ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 68: תיקון ג ממהדורא תנינא - סוד הקרבנות בארבע חיות הכסא ובאברי הגוף › פיסקה 1 (קלט ע"ב)

הארי היורד לאכל הקרבן - קרוב ארבעת היסודות שנפרדו בחטא

תיקוני זוהר · תיקון ג ממהדורא תנינא - סוד הקרבנות בארבע חיות הכסא ובאברי הגוף · מאמר 68 · פיסקה 1 · דף קלט ע"ב

לשון הזוהר

(זהו תקון כ״ד) [ י"א תיקונים מהדורא בתרא, קלט ע"ב ] (קלח ע"א) בְּרֵאשִׁית תַּמָּן אֲרִ״י דְּקָרְבָּנָא, דַּהֲוָה נָחִית בְּקָרְבָּנָא בְדִיּוֹקְנָא דַאֲרִי אָכִיל קָרְבָּנִין, וְדָא אִיהוּ ° קַדְמָאָה לְחֵיוָון דַּהֲווֹ אָכְלֵי קָרְבָּנִין. אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְאַמַּאי הֲווֹ נָחֲתִין חֵיוָון לְמֵיכַל קָרְבָּנִין, אָמַר לֵיהּ בְּרִי אַרְבַּע חֵיוָון אִינוּן בְּכָרְסַיָּא, אַרְיֵה שׁוֹר נֶשֶׁר אָדָם, וּבְגוּפָא דְבַר נַשׁ אַרְבַּע יְסוֹדֵי, דִּמְמַנָּן עֲלַיְיהוּ אַרְבַּע חֵיוָון, ° דְּנֶפֶשׁ כְּלִילָא בְהוֹן, ° וּבְגִין דָּא פַּרְנָסָה דְנַפְשָׁא מֵאִלֵּין אַרְבַּע, כַּד חָאב בַּר נַשׁ בְּאַרְבַּע יְסוֹדֵי דִילֵיהּ כְּאִלּוּ חָאב בְּנַפְשָׁא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ׳ (במדבר ו, יא), וּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְפַּרַשׁ מַיָּא מֵאֶשָּׁא וְרוּחָא מֵעַפְרָא. ° דְּמֵעַפְרָא נָפְקִין זַרְעִין דְּאִינוּן פַּרְנָסָה דְאָדָם, וּמֵאֲרִי חֵיוָון דְּאִינוּן פַּרְנָסָה מִמַּיָּא, וּמִשׁוֹר בְּעִירִין דְּאִינוּן פַּרְנָסָה מֵאֶשָּׁא, וּמִנֶשֶׁר עוֹפִין דְּאִינוּן פַּרְנָסָה מֵרוּחָא. וְכַד חָב בְּהוֹן, אִתְפָּרְשָׁן יְסוֹדִין וְאִית בְּהוֹן מַחֲלוֹקֶת דְּאִיהוּ פִּרוּדָא, וְסָלִיק ° שֵׁם יהו״ה מִנַּיְהוּ, וְעָאל יֵצֶר הָרָע דְּאִיהוּ סמא״ל שָׂטָן, ° דַּיהו״ה לָא שַׁרְיָא בְּפִרוּדָא, וְרָזָא דְמִלָּה ׳חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ׳ (הושע י, ב), ° וּבְגִין דָּא צָרִיךְ קָרְבָּנָא מֵאִלֵּין מִינִין דְּחָב בְּהוֹן, לְקָרְבָא בְּהוֹן, אִינוּן אַרְבַּע יְסוֹדִין דְּאִית בְּהוֹן פִּרוּדָא, וּבְהַהוּא זִמְנָא דְמִתְקָרְבִין יְסוֹדִין דָּא לְגַבֵּי דָּא, מִיָּד ° נָחִית קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּבָרַח שָׂטָן, וְאִי לָא בָרַח הָא אֶשָּׁא דְקָרְבָּנָא אוֹקִיד לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ׳ (ויקרא ו, ה). ° וְרָזָא דְקָרְבָּנִין ׳עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים׳ (איוב י, יא) תְּסוֹכְכֵנִי, עוֹר אִיהוּ לְבוּשָׁא דְאָדָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיַּעַשׂ יהו״ה אלהי״ם לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם׳ (בראשית ג, כא), אִם זָכָה כָּתְנוֹת אוֹר מְרַקְמָן מִפִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, דְאַגְרָא דִלְהוֹן לְעָלְמָא דְאָתֵי ° דְּאִיהוּ אוֹר הַגָּנוּז לַצַּדִּיקַיָּא, וְאִם לָא זָכָה מִשְׁכָא דְחִוְיָא דְכָלִיל אַרְבַּע יְסוֹדִין, דְּתַמָּן רְשִׁימִין פִּקּוּדִין דְּלָא תַעֲשֶׂה דְעָבַר בַּר נַשׁ עֲלַיְיהוּ, וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם ° חֲקוּקִים לוֹ עַל עַצְמוֹתָיו, ° וּקְרִיבוּ דְמִשְׁכָא דְאָדָם פִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, דְּאִינוּן קְרִיבוּ דְאַתְוָון דִּשְׁמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן׳ (ויקרא א, ב), מִכֶּם וַדַּאי, לְאַפָּקָא מִשְׁכָא דְחִוְיָא דְבֵיהּ מְרַקְמִין פִּקּוּדִין דְּלֹא תַעֲשֶׂה, וְאָדָם דְּעָבַר עֲלַיְהוּ אִתְּמַר בֵּיהּ ׳אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר׳ (תהלים קמד, ד), ׳אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל׳ (במדבר יט, יד), ׳כִּי יָמוּת׳ וַדַּאי, וְדָא אִיהוּ קְרִיבוּ דְקָרְבָּנָא דְעִשָׂו יֵצֶר הָרָע, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ׳ (בראשית כז, לא). ° בָּשָׂר אִיהוּ שֶׁבֶר מִן שְׁבָרִים, וְאִיהוּ סוּמַק, מִסִּטְרָא דְחַיָּה דְאִיהוּ שׁוֹר, בָּשָׂר חַי בָּשָׁר טָהוֹר, וְאִית אָחֳרָא דְבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵיפָה דְשַׁרְיָא בֵיהּ רוּחַ הַטּוּמְאָה, מַלְאַךְ הַמָּוְת ° דְּרָכִיב עַל קַרְנוֹי שׁוֹר מוּעָד בָּשָׂר טָמֵא.

תרגום

(זֶהוּ תִּקּוּן כ"ד) בְּרֵאשִׁית - שָׁם הָיָה הָאֲרִי שֶׁל הַקָּרְבָּן, שֶׁהָיָה יוֹרֵד בַּקָּרְבָּן בִּדְמוּת אֲרִי, אוֹכֵל קָרְבָּנוֹת, וְזֶהוּ הָרִאשׁוֹן לַחַיּוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלוֹת קָרְבָּנוֹת. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר: וְלָמָּה הָיוּ יוֹרְדוֹת חַיּוֹת לֶאֱכֹל קָרְבָּנוֹת? אָמַר לוֹ: בְּנִי, אַרְבַּע חַיּוֹת הֵן בַּכִּסֵּא - אַרְיֵה, שׁוֹר, נֶשֶׁר, אָדָם. וּבְגוּפוֹ שֶׁל אָדָם אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, שֶׁמְּמֻנּוֹת עֲלֵיהֶם אַרְבַּע הַחַיּוֹת, שֶׁהַנֶּפֶשׁ כְּלוּלָה בָּהֶם, וּמִשּׁוּם כָּךְ פַּרְנָסַת הַנֶּפֶשׁ מֵאֵלּוּ הָאַרְבָּעָה. כְּשֶׁחָטָא אָדָם בְּאַרְבַּעַת יְסוֹדוֹתָיו - כְּאִלּוּ חָטָא בְּנַפְשׁוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ׳ (במדבר ו, יא), וּבְאוֹתוֹ זְמַן נִפְרְדוּ הַמַּיִם מִן הָאֵשׁ וְהָרוּחַ מִן הֶעָפָר. שֶׁמִּן הֶעָפָר יוֹצְאִים הַזְּרָעִים שֶׁהֵם פַּרְנָסַת הָאָדָם, וּמִן הָאֲרִי - חַיּוֹת שֶׁהֵן פַּרְנָסָה מִן הַמַּיִם, וּמִן הַשּׁוֹר - בְּהֵמוֹת שֶׁהֵן פַּרְנָסָה מִן הָאֵשׁ, וּמִן הַנֶּשֶׁר - עוֹפוֹת שֶׁהֵם פַּרְנָסָה מִן הָרוּחַ. וּכְשֶׁחָטָא בָּהֶם, נִפְרְדוּ הַיְּסוֹדוֹת וְיֵשׁ בָּהֶם מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא פֵּרוּד, וְנִסְתַּלֵּק שֵׁם יהו"ה מֵהֶם, וְנִכְנַס יֵצֶר הָרָע שֶׁהוּא סמא"ל שָׂטָן, שֶׁיהו"ה אֵינוֹ שׁוֹרֶה בְּפֵרוּד, וְסוֹד הַדָּבָר ׳חָלַק לִבָּם עַתָּה יֶאְשָׁמוּ׳ (הושע י, ב). וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ קָרְבָּן מֵאוֹתָם הַמִּינִים שֶׁחָטְאוּ בָּהֶם, לְהַקְרִיב בָּהֶם, שֶׁהֵם אַרְבַּעַת הַיְּסוֹדוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם פֵּרוּד, וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁמִּתְקָרְבִים הַיְּסוֹדוֹת זֶה לָזֶה, מִיָּד יוֹרֵד הקב"ה וּבוֹרֵחַ הַשָּׂטָן, וְאִם לֹא בָרַח - הֲרֵי אֵשׁ הַקָּרְבָּן שׂוֹרֶפֶת אוֹתוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ׳ (ויקרא ו, ה). וְסוֹד הַקָּרְבָּנוֹת ׳עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּסֹכְכֵנִי׳ (איוב י, יא) - עוֹר הוּא לְבוּשׁ הָאָדָם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּעַשׂ יהו"ה אלהי"ם לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם׳ (בראשית ג, כא). אִם זָכָה - כָּתְנוֹת אוֹר מְרֻקָּמוֹת מִמִּצְווֹת עֲשֵׂה, שֶׁשְּׂכָרָן לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא הָאוֹר הַגָּנוּז לַצַּדִּיקִים, וְאִם לֹא זָכָה - עוֹר הַנָּחָשׁ הַכּוֹלֵל אַרְבַּעַת הַיְּסוֹדוֹת, שֶׁשָּׁם רְשׁוּמוֹת מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן הָאָדָם. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמְרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם חֲקוּקִים לוֹ עַל עַצְמוֹתָיו. וְקִרְבַת עוֹר הָאָדָם הֵן מִצְווֹת עֲשֵׂה, שֶׁהֵן קִרְבַת אוֹתִיּוֹת שְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה. וַעֲלֵיהֶן נֶאֱמַר ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן׳ (ויקרא א, ב) - ׳מִכֶּם׳ וַדַּאי, לְהוֹצִיא אֶת עוֹר הַנָּחָשׁ שֶׁבּוֹ מְרֻקָּמוֹת מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה. וְאָדָם שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן נֶאֱמַר בּוֹ ׳אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר׳ (תהלים קמד, ד), ׳אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל׳ - כִּי יָמוּת וַדַּאי. וְזֶהוּ קִרְבַת הַקָּרְבָּן שֶׁל עֵשָׂו, הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ׳ (בראשית כז, לא). בָּשָׂר הוּא שֶׁבֶר מִשְּׁבָרִים, וְהוּא אָדֹם, מִצַּד הַחַיָּה שֶׁהִיא שׁוֹר - בָּשָׂר חַי, בָּשָׂר טָהוֹר, וְיֵשׁ אַחֵר, בְּשַׂר הַשָּׂדֶה, טְרֵפָה, שֶׁשּׁוֹרָה בּוֹ רוּחַ הַטֻּמְאָה, מַלְאַךְ הַמָּוֶת, הָרוֹכֵב עַל קַרְנֵי שׁוֹר מוּעָד - בָּשָׂר טָמֵא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: (זהו תקון כ״ד) [ י"א תיקונים מהדורא בתרא, קלט ע"ב ] (קלח ע"א) בראשית תמן אר״י דקרבנא, דהוה נחית בקרבנא בדיוקנא דארי אכיל קרבנין, ודא איהו ° קדמאה לחיוון דהוו אכלי קרבנין. אמר ליה רבי אלעזר ואמאי הוו נחתין חיוון למיכל קרבנין, אמר ליה ברי ארבע חיוון אינון בכרסיא, אריה שור נשר אדם, ובגופא דבר נש ארבע יסודי, דממנן עלייהו ארבע חיוון, ° דנפש כלילא בהון, ° ובגין דא פרנסה דנפשא מאלין ארבע, כד חאב בר נש בארבע יסודי דיליה כאלו חאב בנפשא, הדא הוא דכתיב ׳מאשר חטא על הנפש׳ (במדבר ו, יא), ובההוא זמנא אתפרש מיא מאשא ורוחא מעפרא. ° דמעפרא נפקין זרעין דאינון פרנסה דאדם, ומארי חיוון דאינון פרנסה ממיא, ומשור בעירין דאינון פרנסה מאשא, ומנשר עופין דאינון פרנסה מרוחא. וכד חב בהון, אתפרשן יסודין ואית בהון מחלוקת דאיהו פרודא, וסליק ° שם יהו״ה מניהו, ועאל יצר הרע דאיהו סמא״ל שטן, ° דיהו״ה לא שריא בפרודא, ורזא דמלה ׳חלק לבם עתה יאשמו׳ (הושע י, ב), ° ובגין דא צריך קרבנא מאלין מינין דחב בהון, לקרבא בהון, אינון ארבע יסודין דאית בהון פרודא, ובההוא זמנא דמתקרבין יסודין דא לגבי דא, מיד ° נחית קודשא בריך הוא וברח שטן, ואי לא ברח הא אשא דקרבנא אוקיד ליה, הדא הוא דכתיב ׳והאש על המזבח תוקד בו׳ (ויקרא ו, ה). ° ורזא דקרבנין ׳עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים׳ (איוב י, יא) תסוככני, עור איהו לבושא דאדם, הדא הוא דכתיב ׳ויעש יהו״ה אלהי״ם לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם׳ (בראשית ג, כא), אם זכה כתנות אור מרקמן מפקודין דעשה, דאגרא דלהון לעלמא דאתי ° דאיהו אור הגנוז לצדיקיא, ואם לא זכה משכא דחויא דכליל ארבע יסודין, דתמן רשימין פקודין דלא תעשה דעבר בר נש עלייהו, ובגין דא אוקמוהו מארי מתניתין עונותיו של אדם ° חקוקים לו על עצמותיו, ° וקריבו דמשכא דאדם פקודין דעשה, דאינון קריבו דאתוון דשמא דקודשא בריך הוא. ועלייהו אתמר ׳אדם כי יקריב מכם קרבן׳ (ויקרא א, ב), מכם ודאי, לאפקא משכא דחויא דביה מרקמין פקודין דלא תעשה, ואדם דעבר עליהו אתמר ביה ׳אדם להבל דמה ימיו כצל עובר׳ (תהלים קמד, ד), ׳אדם כי ימות באהל׳ (במדבר יט, יד), ׳כי ימות׳ ודאי, ודא איהו קריבו דקרבנא דעשו יצר הרע, דאתמר ביה ׳יקם אבי ויאכל מציד בנו׳ (בראשית כז, לא). ° בשר איהו שבר מן שברים, ואיהו סומק, מסטרא דחיה דאיהו שור, בשר חי בשר טהור, ואית אחרא דבשר בשדה טריפה דשריא ביה רוח הטומאה, מלאך המות ° דרכיב על קרנוי שור מועד בשר טמא.

התרגום: (זהו תקון כ"ד) בראשית - שם היה הארי של הקרבן, שהיה יורד בקרבן בדמות ארי, אוכל קרבנות, וזהו הראשון לחיות שהיו אוכלות קרבנות. אמר לו רבי אלעזר: ולמה היו יורדות חיות לאכל קרבנות? אמר לו: בני, ארבע חיות הן בכסא - אריה, שור, נשר, אדם. ובגופו של אדם ארבעה יסודות, שממנות עליהם ארבע החיות, שהנפש כלולה בהם, ומשום כך פרנסת הנפש מאלו הארבעה. כשחטא אדם בארבעת יסודותיו - כאלו חטא בנפשו, זהו שכתוב ׳מאשר חטא על הנפש׳ (במדבר ו, יא), ובאותו זמן נפרדו המים מן האש והרוח מן העפר. שמן העפר יוצאים הזרעים שהם פרנסת האדם, ומן הארי - חיות שהן פרנסה מן המים, ומן השור - בהמות שהן פרנסה מן האש, ומן הנשר - עופות שהם פרנסה מן הרוח. וכשחטא בהם, נפרדו היסודות ויש בהם מחלקת שהיא פרוד, ונסתלק שם יהו"ה מהם, ונכנס יצר הרע שהוא סמא"ל שטן, שיהו"ה אינו שורה בפרוד, וסוד הדבר ׳חלק לבם עתה יאשמו׳ (הושע י, ב). ומשום כך צריך קרבן מאותם המינים שחטאו בהם, להקריב בהם, שהם ארבעת היסודות שיש בהם פרוד, ובאותו הזמן שמתקרבים היסודות זה לזה, מיד יורד הקב"ה ובורח השטן, ואם לא ברח - הרי אש הקרבן שורפת אותו, זהו שכתוב ׳והאש על המזבח תוקד בו׳ (ויקרא ו, ה). וסוד הקרבנות ׳עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני׳ (איוב י, יא) - עור הוא לבוש האדם, זהו שכתוב ׳ויעש יהו"ה אלהי"ם לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם׳ (בראשית ג, כא). אם זכה - כתנות אור מרקמות ממצוות עשה, ששכרן לעולם הבא, שהוא האור הגנוז לצדיקים, ואם לא זכה - עור הנחש הכולל ארבעת היסודות, ששם רשומות מצוות לא תעשה שעבר עליהן האדם. ומשום כך אמרו בעלי המשנה: עונותיו של אדם חקוקים לו על עצמותיו. וקרבת עור האדם הן מצוות עשה, שהן קרבת אותיות שמו של הקב"ה. ועליהן נאמר ׳אדם כי יקריב מכם קרבן׳ (ויקרא א, ב) - ׳מכם׳ ודאי, להוציא את עור הנחש שבו מרקמות מצוות לא תעשה. ואדם שעבר עליהן נאמר בו ׳אדם להבל דמה ימיו כצל עובר׳ (תהלים קמד, ד), ׳אדם כי ימות באהל׳ - כי ימות ודאי. וזהו קרבת הקרבן של עשו, היצר הרע, שנאמר בו ׳יקם אבי ויאכל מציד בנו׳ (בראשית כז, לא). בשר הוא שבר משברים, והוא אדם, מצד החיה שהיא שור - בשר חי, בשר טהור, ויש אחר, בשר השדה, טרפה, ששורה בו רוח הטמאה, מלאך המות, הרוכב על קרני שור מועד - בשר טמא.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: תיקון ג ' בראשית כו' קדמאה לחיוון. לד' חיות, ואמר דהוי אכל קרבנין - הארי אכל הקרבן, כמו שאומר בפ' בראשית ושאר מקומות, ואמר לחיוון דהוא אכלי קרבנין. רוצה לומר כל הד' חיות נהנין מן הקרבן, כמו שאומר בפ' פנחס ר"מ רמ"א עיין שם…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה:

ועוד 17 פסוקים. אינדקס הפסוקים