בין תכלת ללבן בקריאת שמע - והשכינה נר והתורה אור עליה
תיקוני זוהר · תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול · מאמר 66 · פיסקה 41 · דף קכה ע"ב
לשון הזוהר
° וְאִית מָאן דְּאִיהוּ מְפָרֵשׁ אִלֵּין תְּלַת גַּוָּונִין בִּרְקִיעָא, דְּאִינוּן חִוָּור וְאוּכַם וּתְכֵלֶת, חַד חִוָּור לְעִילָא מִן שְׁרַגָּא, וְחַד תְּכֵלֶת לְתַתָּא, אוּכַם בְּאֶמְצָעִיתָא אַפְרִישׁ בְּתַרְוַיְיהוּ, וְלָא אִשְׁתְּמוֹדְעוּ בְּקַדְרוּתָא דִילֵיהּ, וְרָזָא דָא מָארֵי מַתְנִיתִין אוּקְמוּהוּ כְּגַוְונָא דָא, מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית, כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן, מִיָּד דְּאִתְעַבַּר קִדְרוּתָא דִשְׁמַיָּא, דְאִתְּמַר בָּהּ ׳אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת׳ (ישעיה נ, ג), מִיָּד נָהִיר שְׁמַיָּא וְאִשְׁתְּמוֹדָע אִיהוּ בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן, וְאִשְׁתְּמוֹדָע הָכָא תְּכֵלֶת מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא, לָבָן מִסִּטְרָא דִיְמִינָא, עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא אֲחִיד בְּתַרְוַיְיהוּ, וּבֵיהּ קוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית, דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא בַת עַיִן. וְהָכִי קְרִיאַת שְׁמַע דְּעַרְבִית צְרִיכִין לְיַיחֲדָא לָהּ בְּעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, כְּמָה דְתַקִּינוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע בַּכֹּכָבִים דְּאִינוּן בֵּינוּנִים (כנויים), דְּהָכִי אוּקְמוּהוּ, ° לֹא מִן הַכֹּכָבִים הַנִּרְאִים בַּיּוֹם, וְלֹא מִן הַכֹּכָבִים שְׁאֵין נִּרְאִים אֶלָּא בַּלַּיְלָה, אֶלָּא מִן הַבֵּינוּנִים, דְּאִינוּן מִסִּטְרָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, הָא הָכָא תְּלַת גַּוָּונִין בִּשְׁרַגָּא, שְׁכִינְתָּא נֵר דְּאִתְאָחֳדַת בְּהוֹן, ׳כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר׳ (משלי ו, כג), אוֹר דָּא אוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב, דְּאִיהִי נִשְׁמַת אָדָם, דִּנְהִירַת עַל נֵר, עַל תַּרְוַיְיהוּ אִתְּמַר, ׳אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה׳ (בראשית א, טז).
תרגום
וְיֵשׁ מִי שֶׁמְּפָרֵשׁ שְׁלֹשָׁה גְּוָנִים אֵלֶּה בָּרָקִיעַ, שֶׁהֵם לָבָן וְשָׁחֹר וּתְכֵלֶת: אֶחָד לָבָן לְמַעְלָה מִן הַנֵּר, וְאֶחָד תְּכֵלֶת לְמַטָּה, שָׁחֹר בָּאֶמְצַע מַפְרִיד בֵּין שְׁנֵיהֶם, וְאֵינָם נוֹדָעִים בְּקַדְרוּתוֹ. וְסוֹד זֶה הֶעֱמִידוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה כָּעֵין זֶה: מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית? כְּדֵי שֶׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן - מִיָּד שֶׁעוֹבֶרֶת קַדְרוּת הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (ישעיה נ ג) 'אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת', מִיָּד מֵאִירִים הַשָּׁמַיִם וְנוֹדָע הַהֶבְדֵּל בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן, וְנוֹדָע כָּאן תְּכֵלֶת מִצַּד הַשְּׂמֹאל, לָבָן מִצַּד הַיָּמִין, עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא אוֹחֵז בִּשְׁנֵיהֶם, וּבוֹ קוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, בַּת הָעַיִן. וְכֵן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית צְרִיכִים לְיַחֲדָהּ בְּעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, כְּפִי שֶׁתִּקְּנוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה לִקְרֹא קְרִיאַת שְׁמַע בַּכּוֹכָבִים הַבֵּינוֹנִיִּים (הַנִּקְרָאִים), שֶׁכָּךְ הֶעֱמִידוּ: לֹא מִן הַכּוֹכָבִים הַנִּרְאִים בַּיּוֹם, וְלֹא מִן הַכּוֹכָבִים שֶׁאֵינָם נִרְאִים אֶלָּא בַּלַּיְלָה, אֶלָּא מִן הַבֵּינוֹנִיִּים, שֶׁהֵם מִצַּד עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא. הֲרֵי כָּאן שְׁלֹשָׁה גְּוָנִים בַּנֵּר, וְהַשְּׁכִינָה הַנֵּר הַנֶּאֱחֶזֶת בָּהֶם, (משלי ו כג) 'כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר' - 'אוֹר' זוֹ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, שֶׁהִיא נִשְׁמַת הָאָדָם, הַמְּאִירָה עַל הַנֵּר, עַל שְׁנֵיהֶם נֶאֱמַר (בראשית א טז) 'אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלָּיְלָה'.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ° ואית מאן דאיהו מפרש אלין תלת גוונין ברקיעא, דאינון חוור ואוכם ותכלת, חד חוור לעילא מן שרגא, וחד תכלת לתתא, אוכם באמצעיתא אפריש בתרוייהו, ולא אשתמודעו בקדרותא דיליה, ורזא דא מארי מתניתין אוקמוהו כגוונא דא, מאימתי קורין את שמע בשחרית, כדי שיכיר בין תכלת ללבן, מיד דאתעבר קדרותא דשמיא, דאתמר בה ׳אלביש שמים קדרות׳ (ישעיה נ, ג), מיד נהיר שמיא ואשתמודע איהו בין תכלת ללבן, ואשתמודע הכא תכלת מסטרא דשמאלא, לבן מסטרא דימינא, עמודא דאמצעיתא אחיד בתרוייהו, וביה קורין קריאת שמע בשחרית, דאיהי שכינתא בת עין. והכי קריאת שמע דערבית צריכין לייחדא לה בעמודא דאמצעיתא, כמה דתקינו מארי מתניתין, לקרות קריאת שמע בככבים דאינון בינונים (כנויים), דהכי אוקמוהו, ° לא מן הככבים הנראים ביום, ולא מן הככבים שאין נראים אלא בלילה, אלא מן הבינונים, דאינון מסטרא דעמודא דאמצעיתא, הא הכא תלת גוונין בשרגא, שכינתא נר דאתאחדת בהון, ׳כי נר מצוה ותורה אור׳ (משלי ו, כג), אור דא אורייתא דבכתב, דאיהי נשמת אדם, דנהירת על נר, על תרוייהו אתמר, ׳את המאור הגדול לממשלת היום, ואת המאור הקטן לממשלת הלילה׳ (בראשית א, טז).
התרגום: ויש מי שמפרש שלשה גונים אלה ברקיע, שהם לבן ושחר ותכלת: אחד לבן למעלה מן הנר, ואחד תכלת למטה, שחר באמצע מפריד בין שניהם, ואינם נודעים בקדרותו. וסוד זה העמידו בעלי המשנה כעין זה: מאימתי קורין את שמע בשחרית? כדי שיכיר בין תכלת ללבן - מיד שעוברת קדרות השמים, שנאמר בה (ישעיה נ ג) 'אלביש שמים קדרות', מיד מאירים השמים ונודע ההבדל בין תכלת ללבן, ונודע כאן תכלת מצד השמאל, לבן מצד הימין, עמודא דאמצעיתא אוחז בשניהם, ובו קורין קריאת שמע בשחרית, שהיא השכינה, בת העין. וכן קריאת שמע של ערבית צריכים ליחדה בעמודא דאמצעיתא, כפי שתקנו בעלי המשנה לקרא קריאת שמע בכוכבים הבינוניים (הנקראים), שכך העמידו: לא מן הכוכבים הנראים ביום, ולא מן הכוכבים שאינם נראים אלא בלילה, אלא מן הבינוניים, שהם מצד עמודא דאמצעיתא. הרי כאן שלשה גונים בנר, והשכינה הנר הנאחזת בהם, (משלי ו כג) 'כי נר מצוה ותורה אור' - 'אור' זו תורה שבכתב, שהיא נשמת האדם, המאירה על הנר, על שניהם נאמר (בראשית א טז) 'את המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה'.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ואית מאל דאיהו מפרש כו'. רוצה לומר ברקיע כולל ג' גוונין דאבהן, דרקיע ו' כולל ב' חו"ג, והוא חוור למעלה מרקיע, דשם למעלה נהורא חיוורא ולכן אין מיתה שם, ולמטה בארץ גוון תכלת וכמו שאומר שם בפ' בראשית ורקיע הוא אוכם כמו שאומר שם…