ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 66: תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול › פיסקה 115 (קלו ע"ב)

שבעים שנות אדם לדוד - ואריכות ימי הראשונים מאריך אנפין

תיקוני זוהר · תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול · מאמר 66 · פיסקה 115 · דף קלו ע"ב

לשון הזוהר

[קלו:] (דף קלו ע״ב) ° ׳וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת׳ (בראשית ה, ג), ש תְּלַת חֵיוָון דְּמַרְכַּבְתָּא, ת אִיהִי ׳נֵר יהו״ה נִשְׁמַת אָדָם׳ (משלי כ, כח), דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם׳ (יחזקאל א, י), וְדָא אִיהוּ ׳וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ׳. ° ׳וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה׳ וַיָּמוֹת, מַאי וַיָּמוֹת, ° אֶלָּא כָּל יוֹמִין דַּהֲוָה חַי הֲוָה תְּשַׁע מֵאוֹת וּתְלָתִין שְׁנִין, וּשְׁאָר שְׁנִין בְּתוֹסֶפֶת הֲוָה מִית. וְשַׁבְעִין דְּחָסְרוּ מֵאֶלֶף, יְהַב לְדָוִד מִשְּׁנוֹי, בְּגִין דַּהֲוָה עָתִיד לְאַשְׁלָמָא לוֹן בֵּיהּ, וְהָכָא רָזָא דְפוּרְקָנָא. ° עֶשֶׂר דָּרִין הֲווֹ מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, ׳וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ, לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂינוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ׳ (בראשית ה, כח), וְאַמַּאי, דִּבְקַדְמֵיתָא הֲווֹ טָרְחִין בְּגִלְגּוּלִין, עַד דְּאָתָא נֹחַ דְּאִיהוּ שַׁבָּת, וּבֵיהּ נָחוּ כֻּלְּהוּ, וּבֵיהּ אִתְיַישְׁבוּ, וְאַפִּיק לוֹן לְעָלַם. ° אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אַמַּאי הֲווֹ קַדְמָאִין חַיִּין יוֹמִין סַגִּיאִין, כְּגוֹן אָדָם דְּאִתְּמַר בֵּיהּ וַיְחִי אָדָם ׳תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה׳, וְנֹחַ תְּשַׁע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וְכֵן כֻּלְּהוּ דָרִין עַד נֹחַ הֲווֹ חַיִּין שְׁנִין סַגִּיאִין, וּמֵאַבְרָהָם (נ״א ומנח) וְאֵילֵךְ הֲווֹ מִתְמַעֲטִין בִּשְׁנִין, אָמַר לֵיהּ בְּרִי, רִבּוּי שְׁנִין וַאֲרִיכוּ דְיוֹמִין אִינוּן מֵאֲרִיךְ אַנְפִּין, וּמִעוּטָא דְיוֹמִין וּשְׁנִין מִזְּעִיר אַנְפִּין, וּבְגִין דָּא בְּאַבְרָהָם אִתְּמַר ׳אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ׳ בְּהִבָּרְאָם בְּה' זְעִירָא. ׳בָּרוּךְ יהו״ה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן׳. (אמר המגיה אלו האחד עשר תיקונים מצאתי בספר אחר כתובים מאחד ועשרים תקונים ולהלאה, ואולי הם בכלל השבעים תיקונים וע"כ ראיתי להדפיסם בסוף התיקונים) (ולמען לא ימצא זה החבור נעדר מאלו המרגליות יקרות וטובות, גמרתי אומר לשים בעט ברזל ועופרת ׳את שרשרות העבותות על המשבצות׳, ומצא מין את מינו ונעור).

תרגום

'וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת' (בראשית ה ג): ש' - שְׁלֹשׁ חַיּוֹת הַמֶּרְכָּבָה, ת' הִיא (משלי כ כז) 'נֵר יהו''ה נִשְׁמַת אָדָם', שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (יחזקאל א י) 'וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם', וְזֶהוּ 'וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ'. 'וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיָּמֹת' - מַהוּ 'וַיָּמֹת'? אֶלָּא כָּל הַיָּמִים שֶׁהָיָה חַי הָיוּ תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וּשְׁאָר הַשָּׁנִים בְּתוֹסֶפֶת מֵת. וְהַשִּׁבְעִים שֶׁחָסְרוּ מֵאֶלֶף, נָתַן לְדָוִד מִשָּׁנָיו, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה עָתִיד לְהַשְׁלִימָם בּוֹ, וְכָאן סוֹד הַגְּאֻלָּה. עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת הָיוּ מֵאָדָם וְעַד נֹחַ. (בראשית ה כח) 'וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ' - וְלָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ טוֹרְחִים בְּגִלְגּוּלִים, עַד שֶׁבָּא נֹחַ שֶׁהוּא שַׁבָּת, וּבוֹ נָחוּ כֻּלָּם, וּבוֹ הִתְיַשְּׁבוּ, וְהוֹצִיאָם לָעוֹלָם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַדּוּעַ הָיוּ הָרִאשׁוֹנִים חַיִּים יָמִים רַבִּים, כְּגוֹן אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ 'וַיְחִי אָדָם ׳תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה׳', וְנֹחַ תְּשַׁע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וְכֵן כָּל הַדּוֹרוֹת עַד נֹחַ הָיוּ חַיִּים שָׁנִים רַבּוֹת, וּמֵאַבְרָהָם (נ״א וּמִנֹּחַ) וָאֵילָךְ הָיוּ מִתְמַעֲטִים בַּשָּׁנִים? אָמַר לוֹ: בְּנִי, רִבּוּי שָׁנִים וַאֲרִיכוּת יָמִים הֵם מֵאֲרִיךְ אַנְפִּין, וּמִעוּט יָמִים וְשָׁנִים מִזְּעֵיר אַנְפִּין, וּמִשּׁוּם כָּךְ בְּאַבְרָהָם נֶאֱמַר 'אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם' בְּה' זְעִירָה. '׳בָּרוּךְ יהו״ה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן׳'. (אָמַר הַמַּגִּיהַּ: אֵלֶּה אַחַד עָשָׂר הַתִּקּוּנִים מָצָאתִי בְּסֵפֶר אַחֵר כְּתוּבִים מֵאֶחָד וְעֶשְׂרִים תִּקּוּנִים וָהָלְאָה, וְאוּלַי הֵם בִּכְלַל הַשִּׁבְעִים תִּקּוּנִים, וְעַל כֵּן רָאִיתִי לְהַדְפִּיסָם בְּסוֹף הַתִּקּוּנִים) (וּלְמַעַן לֹא יִמָּצֵא זֶה הַחִבּוּר נֶעְדָּר מֵאֵלּוּ הַמַּרְגָּלִיּוֹת יְקָרוֹת וְטוֹבוֹת, גָּמַרְתִּי אֹמֶר לָשׂוּם בְּעֵט בַּרְזֶל וְעוֹפֶרֶת '׳אֶת שַׁרְשְׁרוֹת הָעֲבֹתוֹת עַל הַמִּשְׁבְּצוֹת׳', וּמָצָא מִין אֶת מִינוֹ וְנֵעוֹר).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [קלו:] (דף קלו ע״ב) ° ׳ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת׳ (בראשית ה, ג), ש תלת חיוון דמרכבתא, ת איהי ׳נר יהו״ה נשמת אדם׳ (משלי כ, כח), דאתמר בה ׳ודמות פניהם פני אדם׳ (יחזקאל א, י), ודא איהו ׳ויולד בדמותו כצלמו׳. ° ׳ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה ושלשים שנה׳ וימות, מאי וימות, ° אלא כל יומין דהוה חי הוה תשע מאות ותלתין שנין, ושאר שנין בתוספת הוה מית. ושבעין דחסרו מאלף, יהב לדוד משנוי, בגין דהוה עתיד לאשלמא לון ביה, והכא רזא דפורקנא. ° עשר דרין הוו מאדם ועד נח, ׳ויחי למך שתים ושמנים שנה ומאת שנה ויולד בן ויקרא את שמו נח, לאמר זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו׳ (בראשית ה, כח), ואמאי, דבקדמיתא הוו טרחין בגלגולין, עד דאתא נח דאיהו שבת, וביה נחו כלהו, וביה אתיישבו, ואפיק לון לעלם. ° אמר רבי אלעזר אמאי הוו קדמאין חיין יומין סגיאין, כגון אדם דאתמר ביה ויחי אדם ׳תשע מאות שנה ושלשים שנה׳, ונח תשע מאות וחמשים שנה, וכן כלהו דרין עד נח הוו חיין שנין סגיאין, ומאברהם (נ״א ומנח) ואילך הוו מתמעטין בשנין, אמר ליה ברי, רבוי שנין ואריכו דיומין אינון מאריך אנפין, ומעוטא דיומין ושנין מזעיר אנפין, ובגין דא באברהם אתמר ׳אלה תולדות השמים והארץ׳ בהבראם בה' זעירא. ׳ברוך יהו״ה לעולם אמן ואמן׳. (אמר המגיה אלו האחד עשר תיקונים מצאתי בספר אחר כתובים מאחד ועשרים תקונים ולהלאה, ואולי הם בכלל השבעים תיקונים וע"כ ראיתי להדפיסם בסוף התיקונים) (ולמען לא ימצא זה החבור נעדר מאלו המרגליות יקרות וטובות, גמרתי אומר לשים בעט ברזל ועופרת ׳את שרשרות העבותות על המשבצות׳, ומצא מין את מינו ונעור).

התרגום: 'ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת' (בראשית ה ג): ש' - שלש חיות המרכבה, ת' היא (משלי כ כז) 'נר יהו'ה נשמת אדם', שנאמר בה (יחזקאל א י) 'ודמות פניהם פני אדם', וזהו 'ויולד בדמותו כצלמו'. 'ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה ושלשים שנה וימת' - מהו 'וימת'? אלא כל הימים שהיה חי היו תשע מאות ושלשים שנה, ושאר השנים בתוספת מת. והשבעים שחסרו מאלף, נתן לדוד משניו, משום שהיה עתיד להשלימם בו, וכאן סוד הגאלה. עשרה דורות היו מאדם ועד נח. (בראשית ה כח) 'ויחי למך שתים ושמנים שנה ומאת שנה ויולד בן ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו' - ולמה? משום שבתחלה היו טורחים בגלגולים, עד שבא נח שהוא שבת, ובו נחו כלם, ובו התישבו, והוציאם לעולם. אמר רבי אלעזר: מדוע היו הראשונים חיים ימים רבים, כגון אדם שנאמר בו 'ויחי אדם ׳תשע מאות שנה ושלשים שנה׳', ונח תשע מאות וחמשים שנה, וכן כל הדורות עד נח היו חיים שנים רבות, ומאברהם (נ״א ומנח) ואילך היו מתמעטים בשנים? אמר לו: בני, רבוי שנים ואריכות ימים הם מאריך אנפין, ומעוט ימים ושנים מזעיר אנפין, ומשום כך באברהם נאמר 'אלה תולדות השמים והארץ בהבראם' בה' זעירה. '׳ברוך יהו״ה לעולם אמן ואמן׳'. (אמר המגיה: אלה אחד עשר התקונים מצאתי בספר אחר כתובים מאחד ועשרים תקונים והלאה, ואולי הם בכלל השבעים תקונים, ועל כן ראיתי להדפיסם בסוף התקונים) (ולמען לא ימצא זה החבור נעדר מאלו המרגליות יקרות וטובות, גמרתי אמר לשום בעט ברזל ועופרת '׳את שרשרות העבתות על המשבצות׳', ומצא מין את מינו ונעור).

מן המפרשים

ביאור הגר"א: ויחי אדם כו'. רוצה לומר, דתולדין דיליה אינון ברזא דד' חיוון וזהו שת כמו שמפרש והולך ש' בתלת ענפין ג' חיוון כמו שאומר לעיל ק"ט ק"י ושאר מקומות. ואמר ת' איהי נר ה' כו'. רוצה לומר דג' הוא חג"ת, ורביעית - מלכות, והיא נקרא ת',…

לכל המפרשים על פיסקה זו