ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 67: תיקון ב ממהדורא תנינא - עקדת יצחק הרמוזה בבראשית וגבורת הרחמים על הדין › פיסקה 3 (קלז ע"ב)

חמשת גווני האש ועלית ו"ה בקרבן - והתלבנות אדם הראשון בשלשת האבות

תיקוני זוהר · תיקון ב ממהדורא תנינא - עקדת יצחק הרמוזה בבראשית וגבורת הרחמים על הדין · מאמר 67 · פיסקה 3 · דף קלז ע"ב

לשון הזוהר

דְּאֵשׁ ° אִית לֵיהּ תְּלַת גַּוָּונִין, חִוָּור וְיָרוֹק וְאוּכַם, ° וּרְבִיעָאָה תְּכֵלֶת, וְאִינוּן דְּבֵקִין בְּגַחֶלֶת דְּאִיהוּ סוּמְקָא הָא חֲמִשָּׁה, כְּחֻשְׁבַּן ה (חמש) דְּאִיהִי אֱמוּנָה דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִיהוּ ו', דְּאִתְלַבַּשׁ בְּחָמֵשׁ גַּוָּונִין וְנָהִיר בְּהוֹן, וּבֵיהּ סָלְקִין גַּוָּונִין דְּאִינוּן כְּלִילָן בָּהּ, וְהִיא סְלִיקַת בְּהוֹן לְגַבֵּי ו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא ו, ב) הִיא הָעוֹלָה, ° וְכַד סָלְקִין תְּרֵין דְּאִינוּן ו' ה' בְּקָרְבָּנָא, נָחֲתִין תְּרֵין מִלְּעִילָא דְאִינוּן י״ה, וּמִתְקָרְבִין אַתְוָון וּמִתְיַיחֲדִין וּמִתְקַשְּׁרִין דָּא בְּדָא, וְדָא אִיהוּ רָזָא דְקָרְבָּנָא. וְרָזָא דְמִלָּה (בראשית כח, יב) וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אלהי״ם ׳עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ׳, סָלְקִין תְּרֵין בְּאֶשָּׁא, וְנָחֲתִין תְּרֵין. וְאִשְׁתֵּזַב אַבְרָהָם בִּשְׁמָא דְיהו״ה, דְּאַף עַל גַּב ° דְּאִית אַרְבַּע מַלְאָכִים דְּאִינוּן מְמַנָּן דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, לָא בָּעִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִשְׁתַּדְלָא בְּאַבְרָהָם לְשֵׁזָבָא לֵיהּ אֶלָּא אִיהוּ מַמָּשׁ, בְּגִין דְּקַנֵּי עַל שְׁמֵיהּ, וּבֵיהּ אִתְלַבַּן אָדָם הָרִאשׁוֹן דְּאִיהוּ יִשְׂרָאֵל, דְּלָא עָבַר עַל וַיְצַו דְּאִיהוּ עֲבוֹדָה זָרָה, לְבָתַר אִתְלַבַּשׁ בְּיִצְחָק וְאִצְטְרִיף וְאָמַר אַל ׳תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה׳ (בראשית כב, יב), דְהַהוּא דְאִצְטְרִיף בֵּיהּ לָא עָבַד מִדָּעַם, דְּלָא עָבַר עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְכֵן יַעֲקֹב אִתְגַּלְגַּל בֵּיהּ, כַּד נָחַת לְגָלוּתָא דְמִצְרָיִם (דחוצה לארץ) דְּדָחִיל דְּלָא הֲוָה סָלִיק, בְּהַהוּא זִמְנָא אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ׳אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה וְגוֹמֵר׳ (שם מו, ג), ׳אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַּם עָלֹה׳.

תרגום

לָאֵשׁ יֵשׁ שְׁלֹשָׁה גְּוָנִים: לָבָן וְיָרֹק וְשָׁחֹר, וְהָרְבִיעִי תְּכֵלֶת, וְהֵם דְּבֵקִים בַּגַּחֶלֶת שֶׁהִיא אֲדֻמָּה - הֲרֵי חֲמִשָּׁה, כְּמִנְיַן ה׳ (חָמֵשׁ), שֶׁהִיא אֱמוּנַת הקב"ה שֶׁהוּא ו׳, הַמִּתְלַבֵּשׁ בַּחֲמִשָּׁה גְּוָנִים וּמֵאִיר בָּהֶם, וּבוֹ עוֹלִים הַגְּוָנִים הַכְּלוּלִים בָּהּ, וְהִיא עוֹלָה בָּהֶם אֶל ו׳, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ויקרא ו ב) ׳הִוא הָעֹלָה׳. וּכְשֶׁעוֹלִים שְׁנַיִם שֶׁהֵם ו׳ ה׳ בַּקָּרְבָּן, יוֹרְדִים שְׁנַיִם מִלְּמַעְלָה שֶׁהֵם י׳ ה׳, וּמִתְקָרְבוֹת הָאוֹתִיּוֹת וּמִתְיַחֲדוֹת וּמִתְקַשְּׁרוֹת זוֹ בָזוֹ, וְזֶהוּ סוֹד הַקָּרְבָּן. וְסוֹד הַדָּבָר (בראשית כח יב) ׳וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אלהי״ם עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ׳ - עוֹלִים שְׁנַיִם בָּאֵשׁ, וְיוֹרְדִים שְׁנַיִם. וְנִצַּל אַבְרָהָם בְּשֵׁם יהו״ה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ אַרְבָּעָה מַלְאָכִים הַמְמֻנִּים עַל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, לֹא רָצָה הקב"ה לְהִשְׁתַּדֵּל בְּעַד אַבְרָהָם לְהַצִּילוֹ אֶלָּא הוּא עַצְמוֹ מַמָּשׁ, מִשּׁוּם שֶׁקִּנֵּא עַל שְׁמוֹ. וּבוֹ הִתְלַבֵּן אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא עָבַר עַל ׳וַיְצַו׳ שֶׁהִיא עֲבוֹדָה זָרָה. לְאַחַר מִכֵּן הִתְלַבֵּשׁ בְּיִצְחָק וְנִצְרַף וְנֶאֱמַר (בראשית כב יב) ׳אַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה׳, שֶׁאוֹתוֹ שֶׁנִּצְרַף בּוֹ לֹא עָשָׂה דָּבָר, שֶׁלֹּא עָבַר עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. וְכֵן יַעֲקֹב נִתְגַּלְגֵּל בּוֹ, כְּשֶׁיָּרַד לְגָלוּת מִצְרַיִם (לְחוּצָה לָאָרֶץ) שֶׁפָּחַד שֶׁלֹּא יַעֲלֶה, בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן אָמַר לוֹ הקב"ה (בראשית מו ג) ׳אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה׳ וְגוֹמֵר, ׳אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַּם עָלֹה׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דאש ° אית ליה תלת גוונין, חוור וירוק ואוכם, ° ורביעאה תכלת, ואינון דבקין בגחלת דאיהו סומקא הא חמשה, כחשבן ה (חמש) דאיהי אמונה דקודשא בריך הוא דאיהו ו', דאתלבש בחמש גוונין ונהיר בהון, וביה סלקין גוונין דאינון כלילן בה, והיא סליקת בהון לגבי ו', הדא הוא דכתיב (ויקרא ו, ב) היא העולה, ° וכד סלקין תרין דאינון ו' ה' בקרבנא, נחתין תרין מלעילא דאינון י״ה, ומתקרבין אתוון ומתייחדין ומתקשרין דא בדא, ודא איהו רזא דקרבנא. ורזא דמלה (בראשית כח, יב) והנה מלאכי אלהי״ם ׳עלים וירדים בו׳, סלקין תרין באשא, ונחתין תרין. ואשתזב אברהם בשמא דיהו״ה, דאף על גב ° דאית ארבע מלאכים דאינון ממנן דשמא קדישא, לא בעי קודשא בריך הוא לאשתדלא באברהם לשזבא ליה אלא איהו ממש, בגין דקני על שמיה, וביה אתלבן אדם הראשון דאיהו ישראל, דלא עבר על ויצו דאיהו עבודה זרה, לבתר אתלבש ביצחק ואצטריף ואמר אל ׳תעש לו מאומה׳ (בראשית כב, יב), דההוא דאצטריף ביה לא עבד מדעם, דלא עבר על שפיכות דמים, וכן יעקב אתגלגל ביה, כד נחת לגלותא דמצרים (דחוצה לארץ) דדחיל דלא הוה סליק, בההוא זמנא אמר ליה קודשא בריך הוא ׳אל תירא מרדה מצרימה וגומר׳ (שם מו, ג), ׳אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה׳.

התרגום: לאש יש שלשה גונים: לבן וירק ושחר, והרביעי תכלת, והם דבקים בגחלת שהיא אדמה - הרי חמשה, כמנין ה׳ (חמש), שהיא אמונת הקב"ה שהוא ו׳, המתלבש בחמשה גונים ומאיר בהם, ובו עולים הגונים הכלולים בה, והיא עולה בהם אל ו׳, זהו שכתוב (ויקרא ו ב) ׳הוא העלה׳. וכשעולים שנים שהם ו׳ ה׳ בקרבן, יורדים שנים מלמעלה שהם י׳ ה׳, ומתקרבות האותיות ומתיחדות ומתקשרות זו בזו, וזהו סוד הקרבן. וסוד הדבר (בראשית כח יב) ׳והנה מלאכי אלהי״ם עלים וירדים בו׳ - עולים שנים באש, ויורדים שנים. ונצל אברהם בשם יהו״ה, שאף על פי שיש ארבעה מלאכים הממנים על השם הקדוש, לא רצה הקב"ה להשתדל בעד אברהם להצילו אלא הוא עצמו ממש, משום שקנא על שמו. ובו התלבן אדם הראשון שהוא ישראל, שלא עבר על ׳ויצו׳ שהיא עבודה זרה. לאחר מכן התלבש ביצחק ונצרף ונאמר (בראשית כב יב) ׳אל תעש לו מאומה׳, שאותו שנצרף בו לא עשה דבר, שלא עבר על שפיכות דמים. וכן יעקב נתגלגל בו, כשירד לגלות מצרים (לחוצה לארץ) שפחד שלא יעלה, באותו הזמן אמר לו הקב"ה (בראשית מו ג) ׳אל תירא מרדה מצרימה׳ וגומר, ׳אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה׳.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: א"ל תלת גוונין כו'. דאברהם כליל תלת אבהן, דהכל מיניה, יומא דכליל כולא יומין, ואמר למטה דשם הוי"ה הצילו מנורא, ולכן פירש כאן ד' גוונין בשם הוי"ה:

לכל המפרשים על פיסקה זו