עצם בשר וגידים - ברכה קדושה ויחוד כנגד כהן לוי וישראל
תיקוני זוהר · תיקון ג ממהדורא תנינא - סוד הקרבנות בארבע חיות הכסא ובאברי הגוף · מאמר 68 · פיסקה 2 · דף קלט ע"ב
לשון הזוהר
[ י"א תיקונים מהדורא בתרא, קלח ע"ב ] עֶצֶם, אִית עֶצֶם טָמֵא וְאִית עֶצֶם טָהוֹר, וּבָשָׂר דְּדַכְיוּ וְעֶצֶם דְּדַכְיוּ, עֲלַיְהוּ אִתְּמַר ׳עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי׳ (בראשית ב, כג), וְעֶצֶם אִיהוּ אַרְיֵה, ° גִּידִים אִיהוּ נֶשֶׁר, נֶשֶׁר, ° נִשְׁרָא דְּדַכְיוּ וְנִשְׁרָא דִמְסָאֲבוּ, ° עֶצֶם וּבָשָׂר וְגִידִים עֲלַיְיהוּ שַׁרְיָא בְרָכָה וּקְדוּשָׁה וְיִחוּד, דְּאִינוּן כֹּהֵן לֵוִי וְיִשְׂרָאֵל, בְּעֶצֶם כַּד שַׁרְיָא בְרָכָה בֵּיהּ, מִיָּד ׳וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ׳ (יחזקאל לז, ז), מִתְקָרְבִין וּמִתְקַשְּׁרִין דָּא בְדָא בְקָרְבָּנָא, וּמִיָּד ° נָחִית עֲלַיְיהוּ מִשְׁחָא וְשַׁרְיָיא עֲלַיְיהוּ בְּרָכָה, בָּשָׂר שַׁרְיָא עֲלֵיהּ קְדוּשָׁה, דְאִיהִי מִסִּטְרָא דִלְוִיִּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְקִדַּשְׁתָּ אֶת הַלְוִיִּם, מִיָּד מִתְקָרְבִין עַרְקִין דִּדְמָא לְגַבֵּי לִבָּא, דְּבִרְכָאָן מִכַּהֲנֵי אִינוּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרַכוּ׳ (במדבר ו, כג). גִּידִים מִיִּשְׂרָאֵל, ° וְאִינוּן יִחוּדָא וּקְדוּשָׁה וְקִשּׁוּרָה דְגַרְמִין וּבִשְׂרָא, וְכַד מִתְקַשְּׁרִין בְּתַרְוַיְיהוּ אִתְקְרִיאוּ יִחוּד וְיִחוּד אִיהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קלח ע"ב) ׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהו״ה אלהינ׳ (דברים ו, ד) ''ו יהו״ה אֶחָד.
תרגום
עֶצֶם - יֵשׁ עֶצֶם טָמֵא וְיֵשׁ עֶצֶם טָהוֹר, וּבָשָׂר טָהוֹר וְעֶצֶם טָהוֹר, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (בראשית ב כג) ׳עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי׳. וְהָעֶצֶם הוּא הָאַרְיֵה, הַגִּידִים הֵם הַנֶּשֶׁר - נֶשֶׁר, יֵשׁ נֶשֶׁר טָהוֹר וְנֶשֶׁר טָמֵא. עֶצֶם וּבָשָׂר וְגִידִים, עֲלֵיהֶם שׁוֹרָה בְּרָכָה וּקְדֻשָּׁה וְיִחוּד, שֶׁהֵם כֹּהֵן, לֵוִי וְיִשְׂרָאֵל. בָּעֶצֶם, כְּשֶׁשּׁוֹרָה בּוֹ בְּרָכָה, מִיָּד (יחזקאל לז ז) ׳וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ׳ - מִתְקָרְבִים וּמִתְקַשְּׁרִים זֶה בָזֶה בַּקָּרְבָּן, וּמִיָּד יוֹרֵד עֲלֵיהֶם שֶׁמֶן וְשׁוֹרָה עֲלֵיהֶם בְּרָכָה. הַבָּשָׂר, שׁוֹרָה עָלָיו קְדֻשָּׁה שֶׁהִיא מִצַּד הַלְוִיִּם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְקִדַּשְׁתָּ אֶת הַלְוִיִּם׳, מִיָּד מִתְקָרְבִים עוֹרְקֵי הַדָּם אֶל הַלֵּב, שֶׁהַבְּרָכוֹת מִן הַכֹּהֲנִים הֵן, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (במדבר ו כג) ׳דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ׳. הַגִּידִים מִיִּשְׂרָאֵל, וְהֵם הַיִּחוּד וְהַקְּדֻשָּׁה וְקִשׁוּר הָעֲצָמוֹת וְהַבָּשָׂר, וּכְשֶׁמִּתְקַשְּׁרִים שְׁנֵיהֶם נִקְרָאִים יִחוּד, וְהַיִּחוּד הוּא בְּיִשְׂרָאֵל, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים ו ד) ׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהו״ה אלהינ״ו יהו״ה אֶחָד׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [ י"א תיקונים מהדורא בתרא, קלח ע"ב ] עצם, אית עצם טמא ואית עצם טהור, ובשר דדכיו ועצם דדכיו, עליהו אתמר ׳עצם מעצמי ובשר מבשרי׳ (בראשית ב, כג), ועצם איהו אריה, ° גידים איהו נשר, נשר, ° נשרא דדכיו ונשרא דמסאבו, ° עצם ובשר וגידים עלייהו שריא ברכה וקדושה ויחוד, דאינון כהן לוי וישראל, בעצם כד שריא ברכה ביה, מיד ׳ותקרבו עצמות עצם אל עצמו׳ (יחזקאל לז, ז), מתקרבין ומתקשרין דא בדא בקרבנא, ומיד ° נחית עלייהו משחא ושרייא עלייהו ברכה, בשר שריא עליה קדושה, דאיהי מסטרא דלוים, הדא הוא דכתיב וקדשת את הלוים, מיד מתקרבין ערקין דדמא לגבי לבא, דברכאן מכהני אינון, הדא הוא דכתיב ׳דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו׳ (במדבר ו, כג). גידים מישראל, ° ואינון יחודא וקדושה וקשורה דגרמין ובשרא, וכד מתקשרין בתרוייהו אתקריאו יחוד ויחוד איהו בישראל, הדא הוא דכתיב (קלח ע"ב) ׳שמע ישראל יהו״ה אלהינ׳ (דברים ו, ד) 'ו יהו״ה אחד.
התרגום: עצם - יש עצם טמא ויש עצם טהור, ובשר טהור ועצם טהור, עליהם נאמר (בראשית ב כג) ׳עצם מעצמי ובשר מבשרי׳. והעצם הוא האריה, הגידים הם הנשר - נשר, יש נשר טהור ונשר טמא. עצם ובשר וגידים, עליהם שורה ברכה וקדשה ויחוד, שהם כהן, לוי וישראל. בעצם, כששורה בו ברכה, מיד (יחזקאל לז ז) ׳ותקרבו עצמות עצם אל עצמו׳ - מתקרבים ומתקשרים זה בזה בקרבן, ומיד יורד עליהם שמן ושורה עליהם ברכה. הבשר, שורה עליו קדשה שהיא מצד הלוים, זהו שכתוב ׳וקדשת את הלוים׳, מיד מתקרבים עורקי הדם אל הלב, שהברכות מן הכהנים הן, זהו שכתוב (במדבר ו כג) ׳דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו׳. הגידים מישראל, והם היחוד והקדשה וקשור העצמות והבשר, וכשמתקשרים שניהם נקראים יחוד, והיחוד הוא בישראל, זהו שכתוב (דברים ו ד) ׳שמע ישראל יהו״ה אלהינ״ו יהו״ה אחד׳.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: גידים איהו נשר. דבהון סליק רוחא דריאה, ודופק בהן, וכמו הנשר דפרח ברוח, ופרנסה של הגידין מרוח, כמו הנשר: