הכבד סמא"ל והמרה סם המות - והטחול לילי"ת אם הערב רב
תיקוני זוהר · תיקון ג ממהדורא תנינא - סוד הקרבנות בארבע חיות הכסא ובאברי הגוף · מאמר 68 · פיסקה 4 · דף קלט ע"ב
לשון הזוהר
° וְכָבֵד אִיהוּ סמא״ל, מָרָה סַם מָוְת דִּילֵיהּ, ° כַּד שָׁלְטָא מָרָה עַל עַרְקִין דִּילָהּ וּמִתְגַּבְּרָא בְחוֹבִין, אִתְּמַר בְּפִרְקִין דְּכָבֵד וּמָרָה, ׳וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם׳ (שמות טו, כג), בְּהַהוּא זִמְנָא אִינוּן עַרְקִין דְּלִבָּא בְדוֹחֲקָא וּמִתְטַמְּרִין בְּלִבָּא, כְּגַוְונָא דְנֹחַ וְאִתְּתֵיהּ וּבְנוֹי וְחֵיוָון וּבְעִירִין וְעוֹפִין דְּמִתְטַמְּרִין בְּתֵיבָה, וְלִבָּא אִיהוּ בְדוֹחֲקָא בְהוֹן, דְּאִם מָרָה מָטָא לְלִבָּא מִיָּד יָמוּת בַּר נַשׁ, וּמָרָה לָא מִתְגַּבְּרָה עַל יִשְׂרָאֵל דְּאִינוּן לִבָּא אֶלָּא בְחוֹבִין, אִי חָזְרִין בִּתְיוּבְתָּא דְאִיהִי נִשְׁמַת חַיִּים שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, הָא אַסְוָותָא תְּהֵא לְלִבָּא וּלְעַרְקִין דִּילָהּ, וְאִתְּמַר בְּהוֹן (שם) וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם, וְאִתְּסִין עַרְקִין (גופא) וְאֵבָרִים דִּילֵיהּ. טְחוֹל דָּא לִילִי״ת ° אִימָּא דְעִרֶב רַב, שְׂחוֹק הַכְּסִיל, מָאן כְּסִיל דָּא אֵל אַחֵר סמא״ל, וְעִרֶב רַב אִינוּן בְּנָהָא, דְאִינוּן מְעוּרָבִין בְּיִשְׂרָאֵל רְשָׁעִים גְּמוּרִים, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר אִם רָאִיתָ רָשָׁע שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ אַל תִּתְגָרֶה בּוֹ, עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ׳ (חבקוק א, יג), רָשָׁע דָּא כְסִיל, עִרֶב רַב בְּגָלוּתָא אִינוּן רָשָׁע, בְּבַלַּע צַדִּיק מִמֶּנּוּ, דָא יִשְׂרָאֵל, ° וּמָאן גָּרִים דְּבָלַע לוֹן, בְּגִין דְּלַאו אִינוּן צַדִּיקִים גְּמוּרִים, כְּמָה דְאִתְּמַר צַדִּיק מִמֶּנּוּ בּוֹלֵעַ אֲבָל צַדִּיק גָּמוּר אֵינוֹ בּוֹלֵעַ.
תרגום
וְהַכָּבֵד הוּא סמא"ל, וְהַמָּרָה הִיא סַם הַמָּוֶת שֶׁלּוֹ. כְּשֶׁשּׁוֹלֶטֶת הַמָּרָה עַל עוֹרְקֶיהָ וּמִתְגַּבֶּרֶת בַּחֲטָאִים, נֶאֱמַר בְּפֶרֶק הַכָּבֵד וְהַמָּרָה ׳וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם׳ (שמות טו, כג). בְּאוֹתוֹ זְמַן עוֹרְקֵי הַלֵּב בְּדֹחַק וּמִתְטַמְּנִים בַּלֵּב, כְּעֵין נֹחַ וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְהַחַיּוֹת וְהַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת שֶׁמִּתְטַמְּנִים בַּתֵּבָה, וְהַלֵּב בְּדֹחַק בָּהֶם. שֶׁאִם הַמָּרָה מַגִּיעָה לַלֵּב, מִיָּד יָמוּת הָאָדָם. וְהַמָּרָה אֵינָהּ מִתְגַּבֶּרֶת עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם הַלֵּב, אֶלָּא בַּחֲטָאִים, אִם חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה, שֶׁהִיא נִשְׁמַת חַיִּים, שְׁכִינָה עֶלְיוֹנָה, הֲרֵי רְפוּאָה תְּהֵא לַלֵּב וּלְעוֹרְקָיו, וְנֶאֱמַר בָּהֶם ׳וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם׳, וְנִרְפְּאוּ הָעוֹרְקִים וְאֵיבָרָיו. הַטְּחוֹל הוּא לִילִי"ת, אֵם הָעֵרֶב רַב, ׳שְׂחוֹק הַכְּסִיל׳ - מִיהוּ ׳כְּסִיל׳? זֶה אֵל אַחֵר, סמא"ל, וְהָעֵרֶב רַב הֵם בָּנֶיהָ, שֶׁמְּעֹרָבִים בְּיִשְׂרָאֵל רְשָׁעִים גְּמוּרִים, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: אִם רָאִיתָ רָשָׁע שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ אַל תִּתְגָּרֶה בּוֹ, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ׳ (חבקוק א, יג) - ׳רָשָׁע׳ זֶה כְּסִיל, הָעֵרֶב רַב בַּגָּלוּת הֵם הָרָשָׁע, בְּבַלַּע ׳צַדִּיק מִמֶּנּוּ׳ - זֶה יִשְׂרָאֵל. וּמִי גּוֹרֵם שֶׁיִּבָּלְעוּ? מִשּׁוּם שֶׁאֵינָם צַדִּיקִים גְּמוּרִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳צַדִּיק מִמֶּנּוּ׳ - נִבְלָע, אֲבָל צַדִּיק גָּמוּר אֵינוֹ נִבְלָע.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ° וכבד איהו סמא״ל, מרה סם מות דיליה, ° כד שלטא מרה על ערקין דילה ומתגברא בחובין, אתמר בפרקין דכבד ומרה, ׳ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם׳ (שמות טו, כג), בההוא זמנא אינון ערקין דלבא בדוחקא ומתטמרין בלבא, כגוונא דנח ואתתיה ובנוי וחיוון ובעירין ועופין דמתטמרין בתיבה, ולבא איהו בדוחקא בהון, דאם מרה מטא ללבא מיד ימות בר נש, ומרה לא מתגברה על ישראל דאינון לבא אלא בחובין, אי חזרין בתיובתא דאיהי נשמת חיים שכינתא עלאה, הא אסוותא תהא ללבא ולערקין דילה, ואתמר בהון (שם) וימתקו המים, ואתסין ערקין (גופא) ואברים דיליה. טחול דא לילי״ת ° אימא דערב רב, שחוק הכסיל, מאן כסיל דא אל אחר סמא״ל, וערב רב אינון בנהא, דאינון מעורבין בישראל רשעים גמורים, ועלייהו אתמר אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, עלייהו אתמר ׳למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו׳ (חבקוק א, יג), רשע דא כסיל, ערב רב בגלותא אינון רשע, בבלע צדיק ממנו, דא ישראל, ° ומאן גרים דבלע לון, בגין דלאו אינון צדיקים גמורים, כמה דאתמר צדיק ממנו בולע אבל צדיק גמור אינו בולע.
התרגום: והכבד הוא סמא"ל, והמרה היא סם המות שלו. כששולטת המרה על עורקיה ומתגברת בחטאים, נאמר בפרק הכבד והמרה ׳ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם׳ (שמות טו, כג). באותו זמן עורקי הלב בדחק ומתטמנים בלב, כעין נח ואשתו ובניו והחיות והבהמות והעופות שמתטמנים בתבה, והלב בדחק בהם. שאם המרה מגיעה ללב, מיד ימות האדם. והמרה אינה מתגברת על ישראל שהם הלב, אלא בחטאים, אם חוזרים בתשובה, שהיא נשמת חיים, שכינה עליונה, הרי רפואה תהא ללב ולעורקיו, ונאמר בהם ׳וימתקו המים׳, ונרפאו העורקים ואיבריו. הטחול הוא לילי"ת, אם הערב רב, ׳שחוק הכסיל׳ - מיהו ׳כסיל׳? זה אל אחר, סמא"ל, והערב רב הם בניה, שמערבים בישראל רשעים גמורים, ועליהם נאמר: אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, ועליהם נאמר ׳למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו׳ (חבקוק א, יג) - ׳רשע׳ זה כסיל, הערב רב בגלות הם הרשע, בבלע ׳צדיק ממנו׳ - זה ישראל. ומי גורם שיבלעו? משום שאינם צדיקים גמורים, כמו שנאמר ׳צדיק ממנו׳ - נבלע, אבל צדיק גמור אינו נבלע.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: וכבד איהו כו'. כל הענין הזה עיין מה שכתבתי לעיל בתיקון כ ’ שם: