הרוכב על יצרו רוכב על שונאיו - ושלשת האדם רמוזים באי"ן
תיקוני זוהר · תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול · מאמר 66 · פיסקה 85 · דף קלב ע"א
לשון הזוהר
° וְעִם כָּל דָּא זַכָּאָה נִשְׁמָתָא דְשַׁלִּיט עֲלֵיהּ וְרָכִיב עֲלֵיהּ, כְּבַר נַשׁ דְּרָכִיב עַל סוּסְיָא אוֹ עַל חֲמָרֵיהּ, וַוי לֵיהּ לְמָאן דְּחִוְיָא שַׁלִּיט עֲלֵיהּ, הַאי אִתְקְרֵי רָשָׁע גָּמוּר, וּמָאן דְּאִיהוּ שַׁלִּיט עֲלֵיהּ אִיהוּ אִתְקְרֵי צַדִּיק גָּמוּר, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּךָ׳ (ישעיה מג, ד), ׳אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוְן׳, ׳וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ׳ (שם), ° דְּכַד בַּר נַשׁ אִיהוּ שַׁלִּיט עַל יִצְרֵיהּ, הָכִי אִיהוּ שַׁלִּיט עַל כָּל שָׂנְאוֹי, וְאִם יִצְרֵיהּ שַׁלִּיט עֲלֵיהּ שָׂנְאוֹי שָׁלְטִין עֲלֵיהּ. ° וּבְרִי אַשְׁכַּחְנָא בְּמַתְנִיתִין, בְּרָזָא דְשִׁרְטוּטִין וְצִיּוּרִין וְגַוָּונִין, בְּסִתְרָא דְרָזִין טְמִירָא דִטְמִירִין, ° דְּאָדָם דִּבְּרִיאָה דְאִיהוּ קַדְמוֹן לְכָל קְדוּמִים רָכִיב בְּאַרְיֵה, סָטָא לִימִינָא, וְעָבִיד שִׁרְטוּטִין, דְּאִינוּן אוֹרְחִין וּשְׁבִילִין דְּיַמָּא דְאוֹרַיְיתָא, דַּעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ° ׳הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַיִם׳ (שם מג, טז) עַזָה נְתִיבָה, ° אָדָם דִּיצִירָה רָכִיב בְּשׁוֹר וְסָטָא לִשְׂמָאלָא, וְנָטִיל אֶשָּׁא בְּפִימֵיהּ וְצִיֵּיר צִיּוּרִין, אָדָם דַּעֲשִׂיָּה רָכִיב בְּנֶשֶׁר וְנָטִיל רוּחָא בְּפוּמוֹי וְסָטָא לְמִזְרָח בְּאַנְפּוֹי, וְעָבַד גַּוָּונִין בְּעַיְינִין בְּאַנְפִּין. ° אָמַר לֵיהּ מָאן אָדָם דִּבְּרִיאָה וִיצִירָה וַעֲשִׂיָּה הָכָא, ° אָמַר לֵיהּ בְּרִי הַאי אִיהוּ דְאִתְּמַר בֵּיהּ וְאָדָם אַיִן, ׳וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן׳ (קהלת ג, יט), וְאִיהוּ אָדָם דִּבְּרִיאָה, דִבְהַאי בָּרָא עִלַּת הָעִלּוֹת כָּל בִּרְיָין, ° אָדָם דִּיצִירָה חָכְמָה, עֲלֵיהּ אִתְּמַר (איוב כח, כ) וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא, דְאִיהוּ י' מֵאַיִן, דְּבֵיהּ צִיֵּיר כָּל צִיּוּרִין דְּעָלְמָא, בֵּיהּ צִיֵּיר עַיְינִין וְחוֹטָמָא נוּקְבִין דְּחוֹטָמָא נוּקְבִין דְּאוּדְנִין וּפִימָא, כָּל נְקוּדִין וְצִיּוּרִין דְּאִינוּן עִזְקָא לְאָת י', וְאִיהִי בְהוֹן כְּאַבְנָא בְרֵישׁ עִזְקָא, אָדָם דַּעֲשִׂיָּה דָא ן' מֵאַיִן, בִּינָה, אִיהִי אֵם כָּל חָי, מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, בָּהּ אִתְעֲבִידוּ כָּל עוֹבָדִין דְּעוֹבָדָא דִבְּרֵאשִׁית, וְגַוָּונִין.
תרגום
וְעִם כָּל זֶה, אַשְׁרֵי הַנְּשָׁמָה הַשּׁוֹלֶטֶת עָלָיו וְרוֹכֶבֶת עָלָיו, כְּאָדָם הָרוֹכֵב עַל סוּסוֹ אוֹ עַל חֲמוֹרוֹ. אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁהַנָּחָשׁ שׁוֹלֵט עָלָיו, זֶה נִקְרָא רָשָׁע גָּמוּר, וּמִי שֶׁשּׁוֹלֵט עָלָיו נִקְרָא צַדִּיק גָּמוּר, וְעָלָיו נֶאֱמַר (ישעיה מג ד) 'וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ' - 'אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוֶן' - 'וּלְאֻמִּים תַּחַת נַפְשֶׁךָ' (שם), שֶׁכְּשֶׁהָאָדָם שׁוֹלֵט עַל יִצְרוֹ, כָּךְ הוּא שׁוֹלֵט עַל כָּל שׂוֹנְאָיו, וְאִם יִצְרוֹ שׁוֹלֵט עָלָיו, שׂוֹנְאָיו שׁוֹלְטִים עָלָיו. וּבְנִי, מָצָאנוּ בַּמִּשְׁנָה, בְּסוֹד הַקַּוִּים וְהַצִּיּוּרִים וְהַגְּוָנִים, בְּסֵתֶר הַסּוֹדוֹת הַטָּמִיר שֶׁבַּטְּמִירִים: שֶׁאָדָם דִּבְּרִיאָה, שֶׁהוּא קַדְמוֹן לְכָל הַקְּדוּמִים, רוֹכֵב בְּאַרְיֵה, סָטָה יָמִינָה, וְעוֹשֶׂה קַוִּים שֶׁהֵם דְּרָכִים וּשְׁבִילִים שֶׁל יַם הַתּוֹרָה, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שם מג טז) 'הַנֹּתֵן בַּיָּם דֶּרֶךְ' '׳וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה׳', אָדָם דִּיצִירָה רוֹכֵב בְּשׁוֹר וְסָטָה שְׂמֹאלָה, וְנוֹשֵׂא אֵשׁ בְּפִיו וּמְצַיֵּר צִיּוּרִים, אָדָם דַּעֲשִׂיָּה רוֹכֵב בְּנֶשֶׁר וְנוֹשֵׂא רוּחַ בְּפִיו וְסָטָה מִזְרָחָה בְּפָנָיו, וְעוֹשֶׂה גְּוָנִים בָּעֵינַיִם בַּפָּנִים. אָמַר לוֹ [רַבִּי אֶלְעָזָר]: מִי הוּא אָדָם דִּבְּרִיאָה וִיצִירָה וַעֲשִׂיָּה כָּאן? אָמַר לוֹ: בְּנִי, זֶה הוּא שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ 'וְאָדָם אַיִן', 'וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן' (קהלת ג יט), וְהוּא אָדָם דִּבְּרִיאָה, שֶׁבָּזֶה בָּרָא עִלַּת הָעִלּוֹת אֶת כָּל הַבְּרִיּוֹת. אָדָם דִּיצִירָה - חָכְמָה, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר (איוב כח כ) 'וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא', שֶׁהוּא י' מֵ'אַיִן', שֶׁבּוֹ צִיֵּר כָּל צִיּוּרֵי הָעוֹלָם, בּוֹ צִיֵּר עֵינַיִם וְאַף, חוֹרֵי הָאַף, חוֹרֵי הָאֹזֶן וְהַפֶּה - כָּל הַנְּקֻדּוֹת וְהַצִּיּוּרִים שֶׁהֵם טַבַּעַת לְאוֹת י', וְהִיא בָּהֶם כְּאֶבֶן בְּרֹאשׁ הַטַּבַּעַת. אָדָם דַּעֲשִׂיָּה - זוֹ ן' מֵ'אַיִן' - בִּינָה, הִיא אֵם כָּל חַי, מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, בָּהּ נַעֲשׂוּ כָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְהַגְּוָנִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ° ועם כל דא זכאה נשמתא דשליט עליה ורכיב עליה, כבר נש דרכיב על סוסיא או על חמריה, ווי ליה למאן דחויא שליט עליה, האי אתקרי רשע גמור, ומאן דאיהו שליט עליה איהו אתקרי צדיק גמור, ועליה אתמר ׳ואתן אדם תחתך׳ (ישעיה מג, ד), ׳אדם בליעל איש און׳, ׳ולאמים תחת נפשך׳ (שם), ° דכד בר נש איהו שליט על יצריה, הכי איהו שליט על כל שנאוי, ואם יצריה שליט עליה שנאוי שלטין עליה. ° וברי אשכחנא במתניתין, ברזא דשרטוטין וציורין וגוונין, בסתרא דרזין טמירא דטמירין, ° דאדם דבריאה דאיהו קדמון לכל קדומים רכיב באריה, סטא לימינא, ועביד שרטוטין, דאינון אורחין ושבילין דימא דאורייתא, דעלייהו אתמר ° ׳הנותן בים דרך ובמים׳ (שם מג, טז) עזה נתיבה, ° אדם דיצירה רכיב בשור וסטא לשמאלא, ונטיל אשא בפימיה וצייר ציורין, אדם דעשיה רכיב בנשר ונטיל רוחא בפומוי וסטא למזרח באנפוי, ועבד גוונין בעיינין באנפין. ° אמר ליה מאן אדם דבריאה ויצירה ועשיה הכא, ° אמר ליה ברי האי איהו דאתמר ביה ואדם אין, ׳ומותר האדם מן הבהמה אין׳ (קהלת ג, יט), ואיהו אדם דבריאה, דבהאי ברא עלת העלות כל בריין, ° אדם דיצירה חכמה, עליה אתמר (איוב כח, כ) והחכמה מאין תמצא, דאיהו י' מאין, דביה צייר כל ציורין דעלמא, ביה צייר עיינין וחוטמא נוקבין דחוטמא נוקבין דאודנין ופימא, כל נקודין וציורין דאינון עזקא לאת י', ואיהי בהון כאבנא בריש עזקא, אדם דעשיה דא ן' מאין, בינה, איהי אם כל חי, מעשה בראשית, בה אתעבידו כל עובדין דעובדא דבראשית, וגוונין.
התרגום: ועם כל זה, אשרי הנשמה השולטת עליו ורוכבת עליו, כאדם הרוכב על סוסו או על חמורו. אוי לו למי שהנחש שולט עליו, זה נקרא רשע גמור, ומי ששולט עליו נקרא צדיק גמור, ועליו נאמר (ישעיה מג ד) 'ואתן אדם תחתיך' - 'אדם בליעל איש און' - 'ולאמים תחת נפשך' (שם), שכשהאדם שולט על יצרו, כך הוא שולט על כל שונאיו, ואם יצרו שולט עליו, שונאיו שולטים עליו. ובני, מצאנו במשנה, בסוד הקוים והציורים והגונים, בסתר הסודות הטמיר שבטמירים: שאדם דבריאה, שהוא קדמון לכל הקדומים, רוכב באריה, סטה ימינה, ועושה קוים שהם דרכים ושבילים של ים התורה, שעליהם נאמר (שם מג טז) 'הנתן בים דרך' '׳ובמים עזים נתיבה׳', אדם דיצירה רוכב בשור וסטה שמאלה, ונושא אש בפיו ומציר ציורים, אדם דעשיה רוכב בנשר ונושא רוח בפיו וסטה מזרחה בפניו, ועושה גונים בעינים בפנים. אמר לו [רבי אלעזר]: מי הוא אדם דבריאה ויצירה ועשיה כאן? אמר לו: בני, זה הוא שנאמר בו 'ואדם אין', 'ומותר האדם מן הבהמה אין' (קהלת ג יט), והוא אדם דבריאה, שבזה ברא עלת העלות את כל הבריות. אדם דיצירה - חכמה, שעליו נאמר (איוב כח כ) 'והחכמה מאין תמצא', שהוא י' מ'אין', שבו ציר כל ציורי העולם, בו ציר עינים ואף, חורי האף, חורי האזן והפה - כל הנקדות והציורים שהם טבעת לאות י', והיא בהם כאבן בראש הטבעת. אדם דעשיה - זו ן' מ'אין' - בינה, היא אם כל חי, מעשה בראשית, בה נעשו כל המעשים של מעשה בראשית והגונים.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ועם כל דא זכאה כו'. כמו שכתוב (זכריה ט ט) עני ורוכב על החמור, והוא צדיק ורע לו שלכן עני כו':