ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 66: תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול › פיסקה 77 (קלא ע"א)

ברכה וקדושה כנגד ברכתו - והחסר איבר חוזר בגלגול עד שישלם

תיקוני זוהר · תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול · מאמר 66 · פיסקה 77 · דף קלא ע"א

לשון הזוהר

[קלא.] וְכָל מָאן דִּמְבָרֵךְ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמְקַדֵּשׁ לֵיהּ בִּצְלוֹתֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְבָרֵךְ לֵיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא, וּמְקַדֵּשׁ לֵיהּ, וְלֵית קְדוּשָׁה (דף קלא ע״א) פָּחוּת מֵעֲשָׂרָה, אוֹף הָכִי עָבִיד לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲשָׂרָה חוּפּוֹת בְּגַן עִדֶן, דְּקִדּוּשִׁין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִם שְׁכִינְתֵּיהּ, אִינוּן קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ, וְשֶׁבַע בִּרְכָאָן דִּילֵיהּ אִינוּן בִּקְרִיאַת שְׁמַע, בַּשַּׁחַר שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ, וּבָעֶרֶב שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ, הָא שֶׁבַע, ° וְיִחוּד דִּילֵהּ שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וְהָכִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְבָרֵךְ לֵיהּ וּלְכַלָּה דִילֵיהּ, וּמְקַדֵּשׁ לֵיהּ עִמָּהּ בִּקְדוּשָׁה, וּמְיַיחֵד תַּרְוַיְיהוּ, וְכֹלָּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. סוֹף סוֹף בְּכָל מַה דְּאִשְׁתַּדַּל בַּר נַשׁ בְּפִקּוּדוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִינֵיהּ וּבְגִין שְׁכִינְתֵּיהּ, הָכִי אִשְׁתַּדַּל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין בַּר נַשׁ וּבַת זוּגֵיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מָאן דְּיִשְׁתַּדַּל לְמֶעֱבַד רְעוּתֵיהּ, דְּלֵית פּוּמָא יָכִיל לְמֵימַר אַגְרָא דִילֵיהּ בְּהַהוּא עָלְמָא דְאִיהִי לְדָרֵי דָרִין, בַּר נַשׁ עָבִיד לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רְעוּתֵיהּ דְּאִיהוּ לְפוּם שַׁעְתָּא בְהַאי עָלְמָא, וּבָנֵי לֵיהּ בִּנְיָינָא בֵּיהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָנֵי לֵיהּ לְבַר נַשׁ בְּעָלְמָא דִילֵיהּ בִּנְיָינָא לְדָרֵי דָרִין, ° זַכָּאָה מָאן דְּשַׁרְיָא לֵיהּ בְּכָל אֵבֶר וְאֵבֶר דִּילֵיהּ לְמֶעֱבַד לֵיהּ אֲתַר לְשַׁרְיָא תַמָּן, וּלְאַמְלָכָא לֵיהּ בְּכָל אֵבֶר וְאֵבֶר, דְּלָא יְהֵא בֵּיהּ אֵבֶר פָּנוּי מִנֵּיהּ, דְּאִם חָסֵר אֵבֶר חַד דְּלָא שַׁרְיָא עֲלֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין הַהוּא אֵבֶר אִתְחַזַּר לְעָלְמָא בְּגִלְגּוּלָא, עַד דְּאִשְׁתַּלִּים בְּאֵבָרִין דִּילֵיהּ, לְמֶהֱוֵי כֻּלְּהוּ שְׁלֵמִין בְּדִיּוֹקְנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִם חָסֵר חַד לַאו אִיהוּ בְּצַלְמוֹ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

תרגום

וְכָל מִי שֶׁמְּבָרֵךְ אֶת הקב"ה וּמְקַדְּשׁוֹ בִּתְפִלָּתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, הקב"ה מְבָרְכוֹ בָּעוֹלָם הַהוּא וּמְקַדְּשׁוֹ, וְאֵין קְדֻשָּׁה פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה, וְאַף כָּךְ עוֹשֶׂה לוֹ הקב"ה עֲשָׂרָה חֻפּוֹת בְּגַן עֵדֶן, שֶׁקִּדּוּשֵׁי הקב"ה עִם שְׁכִינָתוֹ הֵם 'קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ', וְשֶׁבַע בְּרָכוֹתָיו הֵן בִּקְרִיאַת שְׁמַע: בַּשַּׁחַר שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ, וּבָעֶרֶב שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ - הֲרֵי שֶׁבַע, וְיִחוּדוֹ 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל'. וְכָכָה הקב"ה מְבָרֵךְ אוֹתוֹ וְאֶת כַּלָּתוֹ, וּמְקַדְּשׁוֹ עִמָּהּ בִּקְדֻשָּׁה, וּמְיַחֵד שְׁנֵיהֶם, וְהַכֹּל מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. סוֹף סוֹף, בְּכָל מַה שֶּׁמִּשְׁתַּדֵּל הָאָדָם בְּמִצְווֹת הקב"ה, בִּשְׁבִילוֹ וּבִשְׁבִיל שְׁכִינָתוֹ, כָּךְ מִשְׁתַּדֵּל הקב"ה בִּשְׁבִיל הָאָדָם וּבַת זוּגוֹ בָּעוֹלָם הַהוּא. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, שֶׁאֵין פֶּה יָכוֹל לוֹמַר שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַהוּא שֶׁהוּא לְדוֹרֵי דוֹרוֹת. הָאָדָם עוֹשֶׂה לְהקב"ה רְצוֹנוֹ שֶׁהוּא לְפִי שָׁעָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּבוֹנֶה לוֹ בִּנְיָן בּוֹ, הקב"ה בּוֹנֶה לָאָדָם בְּעוֹלָמוֹ בִּנְיָן לְדוֹרֵי דוֹרוֹת. אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּשְׁרֶה אוֹתוֹ בְּכָל אֵבֶר וְאֵבֶר שֶׁלּוֹ, לַעֲשׂוֹת לוֹ מָקוֹם לִשְׁרוֹת שָׁם, וּלְהַמְלִיכוֹ בְּכָל אֵבֶר וְאֵבֶר, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ אֵבֶר פָּנוּי מִמֶּנּוּ, שֶׁאִם חָסֵר אֵבֶר אֶחָד שֶׁלֹּא שׁוֹרֶה עָלָיו הקב"ה, בִּגְלַל אוֹתוֹ הָאֵבֶר חוֹזֵר הוּא לָעוֹלָם בְּגִלְגּוּל, עַד שֶׁיִּשְׁתַּלֵּם בְּאֵבָרָיו, לִהְיוֹת כֻּלָּם שְׁלֵמִים בִּדְמוּת הקב"ה, שֶׁאִם חָסֵר אֶחָד, אֵינוֹ בְּצַלְמוֹ שֶׁל הקב"ה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [קלא.] וכל מאן דמברך לקודשא בריך הוא, ומקדש ליה בצלותיה בהאי עלמא, קודשא בריך הוא מברך ליה בההוא עלמא, ומקדש ליה, ולית קדושה (דף קלא ע״א) פחות מעשרה, אוף הכי עביד ליה קודשא בריך הוא עשרה חופות בגן עדן, דקדושין דקודשא בריך הוא עם שכינתיה, אינון קדוש קדוש קדוש, ושבע ברכאן דיליה אינון בקריאת שמע, בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, הא שבע, ° ויחוד דילה שמע ישראל, והכי קודשא בריך הוא מברך ליה ולכלה דיליה, ומקדש ליה עמה בקדושה, ומייחד תרוייהו, וכלא מדה כנגד מדה. סוף סוף בכל מה דאשתדל בר נש בפקודוי דקודשא בריך הוא, בגיניה ובגין שכינתיה, הכי אשתדל קודשא בריך הוא בגין בר נש ובת זוגיה בההוא עלמא, זכאה חולקיה מאן דישתדל למעבד רעותיה, דלית פומא יכיל למימר אגרא דיליה בההוא עלמא דאיהי לדרי דרין, בר נש עביד לקודשא בריך הוא רעותיה דאיהו לפום שעתא בהאי עלמא, ובני ליה בניינא ביה, קודשא בריך הוא בני ליה לבר נש בעלמא דיליה בניינא לדרי דרין, ° זכאה מאן דשריא ליה בכל אבר ואבר דיליה למעבד ליה אתר לשריא תמן, ולאמלכא ליה בכל אבר ואבר, דלא יהא ביה אבר פנוי מניה, דאם חסר אבר חד דלא שריא עליה קודשא בריך הוא, בגין ההוא אבר אתחזר לעלמא בגלגולא, עד דאשתלים באברין דיליה, למהוי כלהו שלמין בדיוקנא דקודשא בריך הוא, דאם חסר חד לאו איהו בצלמו דקודשא בריך הוא.

התרגום: וכל מי שמברך את הקב"ה ומקדשו בתפלתו בעולם הזה, הקב"ה מברכו בעולם ההוא ומקדשו, ואין קדשה פחות מעשרה, ואף כך עושה לו הקב"ה עשרה חפות בגן עדן, שקדושי הקב"ה עם שכינתו הם 'קדוש קדוש קדוש', ושבע ברכותיו הן בקריאת שמע: בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה - הרי שבע, ויחודו 'שמע ישראל'. וככה הקב"ה מברך אותו ואת כלתו, ומקדשו עמה בקדשה, ומיחד שניהם, והכל מדה כנגד מדה. סוף סוף, בכל מה שמשתדל האדם במצוות הקב"ה, בשבילו ובשביל שכינתו, כך משתדל הקב"ה בשביל האדם ובת זוגו בעולם ההוא. אשרי חלקו של מי שמשתדל לעשות רצונו, שאין פה יכול לומר שכרו בעולם ההוא שהוא לדורי דורות. האדם עושה להקב"ה רצונו שהוא לפי שעה בעולם הזה, ובונה לו בנין בו, הקב"ה בונה לאדם בעולמו בנין לדורי דורות. אשרי מי שמשרה אותו בכל אבר ואבר שלו, לעשות לו מקום לשרות שם, ולהמליכו בכל אבר ואבר, שלא יהיה בו אבר פנוי ממנו, שאם חסר אבר אחד שלא שורה עליו הקב"ה, בגלל אותו האבר חוזר הוא לעולם בגלגול, עד שישתלם באבריו, להיות כלם שלמים בדמות הקב"ה, שאם חסר אחד, אינו בצלמו של הקב"ה.

מן המפרשים

יהל אור: מן המקבילה במשפטים מאמר יב, ז (קיז.) אלין טפשי כו'. ר"ל אע"פ שמשה רבינו ע"ה מתעלם בכל ישראל מכל מקום טפשין שבהן אין מעכבין אותו שלפי רוב גדולתו אין חשובין כנגדו להפסיק כמו קליפה קטנה על אדם גדול: מן המקבילה במשפטים מאמר יב, ז…

אור החמה: מן המקבילה בפנחס מאמר נד, ג (רל:) ותלת כריכן דרצועא שאחר שהניח תפילין של ראש שהם כחתן יכהן פאר פארך חבוש עליך יכרוך טבעת הקידושין ג' כריכות באצבע דאינון קדוש וכו' היינו קדושה לך ישלשו לכך קידושי הכלה משולשות להמשיך לה שלש…

הסולם: מן המקבילה בפנחס מאמר נד, ג (רל:) וצריכין ישראל למיהב וכו': וישראל צריכים לתת טבעת קדושין מן החתן אל הכלה, בקשר של תפלה של יד, שתהיה השכינה קשורה לז"א. ולעטרם בתפלה של ראש, שה"ס להמשיך להם מוחין דג"ר. שהוא פאר. שנאמר פארך חבוש…

לכל המפרשים על פיסקה זו