אילו של יצחק הרמוז בבראשית - עקדת מדת הדין והצלת משיח בן יוסף
תיקוני זוהר · תיקון ב ממהדורא תנינא - עקדת יצחק הרמוזה בבראשית וגבורת הרחמים על הדין · מאמר 67 · פיסקה 1 · דף קלז ע"ב
לשון הזוהר
(זהו תקון כ״ב וכ״ג) [ י"א תיקונים מהדורא בתרא, קלז ע"ב ] ° בְּרֵאשִׁית בָּרָא אלהי״ם, בְּרֵאשִׁית בָּרָ״א תַּיִ״שׁ, דָּא אֵילוֹ דְיִצְחָק. בְּרֵאשִׁית תַּמָּן אֵ״שׁ ° לְעוֹלָה דְיִצְחָק, וְרָזָא דְמִלָּה (קלז ע"ב) ׳הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעִצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה׳ (בראשית כב, ז), ° נָפַק קָלָא וְאָמַר מִשִּׁית יוֹמֵי בְּרֵאשִׁית אִתְבְּרֵי לַעֲקֵדָה דְיִצְחָק. ° בְּגִין דְּלָא אִית קָרְבָּן ° דְּבַטֵּיל מוֹתָנָא כַּעֲקֵדָה דְיִצְחָק, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (שם) ׳וַיַּעֲקוֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ׳, אִתְקַשַּׁר מִדַּת הַדִּין (מלאך המות) וְאִתְעַקַּד לְעִילָא, וְלָא הֲוָה לֵיהּ רְשׁוּ לְקָרְבָא לְבֵי דִינָא רַבְרְבָא דְאִיהוּ גְבוּרָה, לְתַבְעָא דִינָא, וַעֲקֵדָה דְנָא מוֹעִילָה לְגָלוּתָא, דַהֲוָה עָתִיד לְאִתְקַטְלָא מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וְקָלָא נָפִיק מֵהַהוּא זִמְנָא (שם) אַל ׳תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה׳ (שם יב), בְּגִין דְּאִתְגַּבְּרוּ רַחֲמֵי עַל דִּינָא, ° וְרָזָא דְמִלָּה ׳הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ׳ (תהלים צח, א), וּלְבָתַר זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ, דְגָבַר יְמִינָא עַל שְׂמָאלָא. כַּד אִתְגַּבַּר טִפָּה דִדְכוּרָא עַל טִפָּה דְנוּקְבָא אִיהוּ בֵּן, רַחֲמֵי אִיהוּ וַדַּאי, אֲבָל כַּד אִתְגַּבַּר טִפָּה דְנוּקְבָא עַל דְּכוּרָא, בַת אִיהִי וְדִינָא אִיהִי, וְרָזָא דְמִלָּה דְכוּרָא שַׁלִּיט עַל נוּקְבָא גָרִים דְּשַׁלִּיט יְמִינָא עַל שְׂמָאלָא, וְיִפְקוּן יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמֵי וְלָא בְדִינָא, וְדָא אִיהוּ ° ׳כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ׳ (תהלים קיז, ב), וְרָזָא דְמִלָּה ׳בְּטֶרֶם יָבֹא חֵבֶל לָהּ וְהִמְלִיטָה זָכָר׳ (ישעיה סו, ז).
תרגום
(זֶהוּ תִּקּוּן כ״ב וְכ״ג) (בראשית א א) ׳בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים׳ - ׳בְּרֵאשִׁית בָּרָא׳ [רוֹמֵז לְ]תַּיִשׁ, זֶה אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. ׳בְּרֵאשִׁית׳ - שָׁם [רָמוּז] אֵשׁ לְעוֹלַת יִצְחָק, וְסוֹד הַדָּבָר (בראשית כב ז) ׳הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה׳ - יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית נִבְרָא [הָאַיִל] לַעֲקֵדַת יִצְחָק. מִשּׁוּם שֶׁאֵין קָרְבָּן שֶׁמְּבַטֵּל אֶת הַמַּגֵּפָה כַּעֲקֵדַת יִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (שם) ׳וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ׳ - נִקְשְׁרָה מִדַּת הַדִּין (מַלְאַךְ הַמָּוֶת) וְנֶעֶקְדָה לְמַעְלָה, וְלֹא הָיְתָה לָהּ רְשׁוּת לְהִתְקָרֵב אֶל בֵּית הַדִּין הַגָּדוֹל שֶׁהוּא גְּבוּרָה, לִתְבֹּעַ דִּין. וַעֲקֵדָה זוֹ מוֹעִילָה לַגָּלוּת, שֶׁהָיָה עָתִיד לְהֵהָרֵג מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וְיָצְאָה בַּת קוֹל מֵאוֹתוֹ הַזְּמַן (שם) ׳אַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה׳ (שם, יב), מִשּׁוּם שֶׁגָּבְרוּ הָרַחֲמִים עַל הַדִּין. וְסוֹד הַדָּבָר (תהלים צח א) ׳הוֹשִׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ׳, וְאַחַר כָּךְ ׳זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ׳ - שֶׁגָּבַר הַיָּמִין עַל הַשְּׂמֹאל. כְּשֶׁגּוֹבֶרֶת טִפַּת הַזָּכָר עַל טִפַּת הַנְּקֵבָה - זֶה בֵּן, רַחֲמִים הוּא וַדַּאי, אֲבָל כְּשֶׁגּוֹבֶרֶת טִפַּת הַנְּקֵבָה עַל הַזָּכָר - בַּת הִיא וְדִין הִיא. וְסוֹד הַדָּבָר: הַזָּכָר שׁוֹלֵט עַל הַנְּקֵבָה גּוֹרֵם שֶׁיִּשְׁלֹט הַיָּמִין עַל הַשְּׂמֹאל, וְיֵצְאוּ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים וְלֹא בְדִין, וְזֶהוּ (תהלים קיז ב) ׳כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ׳, וְסוֹד הַדָּבָר (ישעיה סו ז) ׳בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ וְהִמְלִיטָה זָכָר׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: (זהו תקון כ״ב וכ״ג) [ י"א תיקונים מהדורא בתרא, קלז ע"ב ] ° בראשית ברא אלהי״ם, בראשית בר״א תי״ש, דא אילו דיצחק. בראשית תמן א״ש ° לעולה דיצחק, ורזא דמלה (קלז ע"ב) ׳הנה האש והעצים ואיה השה לעלה׳ (בראשית כב, ז), ° נפק קלא ואמר משית יומי בראשית אתברי לעקדה דיצחק. ° בגין דלא אית קרבן ° דבטיל מותנא כעקדה דיצחק, דאתמר ביה (שם) ׳ויעקוד את יצחק בנו׳, אתקשר מדת הדין (מלאך המות) ואתעקד לעילא, ולא הוה ליה רשו לקרבא לבי דינא רברבא דאיהו גבורה, לתבעא דינא, ועקדה דנא מועילה לגלותא, דהוה עתיד לאתקטלא משיח בן יוסף, וקלא נפיק מההוא זמנא (שם) אל ׳תעש לו מאומה׳ (שם יב), בגין דאתגברו רחמי על דינא, ° ורזא דמלה ׳הושיעה לו ימינו׳ (תהלים צח, א), ולבתר זרוע קדשו, דגבר ימינא על שמאלא. כד אתגבר טפה דדכורא על טפה דנוקבא איהו בן, רחמי איהו ודאי, אבל כד אתגבר טפה דנוקבא על דכורא, בת איהי ודינא איהי, ורזא דמלה דכורא שליט על נוקבא גרים דשליט ימינא על שמאלא, ויפקון ישראל ברחמי ולא בדינא, ודא איהו ° ׳כי גבר עלינו חסדו׳ (תהלים קיז, ב), ורזא דמלה ׳בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר׳ (ישעיה סו, ז).
התרגום: (זהו תקון כ״ב וכ״ג) (בראשית א א) ׳בראשית ברא אלהים׳ - ׳בראשית ברא׳ [רומז ל]תיש, זה אילו של יצחק. ׳בראשית׳ - שם [רמוז] אש לעולת יצחק, וסוד הדבר (בראשית כב ז) ׳הנה האש והעצים ואיה השה לעלה׳ - יצאה בת קול ואמרה: מששת ימי בראשית נברא [האיל] לעקדת יצחק. משום שאין קרבן שמבטל את המגפה כעקדת יצחק, שנאמר בה (שם) ׳ויעקד את יצחק בנו׳ - נקשרה מדת הדין (מלאך המות) ונעקדה למעלה, ולא היתה לה רשות להתקרב אל בית הדין הגדול שהוא גבורה, לתבע דין. ועקדה זו מועילה לגלות, שהיה עתיד לההרג משיח בן יוסף, ויצאה בת קול מאותו הזמן (שם) ׳אל תעש לו מאומה׳ (שם, יב), משום שגברו הרחמים על הדין. וסוד הדבר (תהלים צח א) ׳הושיעה לו ימינו׳, ואחר כך ׳זרוע קדשו׳ - שגבר הימין על השמאל. כשגוברת טפת הזכר על טפת הנקבה - זה בן, רחמים הוא ודאי, אבל כשגוברת טפת הנקבה על הזכר - בת היא ודין היא. וסוד הדבר: הזכר שולט על הנקבה גורם שישלט הימין על השמאל, ויצאו ישראל ברחמים ולא בדין, וזהו (תהלים קיז ב) ׳כי גבר עלינו חסדו׳, וסוד הדבר (ישעיה סו ז) ׳בטרם יבוא חבל לה והמליטה זכר׳.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: תיקון ב ' בראשית ברא כו' תיש כו'. רוצה לומר גבורה, יום שני:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: