך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, ואוקמוהו קדמאין, אם חביב עליך נפשך מממונך לכך נאמר בכל נפשך, ואם חביב עליך ממונך מנפשך לכך נאמר בכל מאדך, דאית בר נש דאזיל בכל פקודין וצלי דיהיב לן אגרא, ואם לא יהיב אגרא עלייהו לא הוה עביד לון, ° דודאי סגיאין אינון מבני נשא דאינון עתירין בעותרא סגיא, ואינון חביבין עותרא דלהון יתיר מנשמתא דלהון, דעותרא דנפשא איהו פקודין טבין בעלמא דאתי, ועותרא דגופא ממונא ועדונא בעלמא דין. ואינון דמחבבין ממונא מנפשא, אם הוו יהבין ליה כל אורייתא במאה זוזי לא הוו יהבין להו בגינה, בגין דממונא חביב עלייהו מנפשא, ומה דדחיל ורחים ליה לאו איהו אלא בגין ממונא, האי דשוי ממונא עקרא ואורייתא דרחים קודשא בריך הוא טפל, האי רחימו ודחילו לא חשיב ליה קודשא בריך הוא, אלא עקרא דרחימו ודחילו דקודשא בריך הוא, דאף על גב דאיהו רחים ממוניה מנפשיה, דירחים ליה בממוניה, במה דאיהו חשיב עליה, ולא בטפל דיליה, לכך נאמר בכל מאדך, ° וכן אית מאן דחשיב נפשא מממונא, והוה יהיב כל ממונא דעלמא ולא הוה נזיק אפילו באברא זעירא דאית ביה, לכך נאמר בכל נפשך במאי דרחים ליה.

התרגום: בראשית - שם רמוז ׳יש׳ (משלי ח, כא), ׳להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אמלא׳, ומשום ששם אוצר שהוא יראת יהו"ה, ממנו מתמלא לצדיקים, שהם יראים את הקב"ה ויורשים את ה ׳יש׳ הזה, והערב הרע לא היו יראים את הקב"ה אלא בשביל עשר, והיו מנסים אותו, כעין זה ׳היש יהו"ה בקרבנו אם אין׳ (שמות יז, ז). וכל אותם המנסים את הקב"ה, ויראים ממנו בעשר ואינם יראים ממנו בעני כמו בעשר, אינם אלא ערב רע, שיש יראה ויש יראה, יש אהבה ויש אהבה. יש מי שירא את הקב"ה כדי שיחיו בניו או שלא ירד לעני, או שאוהב אותו משום שנותן לו עשר, ומנסה אותו, כגון: נעשה מצוה זו כך, ונראה ׳היש יהו"ה בקרבנו׳ - ויתן לנו שכר בזכותה - ׳אם אין׳, שאם לא יתן לו שכר בזכותה, אינו אוהב אותו, ולא יתן צדקה ולא יעשה מצוה, ומנסה את הקב"ה בכל מצוה ומעשה - בודאי זה מאותו ערב הרע, שנאמר בהם ׳היש יהו"ה בקרבנו אם אין׳. אלא אהבת הקב"ה ויראתו, שלמה בכל מצוה ומצוה שעושה, בין שנותן לו שכר בטובו בין שלא נותן לו. ומשום כך צוה בתורה ׳ואהבת את יהו"ה אלהי"ך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך׳ (דברים ו, ד), ואמרו הראשונים: אם נפשך חביבה עליך מממונך, לכך נאמר ׳בכל נפשך׳, ואם ממונך חביב עליך מנפשך, לכך נאמר ׳בכל מאדך׳, שיש אדם שהולך בכל המצוות ומתפלל שיתן לו שכר, ואם לא יתן לו שכר עליהן לא היה עושה אותן. וודאי רבים הם מבני האדם העשירים בעשר רב, והם חובבים את עשרם יותר מנשמתם, שעשר הנפש הוא מצוות טובות לעולם הבא, ועשר הגוף - ממון ועדון בעולם הזה. ואותם המחבבים ממון מנפש, אלו היו נותנים להם את כל התורה במאה זוזים, לא היו נותנים אותם בעדה, משום שהממון חביב עליהם מן הנפש, ומה שירא ואוהב אותו אינו אלא בשביל ממון. מי ששם את הממון לעקר ואת התורה שאוהב בה את הקב"ה לטפל - אהבה ויראה זו אין הקב"ה חושבה לו, אלא עקר אהבת הקב"ה ויראתו, שאף על פי שהוא אוהב את ממונו מנפשו, שיאהב אותו בממונו, במה שהוא חשוב עליו ולא בטפל שלו - לכך נאמר ׳בכל מאדך׳. וכן יש מי שחושב את הנפש מן הממון, והיה נותן את כל ממון העולם ולא היה נזוק אפלו באיבר קטן שיש בו, לכך נאמר ׳בכל נפשך׳ במה שאוהב אותו.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: תיקון ד ' בראשית תמן יש כו' לצדיקיא דאינון דחלין לקב"ה וירתין כו' בגין עותרא והוו מנסין כו'. רוצה לומר (במלת בראשית) ואוצרותיהם - שהוא יראת ה', כמו שכתוב (ישעיהו לג ו) יראת ה' היא אוצרו, ואותו אוצר - אמלא, וירתין האי יש,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: