להט החרב המתהפכת בגלגולים - מזכר לנקבה ומרע לטוב
תיקוני זוהר · תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול · מאמר 66 · פיסקה 82 · דף קלא ע"ב
לשון הזוהר
° וַוי לוֹן לְאִינוּן טִיפִּין, דְּאִינוּן נִצּוֹצִין וְשַׁרְבִיטִין אַעְרַעוּ בֵּינַיְיהוּ, אִלֵּין שַׁטְיָין דְּלָא מִסְתַּמְּרִין גַּרְמַיְיהוּ בְזִוּוּגָא דִלְהוֹן, מַרְכִּיבִין לוֹן בְּהוֹן, ° וְאִתְעֲבִיד אִילָנָא דְעִץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳. ° נוּקְבָא אִית לֵיהּ דְּאִתְקְרִיאַת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, דְּכָל גִּלְגּוּלִין דְּנִשְׁמָתִין בֵּיהּ מִתְהַפְּכִין, לְזִמְנִין מַטֶּה לְנָחָשׁ, לְזִמְנִין נָחָשׁ לַמַּטֶּה, וְהָכִי מִתְהַפְּכָא דְּכוּרָא לְנוּקְבָא, נוּקְבָא לִדְכוּרָא, ° וְאִלֵּין דְּהָפְכִין לְשֻׁלְחָנָם גָּרְמִין הֲפוּכִין אִלֵּין. הֲפַכְפַּךְ דְּכֻלְּהוּ לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת מֵרָע לְטוֹב וּמִטָּב לְבִישׁ, ° וְהָכָא רָזָא דְצַדִּיק וְרַע לוֹ רָשָׁע וְטוֹב לוֹ, וְדָא אִיהוּ ° גוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ וְחֹשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר, מָאן דְּאַלִּים גָּבַר, כַּד אַלִּים נוּקְבָא עַל דְּכוּרָא בְגִלְגּוּלָא דִילֵיהּ לֵית לֵיהּ דִּיקְנָא, עָקָר הוּא, עוֹבָדוֹי כִּבְעִירָא, ° תּוֹעִבָה אִיהוּ.
תרגום
אוֹי לְאוֹתָם הַטִּפּוֹת שֶׁהַנִּיצוֹצוֹת וְהַשַּׁרְבִיטִים נִתְקָלוּ בֵּינֵיהֶן, אֵלֶּה הַשּׁוֹטִים שֶׁאֵינָם שׁוֹמְרִים עַצְמָם בְּזִוּוּגָם, מַרְכִּיבִים אוֹתָן בָּהֶם, וְנַעֲשֶׂה אִילָן שֶׁל עֵץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳. יֵשׁ נְקֵבָה שֶׁנִּקְרֵאת 'לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת', שֶׁכָּל גִּלְגּוּלֵי הַנְּשָׁמוֹת בָּהּ מִתְהַפְּכִים: לִפְעָמִים מַטֶּה לְנָחָשׁ, לִפְעָמִים נָחָשׁ לַמַּטֶּה, וְכֵן מִתְהַפֵּךְ זָכָר לִנְקֵבָה וּנְקֵבָה לְזָכָר, וְאוֹתָם הַהוֹפְכִים אֶת שֻׁלְחָנָם גּוֹרְמִים הֲפִיכוֹת אֵלֶּה. הַהֲפַכְפְּכוּת שֶׁל כֻּלָּם - לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת - מֵרַע לְטוֹב וּמִטּוֹב לְרַע, וְכָאן סוֹד 'צַדִּיק וְרַע לוֹ, רָשָׁע וְטוֹב לוֹ', וְזֶהוּ 'גּוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ וְחֹשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר': מִי שֶׁתַּקִּיף גּוֹבֵר. כְּשֶׁהַנְּקֵבָה תַּקִּיפָה עַל הַזָּכָר בְּגִלְגּוּלוֹ, אֵין לוֹ זָקָן, עָקָר הוּא, מַעֲשָׂיו כִּבְהֵמָה, תּוֹעֵבָה הוּא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ° ווי לון לאינון טיפין, דאינון נצוצין ושרביטין אערעו בינייהו, אלין שטיין דלא מסתמרין גרמייהו בזווגא דלהון, מרכיבין לון בהון, ° ואתעביד אילנא דעץ ׳הדעת טוב ורע׳. ° נוקבא אית ליה דאתקריאת להט החרב המתהפכת, דכל גלגולין דנשמתין ביה מתהפכין, לזמנין מטה לנחש, לזמנין נחש למטה, והכי מתהפכא דכורא לנוקבא, נוקבא לדכורא, ° ואלין דהפכין לשלחנם גרמין הפוכין אלין. הפכפך דכלהו להט החרב המתהפכת מרע לטוב ומטב לביש, ° והכא רזא דצדיק ורע לו רשע וטוב לו, ודא איהו ° גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור, מאן דאלים גבר, כד אלים נוקבא על דכורא בגלגולא דיליה לית ליה דיקנא, עקר הוא, עובדוי כבעירא, ° תועבה איהו.
התרגום: אוי לאותם הטפות שהניצוצות והשרביטים נתקלו ביניהן, אלה השוטים שאינם שומרים עצמם בזווגם, מרכיבים אותן בהם, ונעשה אילן של עץ ׳הדעת טוב ורע׳. יש נקבה שנקראת 'להט החרב המתהפכת', שכל גלגולי הנשמות בה מתהפכים: לפעמים מטה לנחש, לפעמים נחש למטה, וכן מתהפך זכר לנקבה ונקבה לזכר, ואותם ההופכים את שלחנם גורמים הפיכות אלה. ההפכפכות של כלם - להט החרב המתהפכת - מרע לטוב ומטוב לרע, וכאן סוד 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', וזהו 'גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור': מי שתקיף גובר. כשהנקבה תקיפה על הזכר בגלגולו, אין לו זקן, עקר הוא, מעשיו כבהמה, תועבה הוא.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: דיקנא כו'. הוא כליל בתיקוני דפומא, וכמו שאומר באידרא רבה דפה הוא תיקון י"ב דכליל כולא בי"ב עיין שם, ועיין מה שבארנו בספרא דצניעותא דז' תיקונין וי"ב תיקונין - ז' דרישא וי"ג דמ"ס, ז' דגלגלתא כלילין בחוטמא וי"ג דמ"ס כלילין בפומא,…