ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 66: תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול › פיסקה 39 (קכה ע"ב)

שלשה גוני העין כשלש אשות - ובת העין שכינה העולה בשלש תפלות

תיקוני זוהר · תיקון ע - ׳ואתה תחזה׳, הכרת הפרצוף ושעור הקומה וסוד הגלגול · מאמר 66 · פיסקה 39 · דף קכה ע"ב

לשון הזוהר

[קכה:] וְאִית בַּר נַשׁ דְּגַוָּון דִּילֵיהּ תְּכֵלֶת דְּאִיהוּ דוֹמֶה לְרָקִיעַ, כְּמָה דְאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין תְּכֵלֶת דּוֹמֶה לְיָם, וְיָם דּוֹמֶה לְרָקִיעַ, וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לַכִּסֵּא הַכָּבוֹד. וּתְלַת גַּוָּונִין אִינוּן בְּעִינָא חִוָּור סוּמַק תְּכֵלֶת, חִוָּור לָקֳבֵל אֵשׁ דְּלַאו אִיהוּ שׂוֹרֵף, סוּמַק לָקֳבֵל אֵשׁ דְּאִיהוּ שׂוֹרֵף וְלָא אָכִיל, תְּלִיתָאָה דְאִיהוּ תְכֵלֶת לָקֳבֵל אֵשׁ דְּאִיהוּ שׂוֹרֵף וְאָכִיל, רְבִיעָאָה לַבַּת אֵשׁ וְדָא שְׁכִינְתָּא בַת עַיִן, וַעֲלָהּ אִתְּמַר (שמות ג ב) וַיֵּרָא מַלְאַךְ יהו״ה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה׳ דָּא בַת עַיִן, ׳וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בּוֹעִר בָּאֵשׁ׳ דָּא גַוָּון דְּעַל בַּת עַיִן דְּאִיהוּ גַוָּון תִּנְיָינָא, ׳וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל׳ גַּוָּון תְּלִיתָאָה, ׳וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה׳ וְגוֹמֵר (שם ג), גַּוָּון חִוָּור גַּוָּון עִלָּאָה דִּשְׁרַגָּא, וּבִתְלַת גַּוָּונִין אִלֵּין אִתְאָחֳדַת (נ'א אתחברת) בַּת עַיִן דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא, וּבְהוֹן סָלְקָא בִתְלַת צְלוֹתִין קֳדָם יהו״ה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא ו ב) ׳זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה׳ וְגוֹמֵר, זֹאת תּוֹרַת דָּא בַת עַיִן שְׁכִינְתָּא דְסָלְקָא (דף קכה ע״ב) בִתְלַת אֲבָהָן דְּתַקִּינוּ תְּלַת צְלוֹתִין, וּבְגִין דָּא זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה וְגוֹמֵר, זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה בִּימִינָא דְאִיהוּ אֵשׁ דְּלָא שׂוֹרֵף, דְּתַמָּן חָכְמָה דְאִיהוּ מַבּוּעָא דְמַיָּא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים, דְּתָשַׁשׁ חֵילָא דְאֶשָּׁא, דְּאִיהוּ גַוָּון חִוָּור דִּשְׁרַגָּא דְלָא יְהֵא שׂוֹרֵף, וּנְקוּדָה דִילָהּ קָמֵ״ץ, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ וְקָמַץ הַכֹּהֵן (ויקרא ה יב), וְכַהֲנָא אִיהוּ לִימִינָא, קָמֵ״ץ נְקוּדָה דְאָת י' מִסִּטְרָא דִימִינָא לָא אִתְחַיַּיב נְקוּדָה אָחֳרָא.

תרגום

וְיֵשׁ אָדָם שֶׁגּוֹנוֹ תְּכֵלֶת, הַדּוֹמֶה לָרָקִיעַ, כְּפִי שֶׁהֶעֱמִידוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: תְּכֵלֶת דּוֹמָה לַיָּם, וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד. וּשְׁלֹשָׁה גְּוָנִים הֵם בָּעַיִן: לָבָן, אָדֹם, תְּכֵלֶת. לָבָן - כְּנֶגֶד אֵשׁ שֶׁאֵינָהּ שׂוֹרֶפֶת, אָדֹם - כְּנֶגֶד אֵשׁ שֶׁשּׂוֹרֶפֶת וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת, הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהוּא תְּכֵלֶת - כְּנֶגֶד אֵשׁ שֶׁשּׂוֹרֶפֶת וְאוֹכֶלֶת, הָרְבִיעִי - לְשַׁלְהֶבֶת אֵשׁ, וְזוֹ הַשְּׁכִינָה, בַּת הָעַיִן, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (שמות ג ב) 'וַיֵּרָא מַלְאַךְ יהו''ה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה' - זוֹ בַּת הָעַיִן, 'וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ' - זֶה הַגָּוֶן שֶׁעַל בַּת הָעַיִן שֶׁהוּא הַגָּוֶן הַשֵּׁנִי, 'וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל' - הַגָּוֶן הַשְּׁלִישִׁי, 'וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה' וְגוֹמֵר (שם ג) - הַגָּוֶן הַלָּבָן, הַגָּוֶן הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַנֵּר. וּבִשְׁלֹשָׁה גְּוָנִים אֵלֶּה מִתְאַחֶדֶת (נוסח אחר: מִתְחַבֶּרֶת) בַּת הָעַיִן שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, וּבָהֶם עוֹלָה בִּשְׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת לִפְנֵי יהו״ה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ויקרא ו ב) 'זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה' וְגוֹמֵר, 'זֹאת תּוֹרַת' - זוֹ בַּת הָעַיִן, הַשְּׁכִינָה, הָעוֹלָה בִּשְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת שֶׁתִּקְּנוּ שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת, וּמִשּׁוּם כָּךְ 'זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה' וְגוֹמֵר, 'זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה' - בַּיָּמִין שֶׁהוּא אֵשׁ שֶׁאֵינָהּ שׂוֹרֶפֶת, שֶׁשָּׁם חָכְמָה שֶׁהִיא מַבּוּעַ הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ 'הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים', שֶׁכֹּחַ הָאֵשׁ נֶחְלָשׁ, שֶׁהוּא הַגָּוֶן הַלָּבָן שֶׁל הַנֵּר שֶׁלֹּא יִהְיֶה שׂוֹרֵף, וּנְקֻדָּתָהּ קָמָץ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ 'וְקָמַץ הַכֹּהֵן' (ויקרא ה יב), וְהַכֹּהֵן הוּא לְיָמִין, קָמָץ נְקֻדַּת אוֹת י' מִצַּד הַיָּמִין, לֹא נִתְחַיְּבָה נְקֻדָּה אַחֶרֶת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [קכה:] ואית בר נש דגוון דיליה תכלת דאיהו דומה לרקיע, כמה דאוקמוה מארי מתניתין תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד. ותלת גוונין אינון בעינא חוור סומק תכלת, חוור לקבל אש דלאו איהו שורף, סומק לקבל אש דאיהו שורף ולא אכיל, תליתאה דאיהו תכלת לקבל אש דאיהו שורף ואכיל, רביעאה לבת אש ודא שכינתא בת עין, ועלה אתמר (שמות ג ב) וירא מלאך יהו״ה אליו בלבת אש מתוך הסנה׳ דא בת עין, ׳וירא והנה הסנה בוער באש׳ דא גוון דעל בת עין דאיהו גוון תניינא, ׳והסנה איננו אכל׳ גוון תליתאה, ׳ויאמר משה אסרה נא ואראה׳ וגומר (שם ג), גוון חוור גוון עלאה דשרגא, ובתלת גוונין אלין אתאחדת (נ'א אתחברת) בת עין דאיהי שכינתא, ובהון סלקא בתלת צלותין קדם יהו״ה, הדא הוא דכתיב (ויקרא ו ב) ׳זאת תורת העולה׳ וגומר, זאת תורת דא בת עין שכינתא דסלקא (דף קכה ע״ב) בתלת אבהן דתקינו תלת צלותין, ובגין דא זאת תורת העולה וגומר, זאת תורת העולה בימינא דאיהו אש דלא שורף, דתמן חכמה דאיהו מבועא דמיא, דאתמר ביה הרוצה להחכים ידרים, דתשש חילא דאשא, דאיהו גוון חוור דשרגא דלא יהא שורף, ונקודה דילה קמ״ץ, דאתמר ביה וקמץ הכהן (ויקרא ה יב), וכהנא איהו לימינא, קמ״ץ נקודה דאת י' מסטרא דימינא לא אתחייב נקודה אחרא.

התרגום: ויש אדם שגונו תכלת, הדומה לרקיע, כפי שהעמידו בעלי המשנה: תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד. ושלשה גונים הם בעין: לבן, אדם, תכלת. לבן - כנגד אש שאינה שורפת, אדם - כנגד אש ששורפת ואינה אוכלת, השלישי שהוא תכלת - כנגד אש ששורפת ואוכלת, הרביעי - לשלהבת אש, וזו השכינה, בת העין, ועליה נאמר (שמות ג ב) 'וירא מלאך יהו'ה אליו בלבת אש מתוך הסנה' - זו בת העין, 'וירא והנה הסנה בער באש' - זה הגון שעל בת העין שהוא הגון השני, 'והסנה איננו אכל' - הגון השלישי, 'ויאמר משה אסרה נא ואראה' וגומר (שם ג) - הגון הלבן, הגון העליון של הנר. ובשלשה גונים אלה מתאחדת (נוסח אחר: מתחברת) בת העין שהיא השכינה, ובהם עולה בשלש תפלות לפני יהו״ה, זהו שכתוב (ויקרא ו ב) 'זאת תורת העלה' וגומר, 'זאת תורת' - זו בת העין, השכינה, העולה בשלשת האבות שתקנו שלש תפלות, ומשום כך 'זאת תורת העלה' וגומר, 'זאת תורת העלה' - בימין שהוא אש שאינה שורפת, ששם חכמה שהיא מבוע המים, שנאמר בו 'הרוצה להחכים ידרים', שכח האש נחלש, שהוא הגון הלבן של הנר שלא יהיה שורף, ונקדתה קמץ, שנאמר בו 'וקמץ הכהן' (ויקרא ה יב), והכהן הוא לימין, קמץ נקדת אות י' מצד הימין, לא נתחיבה נקדה אחרת.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: ואית עיינין כו'. דהוא חוורא מסטרא דנחש כנ"ל וכמו שאומר בזוהר חדש כ"ח ג' גוונין חיור דיליה איהו נחש כו' עיין שם:

לכל המפרשים על פיסקה זו