כסא רחמים וכסא דין בגוני העין - ועין החכמים מיתה או עוני
תיקוני זוהר · תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול · מאמר 66 · פיסקה 42 · דף קכה ע"ב
לשון הזוהר
° גַּוָּון ° חִוָּור בֵּיהּ אֵ״ל ׳מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא׳ רַחֲמִים וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, גַּוָּון תְּכֵלֶת כָּרְסַיָּא דְּדִין, דְּאִינוּן אִימָּא עִלָּאָה אִימָּא תַּתָּאָה, אהי״ה אדנ״י, מֶלֶךְ דַּאֲחִיד בְּתַרְוַיְיהוּ יהו״ה יהו״ה, עֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע׳ (משלי ל, ד), וְאִינוּן חָכְמָה וְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, מִסִּטְרָא דְּדִין אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֲנִי אָמִית (דברים לב, לט), וּמִסִּטְרָא דְכָרְסַיָּא דְרַחֲמֵי אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וַאֲחַיֶּה, וּבְגִין דָּא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כַּד הֲווֹ מִסְתַּכְּלִין בְּגַוָּון תְּכֵלֶת דְּעִינָא הֲווֹ מַעֲנִישִׁין בֵּיהּ, כְּמָה דְאוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנָּתְנוּ חֲכָמִים עִינֵיהֶם אוֹ מִיתָה אוֹ עוֹנִי. א. ה. הקטע שהיה כאן, דבגוון חוור וכו' עד צמאון, מקומו למעלה קכ"ג ע"ב.
תרגום
גָּוֶן לָבָן - בּוֹ אֵ״ל, ׳מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא׳ רַחֲמִים וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת, גָּוֶן תְּכֵלֶת - כִּסֵּא הַדִּין, שֶׁהֵם אִמָּא עִלָּאָה אִמָּא תַּתָּאָה, אהי״ה אדנ״י, מֶלֶךְ הָאוֹחֵז בִּשְׁנֵיהֶם - ׳יהו״ה יהו״ה, עָלָיו׳ נֶאֱמַר (משלי ל ד) 'מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע', וְהֵם חָכְמָה וְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא. מִצַּד הַדִּין אָמַר הקב"ה 'אֲנִי אָמִית' (דברים לב לט), וּמִצַּד כִּסֵּא הָרַחֲמִים אָמַר הקב"ה 'וַאֲחַיֶּה'; וּמִשּׁוּם כָּךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כְּשֶׁהָיוּ מִסְתַּכְּלִים בְּגָוֶן הַתְּכֵלֶת שֶׁל הָעַיִן הָיוּ נֶעֱנָשִׁים בּוֹ, כְּפִי שֶׁהֶעֱמִידוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: בְּכָל מָקוֹם שֶׁנָּתְנוּ חֲכָמִים עֵינֵיהֶם אוֹ מִיתָה אוֹ עֹנִי.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ° גוון ° חוור ביה א״ל ׳מלך יושב על כסא׳ רחמים ומתנהג בחסידות, גוון תכלת כרסיא דדין, דאינון אימא עלאה אימא תתאה, אהי״ה אדנ״י, מלך דאחיד בתרוייהו יהו״ה יהו״ה, עליה אתמר ׳מה שמו ומה שם בנו כי תדע׳ (משלי ל, ד), ואינון חכמה ועמודא דאמצעיתא, מסטרא דדין אמר קודשא בריך הוא אני אמית (דברים לב, לט), ומסטרא דכרסיא דרחמי אמר קודשא בריך הוא ואחיה, ובגין דא תלמידי חכמים כד הוו מסתכלין בגוון תכלת דעינא הוו מענישין ביה, כמה דאוקמוהו מארי מתניתין, בכל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני. א. ה. הקטע שהיה כאן, דבגוון חוור וכו' עד צמאון, מקומו למעלה קכ"ג ע"ב.
התרגום: גון לבן - בו א״ל, ׳מלך יושב על כסא׳ רחמים ומתנהג בחסידות, גון תכלת - כסא הדין, שהם אמא עלאה אמא תתאה, אהי״ה אדנ״י, מלך האוחז בשניהם - ׳יהו״ה יהו״ה, עליו׳ נאמר (משלי ל ד) 'מה שמו ומה שם בנו כי תדע', והם חכמה ועמודא דאמצעיתא. מצד הדין אמר הקב"ה 'אני אמית' (דברים לב לט), ומצד כסא הרחמים אמר הקב"ה 'ואחיה'; ומשום כך תלמידי חכמים כשהיו מסתכלים בגון התכלת של העין היו נענשים בו, כפי שהעמידו בעלי המשנה: בכל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עני.