נשמה רוח ונפש כהן לוי וישראל - והקבה והקרקבן והושט לטוב ולרע
תיקוני זוהר · תיקון ג ממהדורא תנינא - סוד הקרבנות בארבע חיות הכסא ובאברי הגוף · מאמר 68 · פיסקה 6 · דף קלט ע"ב
לשון הזוהר
[ י"א תיקונים מהדורא בתרא, קלט ע"א ] ° נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה, כֹּהֵן לֵוִי וְיִשְׂרָאֵל, כֹּהֵן אִיהוּ נְשָׁמָה, אִם זָכָה נֵר יהו״ה נֵר הֲוָה ° נָהִיר בֵּיהּ מַלְכַּא כַּשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת, וְרוּחָא דְקוּדְשָׁא הֲוָה נָפִיק מִבֵּין גַּדְפוֹי (קלט ע"א) דִכְּרוּבִין דְּאִינוּן כַּנְפֵי רֵיאָה, וַהֲוָה מְמַלֵּיל עִמֵּיהּ, וְאִם לַאו נוּרָא, וְדָא נֶפֶשׁ הֲוָה דָלֵיק, וְנָפִיק אֶשָּׁא מִלִּבָּא וְאוֹקִיד לֵיהּ. ° קֵיבָה יָשֵׁן. אִית שֵׁינָה לְטָב וְאִית שֵׁינָה לְבִישׁ בְּגִין דְּבֵיהּ דָּבִיק קָנֶה, דְּאִיהוּ סֻלָּם דְּחָזָא יַעֲקֹב, וְשִׁית עִזְקִין דְּקָנֶה אִיהוּ שִׁית דַּרְגִּין דִּנְבוּאָה, ° וְסָלְקִין לְשִׁתִּין נִשְׁמֵי, דַהֲוָה נָאִים בְּהוֹן דָּוִד, דְּהָכִי אוּקְמוּה, דָוִד הֲוָה מִתְנַמְנֵם כַּסּוּס, וְסוּס ° לָא נָאִים אֶלָּא שִׁתִּין נִשְׁמֵי, וְאִית שֵׁינָה לְבִישׁ חֶלְמָא בִּישָׁא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ לְגַבֵּי אַבְרָהָם, ׳וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם, וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו׳ (בראשית טו, יב), וְהָא אוּקְמוּהָ בְאַרְבַּע גָּלִיּוֹת, ° וּבְגִין דַּחֲלוֹם יֵיתֵי בִתְרֵין דַּרְגִּין, אוּקְמוּהוּ קַדְמָאִין, כְּמָה דְאִי אֶפְשַׁר לְבָר בְּלֹא תֶּבֶן כַּךְ אִי אֶפְשַׁר לְחֶלְמָא בְלֹא דְבָרִים בְּטֵלִים, בְּגִין דְּיֵיתֵי חֶלְמָא כַּאן עַל יְדֵי מַלְאָךְ, כַּאן עַל יְדֵי שֵׁד, בְּגִין דְּחֶלְמָא אִיהוּ מִסִּטְרָא דְאִילָנָא דְטוֹב וָרָע, אֲבָל מִסִּטְרָא דְאִילָנָא דְחַיֵּי לָא אַתְיָא (עליה אלא דקיבה) אֶלָּא עַל יְדֵי קֵיבָה דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא דִילֵיהּ, וְלֵית תַּמָּן קֵיבָה רַע דְּאִיהוּ שֵׁד. ° קָרְקְבָן טוֹחֵן, אִי בַּר נַשׁ זַכָּאָה אִיהוּ טוֹחֶנֶת מָן לְצַדִּיקִים, דְּאִינוּן אֵבָרִים קַדִּישִׁין בְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, וְאִי לָא אָזְלִין בְּפִקּוּדִין טָבִין, מִתְפַּרְנְסִין בְּלֶחֶם הַקְּלוֹקֵל מְזוֹנָא ° קַלָּא בַּקָּלוֹן. ° וִושֶׁט ׳שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ׳ (במדבר יא, ח), שָׁטִין (שטיין) ° לָקְטִין בְּשִׁטּוּתָא, ° וְטָחֲנוּ בָרֵיחַיִם בְּדוֹחֲקָא, אִלֵּין אִינוּן טוֹחֲנוֹת בְּפוּמָא, ׳אוֹ דָכוּ בַּמְּדוֹכָה׳ דָא חֵיךְ, וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר דָּא אִצְטוּמְכָא. בְּרִי, רָזָא עִלָּאָה הָכָא, אִם זָכוּ יִשְׂרָאֵל הֲוָה נָחִית לוֹן אוֹרַיְיתָא מִן שְׁמַיָּא בְלָא דוֹחֲקָא, וְלָא הֲווֹ צְרִיכִין לְאַלָּפָא חַד לְחַבְרֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם׳ (שמות טז, ד), דְּלֵית לֶחֶם אֶלָּא אוֹרַיְיתָא, לָא זָכוּ בְּגִין עִרֶב רַב דְּאִינוּן שַׁטְיָּין, אִתְּמַר בְּהוּ ׳שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ׳, דְיִטְרְחוּן ° לְאוֹלָפָא דָא לְדָא, כָּל חַד בְּדוֹחֲקָא, וּלְחַכִּימַיָּא בִרְמִיזָא. אֲבָל לְעָתִיד לָבֹא יִתְמְחוּן עִרֶב רַב מֵעָלְמָא, וְאִתְּמַר בְּהוֹן (ירמיה ל א לג) ׳וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת׳ אָחִיו וְגוֹמֵר, וּבְגִין דָּא וִושֶׁט אִיהוּ לְבִישׁ וְאִיהוּ לְטָב, ° חִוָּור וְסוּמַק, דִּינָא וְרַחֲמֵי. וּבְרִי, בְּוַדַּאי אִינוּן שְׁלוּחַיָּא דְצִבּוּרָא, צְרִיכִין כַּד קָרָאן סֵפֶר תּוֹרָה דְּיַחְתְּכוּן מִלִּין, וְלָא יֵימְרוּן לְהוֹן בְּהַלְעָטָה, כְּגַוְונָא דְעִרֶב רַב דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם׳ (במדבר יא, יג), וַהֲווֹ אָכְלִין בְּהַלְעָטָה, וּכְגַוְונָא דְעִשָׂו דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (בראשית כה, ל) הַלְעִיטֵנִי נָא, וְלָא הֲווֹ טָחֲנִין לֵיהּ, אִתְּמַר בְּהוֹן ׳וְאַף יהו''ה חָרָה בָעָם׳ (במדבר יא, לג). הַדְרָא דְכַנְתָא דָא אִיהוּ ° נָחָשׁ בָּרִיחַ נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, דִּזְמִינִין צַדִּיקַיָּיא לְמֵיכַל לֵיהּ. וְאִית חֵלֶב טָמֵא דְאִיהוּ נָחָשׁ, דְּאִיהוּ אֲסִיר לְמֵיכַל עַמָּא קַדִּישָׁא, בְּגִין דַּעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה׳ (בראשית ג, יד).
תרגום
נֶפֶשׁ, רוּחַ, נְשָׁמָה - כֹּהֵן, לֵוִי וְיִשְׂרָאֵל. כֹּהֵן הוּא נְשָׁמָה, אִם זָכָה - ׳נֵר יהו"ה׳, נֵר הָיָה מֵאִיר בּוֹ הַמֶּלֶךְ כַּשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹרַחַת, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הָיְתָה יוֹצֵאת מִבֵּין כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים שֶׁהֵם כַּנְפֵי הָרֵאָה, וְהָיְתָה מְדַבֶּרֶת עִמּוֹ, וְאִם לָאו - אֵשׁ, וְזוֹ הַנֶּפֶשׁ הָיְתָה בּוֹעֶרֶת, וְיוֹצֵאת אֵשׁ מִן הַלֵּב וְשׂוֹרֶפֶת אוֹתוֹ. הַקֵּבָה יְשֵׁנָה. יֵשׁ שֵׁנָה לְטוֹב וְיֵשׁ שֵׁנָה לְרַע, מִשּׁוּם שֶׁבָּהּ דָּבוּק הַקָּנֶה, שֶׁהוּא הַסֻּלָּם שֶׁרָאָה יַעֲקֹב, וְשֵׁשׁ הַטַּבָּעוֹת שֶׁל הַקָּנֶה הֵן שֵׁשׁ מַדְרֵגוֹת שֶׁל נְבוּאָה, וְעוֹלוֹת לְשִׁשִּׁים נְשָׁמוֹת, שֶׁהָיָה יָשֵׁן בָּהֶן דָּוִד, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ: דָּוִד הָיָה מִתְנַמְנֵם כַּסּוּס, וְסוּס אֵינוֹ יָשֵׁן אֶלָּא שִׁשִּׁים נְשָׁמוֹת. וְיֵשׁ שֵׁנָה לְרַע - חֲלוֹם רַע, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ אֵצֶל אַבְרָהָם ׳וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו׳ (בראשית טו, יב), וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ בְּאַרְבַּע גָּלֻיּוֹת. וּמִשּׁוּם שֶׁהַחֲלוֹם בָּא בִּשְׁתֵּי דְּרָגוֹת, אָמְרוּ הָרִאשׁוֹנִים: כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָר בְּלֹא תֶּבֶן, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַחֲלוֹם בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים, מִשּׁוּם שֶׁהַחֲלוֹם בָּא כָּאן עַל יְדֵי מַלְאָךְ, כָּאן עַל יְדֵי שֵׁד, שֶׁהַחֲלוֹם הוּא מִצַּד עֵץ הַטּוֹב וָרָע, אֲבָל מִצַּד עֵץ הַחַיִּים אֵינוֹ בָּא אֶלָּא עַל יְדֵי קֵבַת הקב"ה שֶׁהִיא שְׁכִינָתוֹ, וְאֵין שָׁם קֵבָה רָעָה שֶׁהִיא שֵׁד. הַקֻּרְקְבָן טוֹחֵן: אִם הָאָדָם זַכַּאי, הִיא טוֹחֶנֶת מָן לַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם אֵיבָרִים קְדוֹשִׁים בְּמִצְווֹת עֲשֵׂה, וְאִם אֵינָם הוֹלְכִים בְּמִצְווֹת טוֹבוֹת, מִתְפַּרְנְסִים בְּ ׳לֶחֶם הַקְּלוֹקֵל׳, מָזוֹן שֶׁל קָלוֹן. הַוֵּשֶׁט - ׳שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ׳ (במדבר יא, ח): שָׁטִים וְלוֹקְטִים בְּשִׁטּוּת, וְטוֹחֲנִים בָּרֵחַיִם בְּדֹחַק - אֵלּוּ הֵן הַשִּׁנַּיִם הַטּוֹחֲנוֹת בַּפֶּה, ׳אוֹ דָכוּ בַּמְּדוֹכָה׳ - זֶה הַחֵךְ, ׳וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר׳ - זֶה הָאִצְטוֹמְכָא (הַקֵּבָה). בְּנִי, סוֹד עֶלְיוֹן כָּאן: אִם זָכוּ יִשְׂרָאֵל, הָיְתָה יוֹרֶדֶת לָהֶם הַתּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם בְּלֹא דֹּחַק, וְלֹא הָיוּ צְרִיכִים לְלַמֵּד זֶה אֶת זֶה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם׳ (שמות טז, ד), שֶׁאֵין ׳לֶחֶם׳ אֶלָּא תוֹרָה. לֹא זָכוּ, מִשּׁוּם הָעֵרֶב רַב שֶׁהֵם שׁוֹטִים, נֶאֱמַר בָּהֶם ׳שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ׳, שֶׁיִּטְרְחוּ לְלַמֵּד זֶה אֶת זֶה, כָּל אֶחָד בְּדֹחַק, וְלַחֲכָמִים בִּרְמִיזָה. אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא יִמָּחוּ הָעֵרֶב רַב מִן הָעוֹלָם, וְנֶאֱמַר בָּהֶם (ירמיה ל א לג) ׳וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְגוֹ'׳, וּמִשּׁוּם כָּךְ הַוֵּשֶׁט הוּא לְרַע וְהוּא לְטוֹב, לָבָן וְאָדֹם, דִּין וְרַחֲמִים. וּבְנִי, וַדַּאי שֶׁשְּׁלוּחֵי הַצִּבּוּר צְרִיכִים, כְּשֶׁקּוֹרְאִים בְּסֵפֶר תּוֹרָה, לַחְתֹּךְ הַמִּלִּים וְלֹא יֹאמְרוּ אוֹתָן בְּהַלְעָטָה, כְּעֵין הָעֵרֶב רַב שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם׳ (במדבר יא, יג), וְהָיוּ אוֹכְלִים בְּהַלְעָטָה, וּכְעֵין עֵשָׂו שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳הַלְעִיטֵנִי נָא׳ (בראשית כה, ל) וְלֹא הָיוּ טוֹחֲנִים לוֹ, נֶאֱמַר בָּהֶם ׳וְאַף יהו"ה חָרָה בָעָם׳ (במדבר יא, לג). הַדָּרָה שֶׁל מַעֲרֶכֶת זוֹ הוּא נָחָשׁ בָּרִחַ, נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, שֶׁעֲתִידִים הַצַּדִּיקִים לֶאֱכֹל אוֹתוֹ. וְיֵשׁ חֵלֶב טָמֵא שֶׁהוּא נָחָשׁ, שֶׁאָסוּר לָעָם הַקָּדוֹשׁ לְאָכְלוֹ, מִשּׁוּם שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר ׳אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה׳ (בראשית ג, יד).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [ י"א תיקונים מהדורא בתרא, קלט ע"א ] ° נפש רוח נשמה, כהן לוי וישראל, כהן איהו נשמה, אם זכה נר יהו״ה נר הוה ° נהיר ביה מלכא כשמש זורחת, ורוחא דקודשא הוה נפיק מבין גדפוי (קלט ע"א) דכרובין דאינון כנפי ריאה, והוה ממליל עמיה, ואם לאו נורא, ודא נפש הוה דליק, ונפיק אשא מלבא ואוקיד ליה. ° קיבה ישן. אית שינה לטב ואית שינה לביש בגין דביה דביק קנה, דאיהו סלם דחזא יעקב, ושית עזקין דקנה איהו שית דרגין דנבואה, ° וסלקין לשתין נשמי, דהוה נאים בהון דוד, דהכי אוקמוה, דוד הוה מתנמנם כסוס, וסוס ° לא נאים אלא שתין נשמי, ואית שינה לביש חלמא בישא, דאתמר ביה לגבי אברהם, ׳ותרדמה נפלה על אברם, והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו׳ (בראשית טו, יב), והא אוקמוה בארבע גליות, ° ובגין דחלום ייתי בתרין דרגין, אוקמוהו קדמאין, כמה דאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלמא בלא דברים בטלים, בגין דייתי חלמא כאן על ידי מלאך, כאן על ידי שד, בגין דחלמא איהו מסטרא דאילנא דטוב ורע, אבל מסטרא דאילנא דחיי לא אתיא (עליה אלא דקיבה) אלא על ידי קיבה דקודשא בריך הוא דאיהי שכינתא דיליה, ולית תמן קיבה רע דאיהו שד. ° קרקבן טוחן, אי בר נש זכאה איהו טוחנת מן לצדיקים, דאינון אברים קדישין בפקודין דעשה, ואי לא אזלין בפקודין טבין, מתפרנסין בלחם הקלוקל מזונא ° קלא בקלון. ° וושט ׳שטו העם ולקטו׳ (במדבר יא, ח), שטין (שטיין) ° לקטין בשטותא, ° וטחנו בריחים בדוחקא, אלין אינון טוחנות בפומא, ׳או דכו במדוכה׳ דא חיך, ובשלו בפרור דא אצטומכא. ברי, רזא עלאה הכא, אם זכו ישראל הוה נחית לון אורייתא מן שמיא בלא דוחקא, ולא הוו צריכין לאלפא חד לחבריה, הדא הוא דכתיב ׳הנני ממטיר לכם לחם מן השמים׳ (שמות טז, ד), דלית לחם אלא אורייתא, לא זכו בגין ערב רב דאינון שטיין, אתמר בהו ׳שטו העם ולקטו׳, דיטרחון ° לאולפא דא לדא, כל חד בדוחקא, ולחכימיא ברמיזא. אבל לעתיד לבא יתמחון ערב רב מעלמא, ואתמר בהון (ירמיה ל א לג) ׳ולא ילמדו עוד איש את׳ אחיו וגומר, ובגין דא וושט איהו לביש ואיהו לטב, ° חוור וסומק, דינא ורחמי. וברי, בודאי אינון שלוחיא דצבורא, צריכין כד קראן ספר תורה דיחתכון מלין, ולא יימרון להון בהלעטה, כגוונא דערב רב דאתמר בהון ׳הבשר עודנו בין שניהם׳ (במדבר יא, יג), והוו אכלין בהלעטה, וכגוונא דעשו דאתמר ביה (בראשית כה, ל) הלעיטני נא, ולא הוו טחנין ליה, אתמר בהון ׳ואף יהו'ה חרה בעם׳ (במדבר יא, לג). הדרא דכנתא דא איהו ° נחש בריח נחש עקלתון, דזמינין צדיקייא למיכל ליה. ואית חלב טמא דאיהו נחש, דאיהו אסיר למיכל עמא קדישא, בגין דעליה אתמר ׳ארור אתה מכל הבהמה׳ (בראשית ג, יד).
התרגום: נפש, רוח, נשמה - כהן, לוי וישראל. כהן הוא נשמה, אם זכה - ׳נר יהו"ה׳, נר היה מאיר בו המלך כשמש הזורחת, ורוח הקדש היתה יוצאת מבין כנפי הכרובים שהם כנפי הראה, והיתה מדברת עמו, ואם לאו - אש, וזו הנפש היתה בוערת, ויוצאת אש מן הלב ושורפת אותו. הקבה ישנה. יש שנה לטוב ויש שנה לרע, משום שבה דבוק הקנה, שהוא הסלם שראה יעקב, ושש הטבעות של הקנה הן שש מדרגות של נבואה, ועולות לששים נשמות, שהיה ישן בהן דוד, שכך אמרו: דוד היה מתנמנם כסוס, וסוס אינו ישן אלא ששים נשמות. ויש שנה לרע - חלום רע, שנאמר בו אצל אברהם ׳ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו׳ (בראשית טו, יב), והרי פרשוה בארבע גליות. ומשום שהחלום בא בשתי דרגות, אמרו הראשונים: כשם שאי אפשר לבר בלא תבן, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים, משום שהחלום בא כאן על ידי מלאך, כאן על ידי שד, שהחלום הוא מצד עץ הטוב ורע, אבל מצד עץ החיים אינו בא אלא על ידי קבת הקב"ה שהיא שכינתו, ואין שם קבה רעה שהיא שד. הקרקבן טוחן: אם האדם זכאי, היא טוחנת מן לצדיקים, שהם איברים קדושים במצוות עשה, ואם אינם הולכים במצוות טובות, מתפרנסים ב ׳לחם הקלוקל׳, מזון של קלון. הושט - ׳שטו העם ולקטו׳ (במדבר יא, ח): שטים ולוקטים בשטות, וטוחנים ברחים בדחק - אלו הן השנים הטוחנות בפה, ׳או דכו במדוכה׳ - זה החך, ׳ובשלו בפרור׳ - זה האצטומכא (הקבה). בני, סוד עליון כאן: אם זכו ישראל, היתה יורדת להם התורה מן השמים בלא דחק, ולא היו צריכים ללמד זה את זה, זהו שכתוב ׳הנני ממטיר לכם לחם מן השמים׳ (שמות טז, ד), שאין ׳לחם׳ אלא תורה. לא זכו, משום הערב רב שהם שוטים, נאמר בהם ׳שטו העם ולקטו׳, שיטרחו ללמד זה את זה, כל אחד בדחק, ולחכמים ברמיזה. אבל לעתיד לבוא ימחו הערב רב מן העולם, ונאמר בהם (ירמיה ל א לג) ׳ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו'׳, ומשום כך הושט הוא לרע והוא לטוב, לבן ואדם, דין ורחמים. ובני, ודאי ששלוחי הצבור צריכים, כשקוראים בספר תורה, לחתך המלים ולא יאמרו אותן בהלעטה, כעין הערב רב שנאמר בהם ׳הבשר עודנו בין שניהם׳ (במדבר יא, יג), והיו אוכלים בהלעטה, וכעין עשו שנאמר בו ׳הלעיטני נא׳ (בראשית כה, ל) ולא היו טוחנים לו, נאמר בהם ׳ואף יהו"ה חרה בעם׳ (במדבר יא, לג). הדרה של מערכת זו הוא נחש ברח, נחש עקלתון, שעתידים הצדיקים לאכל אותו. ויש חלב טמא שהוא נחש, שאסור לעם הקדוש לאכלו, משום שעליו נאמר ׳ארור אתה מכל הבהמה׳ (בראשית ג, יד).
מן המפרשים
ביאור הגר"א: נהיר ביה מלכא. רוצה לומר, ביה - באדם, בב' כליות, ואמר וא"ל נורא כו' והוא כד רוחא דקודשא לא נשיב ביה, וכמו שאמרו ברעיא מהימנא שם וכד חובין מתרבין כו', ובזמנא דכנפי ריאה נשבין על לבא כו' דא קול תורה כו', ובזוהר שם ת"ח לבא כו'…