ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 66: תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול › פיסקה 92 (קלג ע"א)

׳זאת קומתך דמתה לתמר׳ - הלולב שדרה וענפיו איברי הקומה

תיקוני זוהר · תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול · מאמר 66 · פיסקה 92 · דף קלג ע"א

לשון הזוהר

פָּתַח אֵלִיָּהוּ וְאָמַר, רִבּוֹן עָלְמָא יְהֵא רַעֲוָא דִילָךְ דְּאֵימָא מִלִּין בְּאֹרַח מִישׁוֹר כִּדְקָא יָאוּת, כֻּלְּהוּ בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל בְּשִׁעוּר קוֹמָה דִשְׁכִינְתָּךְ. פָּתַח וְאָמַר, (שיר ז ח) ׳זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת׳, ° מַאי לְתָמָר, אֶלָּא לְהַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ (תהלים צב, יד) צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, כַּפֹּת תְּמָרִים, קוֹמָתֵךְ וַדַּאי דַּמְיָא לְלוּלָב דְּלֵית בֵּיהּ קִצּוּץ וּפִרוּד, וְלַאו לְמַגָּנָא אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין נִפְרְצוּ עַלָּיו פָּסוּל, לוּלָב אִיהוּ דוֹמֶה לְשִׁדְרָה דְּגוּפָא, דְאִיהוּ ו', קוֹמָה דְכֹלָּא, וְאִיהוּ שִׁית בְּחוּשְׁבַּן, וְחָמֵשׁ עַנְפִין מִתְפַּשְׁטִין מִנֵּיהּ, וְאִיהוּ גוּפָא דְאִילָנָא בְּאֶמְצָעִיתָא, וְחָמֵשׁ עַנְפִין אִינוּן תְּרֵין מֵהַאי סִטְרָא, וּתְלַת מֵהַאי סִטְרָא, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳וַעֲנַף עִץ עָבוֹת וְעַרְבֵי נָחַל׳ (ויקרא כג, מ), עֲנַף לִשְׂמָאלָא, עָבוֹת לִימִינָא, עִץ בְּאֶמְצָעִיתָא, עַרְבֵי נַחַל תְּרֵין, עָבוֹת תְּלַת, וְכֻלְּהוּ חָמֵשׁ, וְאִינוּן לָקֳבֵל תְּרֵין שׁוֹקִין וּבְרִית, וּתְרֵין דְּרוֹעִין, אֶתְרוֹג לֵב בְּאֶמְצָעִיתָא, וְאִיהוּ אִיבָּא דְאִילָנָא, וּבֵיהּ אִיהוּ ׳עִץ פְּרִי עוֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ׳. ° צַוָּאר עַל כֻּלְּהוּ אִימָּא עִלָּאָה, עִקָרָא דְאִילָנָא וְשֹׁרְשׁוֹי, וּמוֹחָא אַבָּא, וּבֵיהּ נְבִיעוּ דְאִילָנָא, דִּמְקוֹרָא דִילֵיהּ אִתְקְרֵי אֵין סוֹף, עַלִּין דְּאִילָנָא אִינוּן קְווּצוֹתָיו, עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (שיר ז ו) רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל, כֻּלְּהוּ יְרוֹקִין, דְּהָכִי צְרִיכָא שַׂעֲרָא דְאִתְּתָא דְאִיהִי בְרַתָּא דְמַלְכָּא לְמֶהֱוִי יָרוֹק כְּשִׁבְעָה מִינֵי דַהֲבָא, וְאֶתְרוֹג אִיהִי יְרוֹקָא, וְאֶסְתֵּר מִתַּמָּן הֲוַת יְרַקְרוֹקֶת.

תרגום

פָּתַח אֵלִיָּהוּ וְאָמַר: רִבּוֹן הָעוֹלָם, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁאֹמַר דְּבָרִים בְּדֶרֶךְ יָשָׁר כָּרָאוּי, כֻּלָּם בַּמִּדָּה וּבַמִּשְׁקָל, בְּשִׁעוּר קוֹמַת שְׁכִינָתְךָ. פָּתַח וְאָמַר: (שיר ז ח) 'זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת' - מַהוּ 'לְתָמָר'? אֶלָּא לְאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (תהלים צב יד) 'צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח', כַּפֹּת תְּמָרִים, קוֹמָתֵךְ וַדַּאי דּוֹמָה לְלוּלָב שֶׁאֵין בּוֹ קִצּוּץ וּפֵרוּד, וְלֹא לְחִנָּם אָמְרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה 'נִפְרְצוּ עָלָיו פָּסוּל'. הַלּוּלָב דּוֹמֶה לְשִׁדְרַת הַגּוּף שֶׁהִיא ו', קוֹמַת הַכֹּל, וְהִיא שֵׁשׁ בְּמִנְיָן, וַחֲמִשָּׁה עֲנָפִים מִתְפַּשְּׁטִים מִמֶּנָּה, וְהִיא גּוּף הָאִילָן בָּאֶמְצַע, וַחֲמִשָּׁה הָעֲנָפִים - שְׁנַיִם מִצַּד זֶה וּשְׁלֹשָׁה מִצַּד זֶה, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ויקרא כג מ) '׳וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל׳': עָנָף - לִשְׂמֹאל, עָבֹת - לְיָמִין, עֵץ - בָּאֶמְצַע, עַרְבֵי נַחַל - שְׁנַיִם, עָבֹת - שְׁלֹשָׁה, וְכֻלָּם חֲמִשָּׁה, וְהֵם כְּנֶגֶד שְׁתֵּי הַשּׁוֹקַיִם וְהַבְּרִית, וּשְׁתֵּי הַזְּרוֹעוֹת, הָאֶתְרוֹג - הַלֵּב בָּאֶמְצַע, וְהוּא פְּרִי הָאִילָן, וּבוֹ '׳עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ׳'. הַצַּוָּאר עַל כֻּלָּם - אִמָּא עִלָּאָה, עִקַּר הָאִילָן וְשָׁרָשָׁיו, וְהַמֹּחַ - אַבָּא, וּבוֹ נְבִיעַת הָאִילָן, שֶׁמְּקוֹרוֹ נִקְרָא אֵין סוֹף, עָלֵי הָאִילָן הֵם קְוֻצּוֹתָיו, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שם ז ו) 'רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל', כֻּלָּם יְרֻקִּים, שֶׁכָּךְ צָרִיךְ שֵׂעָר הָאִשָּׁה שֶׁהִיא בַּת הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת יָרֹק כְּשִׁבְעָה מִינֵי זָהָב, וְהָאֶתְרוֹג יָרֹק, וְאֶסְתֵּר מִשָּׁם הָיְתָה יְרַקְרֹקֶת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פתח אליהו ואמר, רבון עלמא יהא רעוא דילך דאימא מלין בארח מישור כדקא יאות, כלהו במדה במשקל בשעור קומה דשכינתך. פתח ואמר, (שיר ז ח) ׳זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכלות׳, ° מאי לתמר, אלא לההוא דאתמר ביה (תהלים צב, יד) צדיק כתמר יפרח, כפת תמרים, קומתך ודאי דמיא ללולב דלית ביה קצוץ ופרוד, ולאו למגנא אוקמוהו מארי מתניתין נפרצו עליו פסול, לולב איהו דומה לשדרה דגופא, דאיהו ו', קומה דכלא, ואיהו שית בחושבן, וחמש ענפין מתפשטין מניה, ואיהו גופא דאילנא באמצעיתא, וחמש ענפין אינון תרין מהאי סטרא, ותלת מהאי סטרא, ועלייהו אתמר ׳וענף עץ עבות וערבי נחל׳ (ויקרא כג, מ), ענף לשמאלא, עבות לימינא, עץ באמצעיתא, ערבי נחל תרין, עבות תלת, וכלהו חמש, ואינון לקבל תרין שוקין וברית, ותרין דרועין, אתרוג לב באמצעיתא, ואיהו איבא דאילנא, וביה איהו ׳עץ פרי עושה פרי למינו׳. ° צואר על כלהו אימא עלאה, עקרא דאילנא ושרשוי, ומוחא אבא, וביה נביעו דאילנא, דמקורא דיליה אתקרי אין סוף, עלין דאילנא אינון קווצותיו, עלייהו אתמר (שיר ז ו) ראשך עליך ככרמל, כלהו ירוקין, דהכי צריכא שערא דאתתא דאיהי ברתא דמלכא למהוי ירוק כשבעה מיני דהבא, ואתרוג איהי ירוקא, ואסתר מתמן הות ירקרוקת.

התרגום: פתח אליהו ואמר: רבון העולם, יהי רצון מלפניך שאמר דברים בדרך ישר כראוי, כלם במדה ובמשקל, בשעור קומת שכינתך. פתח ואמר: (שיר ז ח) 'זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכלות' - מהו 'לתמר'? אלא לאותו שנאמר בו (תהלים צב יד) 'צדיק כתמר יפרח', כפת תמרים, קומתך ודאי דומה ללולב שאין בו קצוץ ופרוד, ולא לחנם אמרו בעלי המשנה 'נפרצו עליו פסול'. הלולב דומה לשדרת הגוף שהיא ו', קומת הכל, והיא שש במנין, וחמשה ענפים מתפשטים ממנה, והיא גוף האילן באמצע, וחמשה הענפים - שנים מצד זה ושלשה מצד זה, ועליהם נאמר (ויקרא כג מ) '׳וענף עץ עבת וערבי נחל׳': ענף - לשמאל, עבת - לימין, עץ - באמצע, ערבי נחל - שנים, עבת - שלשה, וכלם חמשה, והם כנגד שתי השוקים והברית, ושתי הזרועות, האתרוג - הלב באמצע, והוא פרי האילן, ובו '׳עץ פרי עשה פרי למינו׳'. הצואר על כלם - אמא עלאה, עקר האילן ושרשיו, והמח - אבא, ובו נביעת האילן, שמקורו נקרא אין סוף, עלי האילן הם קוצותיו, שעליהם נאמר (שם ז ו) 'ראשך עליך ככרמל', כלם ירקים, שכך צריך שער האשה שהיא בת המלך להיות ירק כשבעה מיני זהב, והאתרוג ירק, ואסתר משם היתה ירקרקת.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מאי לתמר אלא לההוא דאתמר כו'. רוצה לומר, צדיק כמו שמפרש והולך, והוא איש, בעלה דשכינתא, ואמר כפת תמרים רוצה לומר כמו שאומר בבהיר דשם זו"נ כאחד, כפת, דכורא צדיק ותמרים נוק', דשניהם זכרים ונקיבות, והוא גבוה בקומה יותר מכל אילנות,…

אור יקר: ועלייהו אתמר ערבי נחל, הענין כי ערבי נחל אינם כמעלת ענף עץ עבות, שהרי לפניהם אינם עבות אלא ערבות לבד, ולא עוד אלא, שאינם משותפות עם הת״ת שיהיו עבות אל הענף עץ עבות, אלא הם ערבי נחל, כנודעאמנם מעצם המצוה, והם שלשה בדי הדס…

לכל המפרשים על פיסקה זו