בת העין אספקלריה הנפתחת בה"א - והסוס הטפל לרוכבו
תיקוני זוהר · תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול · מאמר 66 · פיסקה 89 · דף קלב ע"ב
לשון הזוהר
° בַּת עַיִן אִיהִי אַסְפַּקְלַרְיָאָה, אַף עַל גַּב דְּאִיהִי אוּכְמָא, בָּהּ אִתְחַזְיָין כָּל פַּרְצוּפִין וְגַוָּונִין דְּאַנְפּוֹי דְּבַר נַשׁ, כַּד סָתִים בַּר נַשׁ עִינָא אִיהוּ מַחֲשָׁבָה סְתִימָא, א קָמֵ״ץ אִיהוּ, קָמֵ״ץ סָתִים, עִינָא אִיהוּ י' בְּעִגּוּלָא דִילֵיהּ, ו' בְּאוּרְכָא דִילֵיהּ, כַּד אִתְפַּתַּח אִתְפַּתַּח בְּה' תַּתָּאָה, כַּד נָהִיר נָהִיר בְּה' עִלָּאָה, בְּהַהוּא זִמְנָא דְאִתְפַּתַּח בְּה' עִלָּאָה ° אִתְּמַר בְּעִינָא ׳נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת׳ (יחזקאל א, א) אלהי״ם, דְּאִינוּן חָמֵשׁ אוֹר דְּעוֹבָדָא דִבְּרֵאשִׁית, דִּכְלִילָן בְּה' עִלָּאָה, חָמֵשׁ אוֹר דְּנָהֲרִין בְּחָמֵשׁ גַּוָּונִין, שַׁבְּתַא״י פַּתְיָא אוּכְמָא, כָל גַּוָּונִין אִתְחַשְׁכָאן בֵּיהּ, ° אִיהוּ גַוָּון גָּחוֹן דְּחִוְיָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ (בראשית ג, יד) עַל גְּחוֹנְךָ תֵלֵךְ ׳וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ׳, עָפָר אִיהוּ קַר וְיָבֵשׁ, הָכִי טְחוֹל קַר וְיָבֵשׁ, וּבְגִין דָּא ׳וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ׳. ° תָּא חֲזִי לַאו לְמַגָּנָא אָמְרוּ קַדְמָאִין, אֵין הָרוֹכֵב טְפֵלָה לַסּוּס אֶלָּא הַסּוּס טְפֵלָה לָרוֹכֵב, דְּסוּס אִיהוּ נוּקְבָא, לָרוֹכֵב דְּאִיהוּ אָדָם, אִם זָכָה אִתְּמַר בֵּיהּ ׳אֶעֱשֶׂה לּוֹ עִזֶר׳ (שם ב, יח), וְאִם לַאו כְּנֶגְדּוֹ יֵצֶר הָרָע, עֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוְת אֶת הָאִשָּׁה׳ (קהלת ז, כו), וְדָא טְחוֹל שַׁבְּתַא״י, עִזֶר דָּא שְׁכִינְתָּא, עֲלָהּ אִתְּמַר (משלי יח, כב) מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיהו״ה, וּבְגִין דָּא הֲווֹ אָמְרֵי מָארֵי מַתְנִיתִין, מָצָא אוֹ מוֹצֵא.
תרגום
בַּת הָעַיִן הִיא אַסְפַּקְלַרְיָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא שְׁחוֹרָה, בָּהּ נִרְאִים כָּל הַפַּרְצוּפִים וְהַגְּוָנִים שֶׁל פְּנֵי הָאָדָם. כְּשֶׁאָדָם עוֹצֵם עַיִן, זוֹ מַחֲשָׁבָה סְתוּמָה - א' קָמֵץ הִיא, קָמֵץ סָתוּם, הָעַיִן הִיא י' בְּעִגּוּלָהּ, ו' בְּאָרְכָּהּ, כְּשֶׁנִּפְתַּחַת, נִפְתַּחַת בְּה' תַּחְתּוֹנָה, כְּשֶׁמְּאִירָה, מְאִירָה בְּה' עֶלְיוֹנָה. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁנִּפְתַּחַת בְּה' עֶלְיוֹנָה, נֶאֱמַר בָּעַיִן (יחזקאל א א) 'נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת' אלהי״ם, שֶׁהֵם חֲמִשָּׁה אוֹרוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, הַכְּלוּלִים בְּה' עֶלְיוֹנָה, חֲמִשָּׁה אוֹרוֹת הַמְּאִירִים בַּחֲמִשָּׁה גְּוָנִים. שַׁבְּתַאי - פָּתוּחַ שָׁחֹר, כָּל הַגְּוָנִים מַחְשִׁיכִים בּוֹ, הוּא גָּוֶן גָּחוֹן הַנָּחָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בראשית ג יד) 'עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ ׳וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ׳', עָפָר קַר וְיָבֵשׁ, כָּךְ הַטְּחוֹל קַר וְיָבֵשׁ, וּמִשּׁוּם כָּךְ '׳וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ׳'. בֹּא רְאֵה: לֹא לְחִנָּם אָמְרוּ הָרִאשׁוֹנִים, אֵין הָרוֹכֵב טָפֵל לַסּוּס אֶלָּא הַסּוּס טָפֵל לָרוֹכֵב, שֶׁהַסּוּס הוּא נְקֵבָה לָרוֹכֵב שֶׁהוּא אָדָם. אִם זָכָה, נֶאֱמַר בּוֹ (שם ב יח) '׳אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר׳', וְאִם לָאו - כְּנֶגְדּוֹ הַיֵּצֶר הָרָע, עָלָיו נֶאֱמַר (קהלת ז כו) '׳וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה׳', וְזֶהוּ הַטְּחוֹל שַׁבְּתַאי. 'עֵזֶר' - זוֹ הַשְּׁכִינָה, עָלֶיהָ נֶאֱמַר (משלי יח כב) 'מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיהו״ה', וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיוּ אוֹמְרִים בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: 'מָצָא' אוֹ 'מוֹצֵא'.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ° בת עין איהי אספקלריאה, אף על גב דאיהי אוכמא, בה אתחזיין כל פרצופין וגוונין דאנפוי דבר נש, כד סתים בר נש עינא איהו מחשבה סתימא, א קמ״ץ איהו, קמ״ץ סתים, עינא איהו י' בעגולא דיליה, ו' באורכא דיליה, כד אתפתח אתפתח בה' תתאה, כד נהיר נהיר בה' עלאה, בההוא זמנא דאתפתח בה' עלאה ° אתמר בעינא ׳נפתחו השמים ואראה מראות׳ (יחזקאל א, א) אלהי״ם, דאינון חמש אור דעובדא דבראשית, דכלילן בה' עלאה, חמש אור דנהרין בחמש גוונין, שבתא״י פתיא אוכמא, כל גוונין אתחשכאן ביה, ° איהו גוון גחון דחויא, דאתמר ביה (בראשית ג, יד) על גחונך תלך ׳ועפר תאכל כל ימי חייך׳, עפר איהו קר ויבש, הכי טחול קר ויבש, ובגין דא ׳ועפר תאכל כל ימי חייך׳. ° תא חזי לאו למגנא אמרו קדמאין, אין הרוכב טפלה לסוס אלא הסוס טפלה לרוכב, דסוס איהו נוקבא, לרוכב דאיהו אדם, אם זכה אתמר ביה ׳אעשה לו עזר׳ (שם ב, יח), ואם לאו כנגדו יצר הרע, עליה אתמר ׳ומוצא אני מר ממות את האשה׳ (קהלת ז, כו), ודא טחול שבתא״י, עזר דא שכינתא, עלה אתמר (משלי יח, כב) מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מיהו״ה, ובגין דא הוו אמרי מארי מתניתין, מצא או מוצא.
התרגום: בת העין היא אספקלריה, אף על פי שהיא שחורה, בה נראים כל הפרצופים והגונים של פני האדם. כשאדם עוצם עין, זו מחשבה סתומה - א' קמץ היא, קמץ סתום, העין היא י' בעגולה, ו' בארכה, כשנפתחת, נפתחת בה' תחתונה, כשמאירה, מאירה בה' עליונה. באותו הזמן שנפתחת בה' עליונה, נאמר בעין (יחזקאל א א) 'נפתחו השמים ואראה מראות' אלהי״ם, שהם חמשה אורות של מעשה בראשית, הכלולים בה' עליונה, חמשה אורות המאירים בחמשה גונים. שבתאי - פתוח שחר, כל הגונים מחשיכים בו, הוא גון גחון הנחש, שנאמר בו (בראשית ג יד) 'על גחנך תלך ׳ועפר תאכל כל ימי חייך׳', עפר קר ויבש, כך הטחול קר ויבש, ומשום כך '׳ועפר תאכל כל ימי חייך׳'. בא ראה: לא לחנם אמרו הראשונים, אין הרוכב טפל לסוס אלא הסוס טפל לרוכב, שהסוס הוא נקבה לרוכב שהוא אדם. אם זכה, נאמר בו (שם ב יח) '׳אעשה לו עזר׳', ואם לאו - כנגדו היצר הרע, עליו נאמר (קהלת ז כו) '׳ומוצא אני מר ממות את האשה׳', וזהו הטחול שבתאי. 'עזר' - זו השכינה, עליה נאמר (משלי יח כב) 'מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מיהו״ה', ומשום כך היו אומרים בעלי המשנה: 'מצא' או 'מוצא'.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: בת עין איהי כו'. חוזר לענין ראשון שאמר ובג"ד מלכות איהי בת יחידה שבת דבה כו' כגוונא דאספקלריא, והוא בת עין אוכמא, פרצופא, דמות אדם דכלילא כל ד' חיוון כל ד' גוונין, ועיין בזוהר חדש פ' יתרו כ"ט א' עיינין אוכמין שפירין כו' מסטרא…