ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 66: תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול › פיסקה 69 (קכט ע"ב)

׳מי יעלה לנו השמימה׳ - ראשי תבות מילה וסופי תבות יהו"ה

תיקוני זוהר · תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול · מאמר 66 · פיסקה 69 · דף קכט ע"ב

לשון הזוהר

פִּקּוּדָא דִבְּרִית מִילָה, בִּגְזִירוּ דְעָרְלָה וּפְרִיעָה, כְּמָה דְאִיהוּ אַעֲבַר מֵהַהוּא אֵבֶר כָּל אִלֵּין קְלִיפִין דֶּאֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְתַקִּין בֵּיהּ אֲתַר לְשַׁרְיָא בֵּיהּ שְׁכִינְתָּא תַּמָן, דְּאִיהוּ אוֹת בְּרִית מִילָה, הָכִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד נִשְׁמָתֵיהּ סְלִיקַת לְעִילָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ל, יב) מִ י יַ עֲלֶה לָּ נוּ הַ שָּׁמַיְמָ ה, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַעֲבַר מִנֵּיהּ כָּל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה וּמְקַטְרְגִין דְּלָא יִקְרְבוּ לְגַבֵּיהּ בְּגִין דִּשְׁמָא דַיהו״ה שַׁרְיָא עֲלֵיהּ דְּתִשְׁכַּח לֵיהּ בְּאִלֵּין תֵּיבִין מִ"י יַ"עֲלֶ"ה לָּ"נ"וּ הַ"שָּׁמַיְמָ"ה, רָאשֵׁי תֵּיבוֹת מִילָ״ה, וְסוֹפֵי תֵּיבוֹת יהו״ה, בִּשְׁמֵיהּ סָלִיק לְעִילָא נִשְׁמָתֵיהּ, וּבְהַהוּא זִמְנָא יִתְקַיַּים בֵּיהּ (שם כח, ז) וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יהו״ה ׳נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ׳, וּכְמָא דְאִיהוּ מְקַבֵּל עֲלֵיהּ כָּל פִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, הָכִי אַמְלִיכִין לֵיהּ לְעִילָא חֲיָילִין וּמַשִּׁרְיָין, עַל אִלֵּין עָלְמִין ° דְּתַקִּין לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעִילָא, וּמְקַבְּלִין לֵיהּ עֲלַיְיהוּ בִדְחִילוּ וּרְחִימוּ דְמָארֵיהוֹן. וּבְזִמְנָא דְבַר נַשׁ אִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא דְאִיהוּ אוֹר, וּבְמִצְוָה דְאִיהוּ נֵר, כְּאִלּוּ נָהִיר עַמּוּדָא דְעַנָּנָא בִימָמָא קֳדָם יהו״ה, וְעַמּוּדָא דְאֵשָׁתָא בְלֵילְיָא, ° הָכִי כְּגַוְונָא דָא כַד אָזִיל לְהַהוּא עָלְמָא, מַה כְּתִיב בֵּיהּ (שמות יג, כא) וַיהו״ה הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחוֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם, ° לְמָאן, לַנְּשָׁמָה וְרוּחָא וְנַפְשָׁא דִילֵיהּ, דְּאִינוּן לָקֳבֵל כֹּהֵן לֵוִי וְיִשְׂרָאֵל, וְכֹלָּא בִזְכוּ דְאוֹרַיְיתָא דְאִיהִי אוֹר וְנֵר.

תרגום

מִצְוַת בְּרִית מִילָה, בִּגְזִירַת עָרְלָה וּפְרִיעָה - כְּפִי שֶׁהִיא מַעֲבִירָה מֵאוֹתוֹ הָאֵיבָר אֶת כָּל אוֹתָן הַקְּלִפּוֹת שֶׁל 'אֱלֹהִים אֲחֵרִים', וּמְתַקֶּנֶת בּוֹ מָקוֹם לְהַשְׁרוֹת בּוֹ הַשְּׁכִינָה שָׁם - שֶׁהוּא אוֹת בְּרִית מִילָה - כָּךְ הקב"ה, כְּשֶׁנִּשְׁמָתוֹ עוֹלָה לְמַעְלָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים ל יב) 'מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה', הקב"ה מַעֲבִיר מִמֶּנּוּ כָּל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה וְהַמְקַטְרְגִים שֶׁלֹּא יִקְרְבוּ אֵלָיו, מִשּׁוּם שֶׁשֵּׁם יהו״ה שׁוֹרֶה עָלָיו, שֶׁתִּמְצָא אוֹתוֹ בַּתֵּיבוֹת הָאֵלֶּה: מִ"י יַ"עֲלֶ"ה לָּ"נוּ הַ"שָּׁמַיְמָ"ה - רָאשֵׁי תֵּיבוֹת 'מִילָה', וְסוֹפֵי תֵּיבוֹת 'יהו״ה', בִּשְׁמוֹ עוֹלָה לְמַעְלָה נִשְׁמָתוֹ, וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן יִתְקַיֵּם בּוֹ (דברים כח ז) 'וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יהו''ה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ'; וּכְמוֹ שֶׁהוּא מְקַבֵּל עָלָיו כָּל מִצְווֹת הָעֲשֵׂה בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה, כָּךְ מַמְלִיכִים אוֹתוֹ לְמַעְלָה חֲיָלוֹת וּמַחֲנוֹת עַל אוֹתָם הָעוֹלָמוֹת שֶׁתִּקֵּן לוֹ הקב"ה לְמַעְלָה, וּמְקַבְּלִים אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה שֶׁל רִבּוֹנָם. וּבִזְמַן שֶׁהָאָדָם עוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁהִיא אוֹר, וּבַמִּצְוָה שֶׁהִיא נֵר, כְּאִלּוּ מֵאִיר עַמּוּד הֶעָנָן בַּיּוֹם לִפְנֵי יהו״ה וְעַמּוּד הָאֵשׁ בַּלַּיְלָה, כָּעֵין זֶה, כְּשֶׁהוֹלֵךְ לְאוֹתוֹ הָעוֹלָם, מַה כָּתוּב בּוֹ (שמות יג כא) 'וַיהו״ה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם' - לְמִי? לַנְּשָׁמָה וְלָרוּחַ וְלַנֶּפֶשׁ שֶׁלּוֹ, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד כֹּהֵן לֵוִי וְיִשְׂרָאֵל, וְהַכֹּל בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא אוֹר וָנֵר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פקודא דברית מילה, בגזירו דערלה ופריעה, כמה דאיהו אעבר מההוא אבר כל אלין קליפין דאלהים אחרים, ותקין ביה אתר לשריא ביה שכינתא תמן, דאיהו אות ברית מילה, הכי קודשא בריך הוא כד נשמתיה סליקת לעילא, הדא הוא דכתיב (דברים ל, יב) מ י י עלה ל נו ה שמימ ה, קודשא בריך הוא אעבר מניה כל מלאכי חבלה ומקטרגין דלא יקרבו לגביה בגין דשמא דיהו״ה שריא עליה דתשכח ליה באלין תיבין מ"י י"על"ה ל"נ"ו ה"שמימ"ה, ראשי תיבות מיל״ה, וסופי תיבות יהו״ה, בשמיה סליק לעילא נשמתיה, ובההוא זמנא יתקיים ביה (שם כח, ז) וראו כל עמי הארץ כי שם יהו״ה ׳נקרא עליך ויראו ממך׳, וכמא דאיהו מקבל עליה כל פקודין דעשה, בדחילו ורחימו, הכי אמליכין ליה לעילא חיילין ומשריין, על אלין עלמין ° דתקין ליה קודשא בריך הוא לעילא, ומקבלין ליה עלייהו בדחילו ורחימו דמאריהון. ובזמנא דבר נש אשתדל באורייתא דאיהו אור, ובמצוה דאיהו נר, כאלו נהיר עמודא דעננא ביממא קדם יהו״ה, ועמודא דאשתא בליליא, ° הכי כגוונא דא כד אזיל לההוא עלמא, מה כתיב ביה (שמות יג, כא) ויהו״ה הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך, ולילה בעמוד אש להאיר להם, ° למאן, לנשמה ורוחא ונפשא דיליה, דאינון לקבל כהן לוי וישראל, וכלא בזכו דאורייתא דאיהי אור ונר.

התרגום: מצות ברית מילה, בגזירת ערלה ופריעה - כפי שהיא מעבירה מאותו האיבר את כל אותן הקלפות של 'אלהים אחרים', ומתקנת בו מקום להשרות בו השכינה שם - שהוא אות ברית מילה - כך הקב"ה, כשנשמתו עולה למעלה, זהו שכתוב (דברים ל יב) 'מי יעלה לנו השמימה', הקב"ה מעביר ממנו כל מלאכי חבלה והמקטרגים שלא יקרבו אליו, משום ששם יהו״ה שורה עליו, שתמצא אותו בתיבות האלה: מ"י י"על"ה ל"נו ה"שמימ"ה - ראשי תיבות 'מילה', וסופי תיבות 'יהו״ה', בשמו עולה למעלה נשמתו, ובאותו הזמן יתקים בו (דברים כח ז) 'וראו כל עמי הארץ כי שם יהו'ה נקרא עליך ויראו ממך'; וכמו שהוא מקבל עליו כל מצוות העשה ביראה ואהבה, כך ממליכים אותו למעלה חילות ומחנות על אותם העולמות שתקן לו הקב"ה למעלה, ומקבלים אותו עליהם ביראה ואהבה של רבונם. ובזמן שהאדם עוסק בתורה שהיא אור, ובמצוה שהיא נר, כאלו מאיר עמוד הענן ביום לפני יהו״ה ועמוד האש בלילה, כעין זה, כשהולך לאותו העולם, מה כתוב בו (שמות יג כא) 'ויהו״ה הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם' - למי? לנשמה ולרוח ולנפש שלו, שהם כנגד כהן לוי וישראל, והכל בזכות התורה שהיא אור ונר.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: דתקין ליה קב"ה כו'. הן שאמרו (משנה עוקצין ג יב) כל צדיק כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו