ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 68: תיקון ג ממהדורא תנינא - סוד הקרבנות בארבע חיות הכסא ובאברי הגוף › פיסקה 3 (קלט ע"ב)

העור תמונת הכל והלב מזבח - ירידת הארי או הכלב על הקרבן

תיקוני זוהר · תיקון ג ממהדורא תנינא - סוד הקרבנות בארבע חיות הכסא ובאברי הגוף · מאמר 68 · פיסקה 3 · דף קלט ע"ב

לשון הזוהר

מִשְׁכָא אִיהוּ דְמוּת אָדָם מַלְכוּת, כָּל דִּיּוֹקְנִין אִתְחַזְיָין בָּהּ, וְאִיהִי כְּלִילָא מִבִּשְׂרָא וְגִידִין וְגַרְמִין, וְאִיהִי תְּמוּנַת כֹּל, וְאִיהִי בְּרָכָה וּקְדוּשָׁה וְיִחוּד, כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, דְּאִינוּן קְשִׁירָן בִּתְלַת אֲבָהָן, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, בַּבָּשָׂר כַּד מִתְקַדְּשָׁא, נָחִית עֲלֵיהּ דָּם טָהוֹר, וְגִידִים כַּד מִתְיַחֲדִין נָחִית עֲלַיְיהוּ רוּחָא קַדִּישָׁא, גַּרְמִין נָחִית עֲלַיְיהוּ ° מַיִּין דְּדַכְיוּ, דָא אִיהוּ רָזָא דְקָרְבָּנִין. חָדָא רַבִּי אֶלְעָזָר וְחָדוּ חַבְרַיָּא וְאָמְרוּ אִילוּ לָא אֲתֵינָא לְהַאי עָלְמָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע דָּא דַיי. ° אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִי, וְעוֹד בְּרָזָא דְקָרְבָּנִין, לִבָּא אִיהוּ מִזְבֵּחַ דְּבֵיהּ דָּם דְּקָרְבָּנִין, וְעַל דָּא אִתְּמַר (שמות כ, כד) וְזָבַחְתָּ עָלָיו, אִם זָכוּ אַרְיֵה הֲוָה נָחִית לְמֵיכַל קָרְבָּנָא, וְאִי לָא כַּלְבָּא נָחִית, וּבְאָן אֲתַר בְּכָבֵד, דְּתַמָּן מָרָה גֵּיהִנָּם, דְּאִיהִי עֲלוּקָה דְאִית לָהּ תְּרֵי ׳בָנוֹת הַב הַב׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (משלי ל, טו) לַעֲלוּקָה וכו', וְכַלְבָּא בְהוֹן צָוַוח הַב הַב, וּמָרָה אִיהִי גֵיהִנָּם, חַרְבָּא דְמַלְאַךְ הַמָּוְת דְּאִית לָהּ תְּרֵי פִּיּוֹת כְּגַוְונָא דְגֵיהִנָּם, דְּאִתְּמַר בָּהּ (שם) ׳לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת׳ הַב הַב, כְּגַוְונָא דָא אִתְּמַר בְּחַרְבָּא ׳וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת׳ (שם ה, ד).

תרגום

הָעוֹר הוּא דְּמוּת הָאָדָם, מַלְכוּת, שֶׁכָּל הַדְּיוֹקָנִים נִרְאִים בָּהּ, וְהִיא כְּלוּלָה מִבָּשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת, וְהִיא תְּמוּנַת הַכֹּל, וְהִיא בְּרָכָה וּקְדֻשָּׁה וְיִחוּד - כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, שֶׁהֵם קְשׁוּרִים בִּשְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם ׳הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה׳. בַּבָּשָׂר, כְּשֶׁמִּתְקַדֵּשׁ, יוֹרֵד עָלָיו דָּם טָהוֹר, וְהַגִּידִים, כְּשֶׁמִּתְיַחֲדִים, יוֹרֵד עֲלֵיהֶם רוּחַ קֹדֶשׁ, הָעֲצָמוֹת, יוֹרְדִים עֲלֵיהֶן מַיִם טְהוֹרִים - זֶהוּ סוֹד הַקָּרְבָּנוֹת. שָׂמַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְשָׂמְחוּ הַחֲבֵרִים וְאָמְרוּ: אִלּוּ לֹא בָּאנוּ לָעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא לִשְׁמֹעַ זֹאת, דַּיֵּנוּ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: בְּנִי, וְעוֹד בְּסוֹד הַקָּרְבָּנוֹת, הַלֵּב הוּא הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבּוֹ דַּם הַקָּרְבָּנוֹת, וְעַל כֵּן נֶאֱמַר (שמות כ כד) ׳וְזָבַחְתָּ עָלָיו׳. אִם זָכוּ - הָאֲרִי הָיָה יוֹרֵד לֶאֱכֹל אֶת הַקָּרְבָּן, וְאִם לָאו - הַכֶּלֶב יוֹרֵד. וְהֵיכָן? בַּכָּבֵד, שֶׁשָּׁם הַמָּרָה, גֵּיהִנֹּם, שֶׁהִיא עֲלוּקָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁתֵּי בָנוֹת ׳הַב הַב׳, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר (משלי ל טו) ׳לַעֲלוּקָה׳ וְגוֹ׳, וְהַכֶּלֶב בָּהֶן צוֹוֵחַ ׳הַב הַב׳. וְהַמָּרָה הִיא גֵּיהִנֹּם, חֶרֶב מַלְאַךְ הַמָּוֶת, שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁתֵּי פֵּיּוֹת כְּעֵין הַגֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב׳, וּכְעֵין זֶה נֶאֱמַר בַּחֶרֶב (שם ה ד) ׳וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: משכא איהו דמות אדם מלכות, כל דיוקנין אתחזיין בה, ואיהי כלילא מבשרא וגידין וגרמין, ואיהי תמונת כל, ואיהי ברכה וקדושה ויחוד, כהנים ולוים וישראלים, דאינון קשירן בתלת אבהן, דאתמר בהון האבות הן הן המרכבה, בבשר כד מתקדשא, נחית עליה דם טהור, וגידים כד מתיחדין נחית עלייהו רוחא קדישא, גרמין נחית עלייהו ° מיין דדכיו, דא איהו רזא דקרבנין. חדא רבי אלעזר וחדו חבריא ואמרו אילו לא אתינא להאי עלמא אלא למשמע דא דיי. ° אמר רבי שמעון ברי, ועוד ברזא דקרבנין, לבא איהו מזבח דביה דם דקרבנין, ועל דא אתמר (שמות כ, כד) וזבחת עליו, אם זכו אריה הוה נחית למיכל קרבנא, ואי לא כלבא נחית, ובאן אתר בכבד, דתמן מרה גיהנם, דאיהי עלוקה דאית לה תרי ׳בנות הב הב׳, כמה דאת אמר (משלי ל, טו) לעלוקה וכו', וכלבא בהון צווח הב הב, ומרה איהי גיהנם, חרבא דמלאך המות דאית לה תרי פיות כגוונא דגיהנם, דאתמר בה (שם) ׳לעלוקה שתי בנות׳ הב הב, כגוונא דא אתמר בחרבא ׳ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות׳ (שם ה, ד).

התרגום: העור הוא דמות האדם, מלכות, שכל הדיוקנים נראים בה, והיא כלולה מבשר וגידים ועצמות, והיא תמונת הכל, והיא ברכה וקדשה ויחוד - כהנים ולוים וישראלים, שהם קשורים בשלשת האבות, שנאמר עליהם ׳האבות הן הן המרכבה׳. בבשר, כשמתקדש, יורד עליו דם טהור, והגידים, כשמתיחדים, יורד עליהם רוח קדש, העצמות, יורדים עליהן מים טהורים - זהו סוד הקרבנות. שמח רבי אלעזר ושמחו החברים ואמרו: אלו לא באנו לעולם הזה אלא לשמע זאת, דינו. אמר רבי שמעון: בני, ועוד בסוד הקרבנות, הלב הוא המזבח שבו דם הקרבנות, ועל כן נאמר (שמות כ כד) ׳וזבחת עליו׳. אם זכו - הארי היה יורד לאכל את הקרבן, ואם לאו - הכלב יורד. והיכן? בכבד, ששם המרה, גיהנם, שהיא עלוקה שיש לה שתי בנות ׳הב הב׳, כמו שאתה אומר (משלי ל טו) ׳לעלוקה׳ וגו׳, והכלב בהן צווח ׳הב הב׳. והמרה היא גיהנם, חרב מלאך המות, שיש לה שתי פיות כעין הגיהנם, שנאמר בה ׳לעלוקה שתי בנות הב הב׳, וכעין זה נאמר בחרב (שם ה ד) ׳ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות׳.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: אר"ש ברי כו' דם דקרבנין. דלבא - פתורא, כמו שאומר לקמן בכמה מקומות, ואמרו ( ברכות נה ע"א ) ואלה מדות המזבח כו' זה השולחן כו' שולחנו של אדם מכפר עליו, דהאכילה היא במקום קרבן, דראשית האכילה נוטל הלב, וסללא דדמא לצפון ואח"כ משלח…

לכל המפרשים על פיסקה זו